יום אחד בשלהי אפריל 2023 נקרא מסאי דגו לפגישה עם הבעלים של מכבי חיפה יעקב שחר, בנו אור, סגן הנשיא עוזי מור והמנהל המקצועי גל אלברמן. דגו זכה הרגע באליפות עם קבוצת הנוער של המועדון. הוא היה משוכנע שראשיו רוצים לדבר איתו על התוכניות להמשך הדרך.
ברקע כבר היה ברור שהמאמן ברק בכר, שעמד לזכות עם המועדון באליפות שלישית ברציפות, היה בדרך לתחנה הבאה שלו, הכוכב האדום בלגרד. דגו הרשה לעצמו להשתעשע בראש עם תסריט שנראה אז דמיוני למדי. "בתוך עצמי, ולא דיברתי על זה עם אף אחד, סתם העליתי שמות מי יחליף אותו", הוא מספר. "אמרתי שיש את רן בן־שמעון או מרקו בלבול, אנשי מקצוע טובים מאוד שאני מעריך. אמרתי לעצמי: 'יאללה, הלוואי שזה יהיה אני'".
ואז הוא נכנס לפגישה. "ביקשו ממני לסכם את העונה בנוער, לא חשבתי שזה יכול להיות קשור לבוגרים", מספר דגו. "הסברתי שהגעתי לפתח שחקנים ולקדם אותם לקבוצה הבוגרת. ואז אומרים לי שרוב הסיכויים שבכר עובר לבלגרד, הם רוצים מאמן זר, וכבר יש אופציה או שתיים. ואז אמרו לי שחשבו שאהיה עוזר מאמן. אמרתי שאשמח, אבל חשוב לי להיות עוזר דומיננטי, מעורב.
"ואז, אני לא אשכח את הרגע הזה, פתאום עוזי אומר לי: 'תגיד, אם אני שואל אותך, אם אנחנו אומרים לך, שאתה צריך להיות המאמן. אתה חושב שאתה יכול להתמודד עם צ'ארון שרי, עומר אצילי, דיא סבע, דולב חזיזה?' עניתי לו שאימנתי במשך חמש שנים קבוצות בוגרות בליגה הלאומית, וגם באשקלון וקריית־שמונה בליגת העל. נכון, זה עדיין לא הישראלים או הזרים של מכבי חיפה, אבל בסוף זה עניין של גישה. אני לא אוהב להיות רס"ר ומצד שני גם לא מישהו שאתה יכול לדרוך עליו. אמרתי שאני מאמין בעצמי".
"נתתי לעדה האתיופית את האמונה שאפשר להצליח מכל מקום שממנו אתה מגיע, גם אם זה המקום הכי נמוך שיש, וגם אם אתה בצבע עור אחר"
האמירה הזו עוררה פנטזיה שזה יכול לקרות?
"הייתי בטוח שיבוא מאמן זר, והסכמתי להיות עוזר שלו. אחרי כמה ימים הפסדנו לקריית־שמונה בגמר הגביע לנוער, ושוב הזמינו אותי לפגישה ברחוב המסגר בתל־אביב. הייתי בטוח שרוצים לסגור אותי כעוזר. ואז אמרו לי: 'תשמע, גל (אלברמן) נפגש עם מאמנים זרים בחו"ל, עשה להם ראיון, ובא אלינו עם החלטה שהוא חושב שאתה מתאים לנו'. הייתי טיפה בהלם, אבל מי שמכיר אותי יודע שאני לוקח הכל באיזי. אמרתי שאני מאוד מעריך את זה, שגל עשה פה משהו מאוד אמיץ, ואני יודע שכל המדינה תרעד, אבל אני אחד שלא מפחד מכלום, בטח לא מכדורגל. אמרתי להם: 'חבר'ה, אני מאוד מאמין בעצמי, נעבור תקופה לא פשוטה עם כל הספקות והכל'".
יצאת מהמשרד, למי צלצלת ראשון?
"לאשתי אודליה. בדרך לפגישה היא שאלה אותי: 'אתה לא חושב שייקחו אותך כמאמן?' אמרתי לה שאני מאמין שזה עוזר מאמן ואני הכי בסדר עם זה. כשסיפרתי לה, היא צעקה משמחה. הילדים היו בטירוף".
היית צריך לצבוט את עצמך כדי לוודא שזה אמיתי?
"חשבתי שהייתי בנוער, במקומות קשים, ליגה לאומית – ופתאום אני בקצפת. הולך לאמן את השחקנים הכי טובים, הקהל, המועדון. באותו לילה התחלתי לראות משחקים, נכנסתי לאקסטזה".
"הסתכלתי למעלה וקראתי לו: 'אבא, תעזור לי'"
דגו בן ה־38 הוא אחד מסיפורי הסינדרלה הגדולים ביותר של הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות. לפני שנתיים הוא פוטר מהפועל עכו מהליגה הלאומית, וקיבל החלטה משמעותית בקריירה: לעבור לאמן נוער. דגו הצטרף רשמית למחלקת הנוער של מכבי חיפה ב־18 במאי 2022. הוא בוודאי לא דמיין ששנה ויומיים אחר כך יוכרז כמאמן הקבוצה הבוגרת של מועדון הפאר שהרגע זכה באליפות שלישית ברציפות. להוביל חבורה של כוכבים למאבק על האליפות ולקרבות באירופה? בקושי ניסיון בליגת העל היה לו.
התפקיד אולי חלומי, אבל דגו נכנס לסיטואציה מורכבת. רבים חשבו שתהיה גדולה עליו. זו לא רק המשימה למלא את החלל העצום שהותיר בכר. מהרגע הראשון הקדנציה של דגו הייתה עמוסת משברים – מקצועיים ואישיים. מכבי חיפה איבדה בקיץ חלקים משמעותיים מהשלד שהוביל אותה לאליפויות (עומר אצילי, מוחמד אבו־פאני, ג'וש כהן), סבלה ממכת פציעות, הסתבכה בפרשת דיא סבע שהובילה לעזיבתו, ואם כל זה לא הספיק – הקפטן והסמל צ'ארון שרי נטש באמצע העונה. אבל מעל הכל היה זה המשבר האישי. מותו של אביו ביילין, זמן קצר אחרי שקיבל את המשרה הנחשקת כל כך, ורגע לפני היציאה המתוכננת למחנה האימונים באוסטריה.
כשקיבל את התפקיד, אביו של דגו כבר היה מאושפז בבית החולים. מסאי נסע אליו כדי לספר על המינוי המרגש, שהמפתחות למועדון הפאר הופקדו בידיו. "הגעתי לבית החולים וסיפרתי לו", משחזר דגו. "הוא היה הכי שמח בעולם. תמיד רציתי לשמח את אבא שלי ולהיות שחקן מצליח, אבל נפצעתי ופרשתי מוקדם. הוא היה הבן אדם הכי קרוב אליי. אמרתי לו שאני רוצה שיגיע לראות אותי במשחק הראשון. אחרי עשרה ימים הוא נפטר.
"כשטסתי למחנה האימונים, חשבתי רק על כל הדברים שעברתי איתו. גם בלילה, כשהייתי לבד בחדר שלי. אני לא יכול להסביר כמה היה לי קשה שהוא לא איתי. בכל משחק חשבתי עליו. במשחק נגד גנט בקונפרנס ליג, כשהיינו בעשרה שחקנים, הבנתי שכבר אין לי השפעה על המשחק. הסתכלתי למעלה וקראתי לו: 'אבא, תעזור לי'. הוא שמר עליי".
"הייתי מנהל של פועלים שמנקים בשוק הכרמל, גם לוקח את המטאטא ועוזר. למי ששאל, אמרתי שיש לי ילדים בבית ואני צריך להביא פרנסה ומוכן לעבוד בכל עבודה"
מאז המינוי שהדהים את הכדורגל הישראלי, דגו לא התראיין. לא סיפר מה עבר עליו, לא שיתף ברגעים הגדולים והקטנים, לא הסגיר פרטים על הנעשה מאחורי הקלעים במועדון הירוק. היחסים עם השחקנים ועם ההנהלה, הביקורת שספג מהעולם שבחוץ, ההתמודדות עם הציפיות הגדולות והלחצים – את כל אלה שמר עמוק בפנים ושוחח רק עם הקרובים אליו. עד עכשיו. אחרי שנפרד ממכבי חיפה ופינה את הכיסא לטובת בכר המתקאמבק, הוא מרשה לעצמו לדבר על הכל, בפעם הראשונה, וגם לספר איך הגיב כששמע על ההחלטה להיפרד ממנו.
הרבה הרימו גבה כשהודיעו על המינוי שלך.
"אנשים אמרו לי: 'אתה לא מגיע לחגים'. בסופר ובכבישים צעקו לי: 'שני משחקים ואתה בחוץ'. ידעתי לסנן ולדרבן את עצמי להצלחה. ברור שצריך מזל כדי שאנשים יאזרו אומץ ללכת איתי. הפכתי לדוגמה לאחרים בליגה, שנמצאים במקום שהייתי בו, שצריך לחלום הכי רחוק".
חלק מהתגובות שקיבלת – אתה חושב שהיה לזה קשר לגזענות?
"לא חוויתי גזענות ואף פעם לא לקחתי את זה לכיוון הזה. להיות מאמן מכבי חיפה זה כמו ביבי. בכל מקום שאליו אתה הולך – סופר, בית קפה, קניון, הופעה – אתה לא יכול ללכת בלי שיבקשו ממך חתימות וצילומים".
אחרי שחתמת, הרבה דיברו על "פועל הניקיון משוק הכרמל שהפך למאמן האלופה". התבאסת מכך שמדברים עליך ככה?
"במשך כמה חודשים הייתי מנהל של פועלי ניקיון בשוק הכרמל, אפילו הייתי עוזר לאנשים מבוגרים, לוקח את המטאטא ועוזר. אמרתי שיש לי ילדים בבית ואני צריך להביא פרנסה ומוכן לעבוד בכל עבודה. גם בבת־ים עבדתי כמנהל של מנקים. יצאתי מהבית ב־4.30 לפנות בוקר, עובד עד הצהריים, משם ממשיך לאמן נערים בהפועל ת"א, ובתשע בערב כבר נרדם. ככה עבדתי שלוש שנים וחצי. לא מעניין אותי כלום, רק שיהיה לילדים. לרגע לא עניין אותי מה אנשים חשבו. אין לי בעיה עם זה שבאתי מלמטה".
התפקיד הזה הפך אותך לסוג של מודל לחיקוי עבור העדה האתיופית?
"נתתי להם את האמונה שאפשר להצליח מכל מקום שממנו אתה מגיע, גם אם זה המקום הכי נמוך שיש, וגם אם אתה בצבע עור אחר. הלוואי שזה ייתן פתח להרבה אנשים להאמין בעצמם. אוהדי חיפה קיבלו אותי בטירוף בסמי עופר במשחק מול אלופת מלטה במוקדמות ליגת האלופות. ישבתי על הספסל, אני שומע את השם שלי, ורמי גרשון אומר לי 'קום אליהם'. הייתה לי צמרמורת של חמש דקות".
המעמד הזה, מאמן מכבי חיפה, שינה אותך?
"לא שינה אותי בכלום, אותה צניעות. הדבר היחידי הוא שאשתי שמחה שיש לי הסכם חסות עם חברת 'דיזל' שנתנה לי בגדים למשחקים. הבן הבכור שלי, ליאם, בן 13, ביקש כל הזמן שיהיה לו חדר לבד. הסברתי לו שכשנתחיל לעשות כסף, נעבור דירה. ובאמת עברנו דירה לפני כמה חודשים, וסוף־סוף יש לו חדר משלו. אני מנסה עכשיו לעזור לאמא שלי כמה שיותר, ואני צריך להצליח כדי לבנות עתיד טוב לילדים שלי".
"אמרתי שעם הסגל הזה אנחנו לוקחים אליפות"
נכנסת לתקופה סופר־מאתגרת במכבי חיפה. אחרי שלוש אליפויות, שלב בתים בליגת האלופות, כניסה לנעליים הענקיות של ברק בכר. עד כמה הרגשת את הצל שלו?
"אמרו לי שהרבה שנים אף קבוצה לא זכתה בארבע אליפויות ברציפות, ואמרתי לעצמי: 'אולי תשבור את השיא'. גם ברק בכר, שהוא מאמן מצוין וזכה בשלוש אליפויות רצופות גם בהפועל באר־שבע, לא סיים את העונה החמישית שם. ברגע שהתנעתי במחנה האימונים, הפסקתי לחשוב מה יקרה. ברק באמת עשה עבודה מדהימה במכבי חיפה, אני מכבד ומעריך אותו מאוד, אבל הסתכלתי רק על עצמי".
איך הייתה הכניסה הראשונה לחדר ההלבשה? בכל זאת, מאמן שמגיע מהנוער ופתאום עומד מול הכוכבים הכי גדולים של הליגה.
"אחרי שקיבלתי את התפקיד, הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לצ'ארון שרי. השחקנים כבר הכירו אותי, כי קבוצת הנוער נסעה איתם למשחקי ליגת האלופות. שרי אמר לי שהוא שמע עליי דברים טובים, שעשיתי עבודה טובה עם הנוער ושהוא יתמוך בי עד הסוף. ברור ששחקנים בודקים גבולות עם מאמן חדש".
תן דוגמה.
"דיא סבע במשחק נגד ראן בליגה האירופית. זה היה בספטמבר. דיא שחקן מיוחד עם יכולות גבוהות, אבל באנו למשחק מול קבוצה לוחצת וקו הגנה גבוה, ודיא מתקשה בזה. היה לי חשוב להסביר לשחקנים בכירים אם הם לא פותחים בהרכב. דיא אמר לי שהוא לא אוהב את זה, לא מקבל את זה ושזה יכול לייצר בינינו בעיות. הסברתי לו שרק אני מקבל החלטות. הוא התנהג טוב אחר כך, הצבתי לו גבול ואחרים ראו את זה. הוצאתי גם את ליאור רפאלוב בהפסקה. לי הייתה חשובה רק מכבי חיפה.
"היה לי אפס התעסקות במשמעת. זה הארגון הכי גדול בכדורגל הישראלי, יש בוס כמו יעקב שחר, יש את גל אלברמן, הם מאוד דומיננטיים. לורנצו שימיץ' ועבדולאי סק רבו בחדר ההלבשה אחרי המשחק באיטליה מול פיורנטינה, ואנחנו הצוות היינו בחדר אחר. אז אנשים אמרו שאם זה היה מאמן אחר זה לא היה קורה. הכל טוב".
קיבלת קבוצה שזכתה בשלוש אליפויות רצופות, אבל לא את הסגל שזכה בהן.
"במחנה האימונים אמרתי להנהלה שעם הסגל הזה אנחנו לוקחים אליפות. היה לנו אז את דיא שחתם על חוזה חדש, שרי, אריק שוראנוב, דין דוד, פרנצדי פיירו, דולב חזיזה, שחקנים צעירים. כמעט כל הזרים נשארו, והיינו צריכים להחתים בלם זר".
תסביר את מערכת היחסים עם אלברמן. אמרת שהוא מביא את השחקנים ואתה מקבל החלטות במגרש.
"אלברמן היה זה שהביא אותי לקבוצת הנוער, עשינו ביחד קורס פרו. הלוואי עליי שיהיה לי מנהל מקצועי כזה כל החיים. הוא החלום הרטוב של כל מאמן. שיתוף הפעולה בינינו היה בדיוק כמו שעובדים היום באירופה. בסוף רוב הזרים נשארו והבאנו רק את שואו ואת לורנצו שימיץ', שהוא אחד הבלמים הכי טובים שנחתו בישראל. זה לא שאני לא מכיר את השחקן שרוצים להחתים. ישבתי על שואו כמה משחקים ואמרתי להנהלה שהוא יכול להתאים לנו. מאמן מבקש פרופיל מסוים של שחקן, אלברמן והצוות מאתר כמה מועמדים – והמאמן בוחר. להגיד שאני לא ידעתי כלום, זה לעשות עוול לגל. רק אני קבעתי מערכים והרכבים, זו לא האישיות של גל".
חשבת שענאן חלאילי, שבעונה שעברה עוד אימנת בנוער, יהפוך לכזה כוכב, לשחקן נבחרת, ושיימכר בסכום עתק?
"אם היית אומר לי שהוא יימכר בשמונה מיליון יורו, לא הייתי מאמין. ראיתי אצלו משהו לא נורמלי ברמת מוסר העבודה, אבל היו בעיות של קבלת החלטות בשליש האחרון של המגרש. אני מאוד מעריך את מה שעשה במונדיאליטו. אנשים אומרים שאם לא המונדיאליטו הוא היה הולך לשחק בעפולה. עצוב לשמוע את זה. אין מצב שהייתי שולח אותו לשם, אני מכיר אותו. הסברתי לו שיתחיל לאט. כבר במשחק הראשון באירופה הוא כבש".
קח אותי לקמפיין האירופי שלכם. פלייאוף ליגת האלופות, מקום שלישי בשלב הבתים של הליגה האירופית, שמינית גמר קונפרנס־ליג.
"בפלייאוף של ליגת האלופות עשינו תיקו בבית עם יאנג בויז, ובגומלין היינו צריכים להוביל 0:2 אחרי רבע שעה. אמרתי שהם יותר טובים מהכוכב אדום בלגרד, וצחקו עליי, אבל בסוף הן שיחקו יחד בשלב הבתים והשווייצרים סיימו לפניהם. בליגה האירופית בניתי על המקום השלישי, ואחרי התיקו בספרד נגד ויאריאל הבנתי שאנחנו יכולים לעשות את זה, אבל היינו חייבים לנצח את פנאתינייקוס באתונה. שרי לא היה בכושר טוב, אבל הוא אמר לי שאנחנו עוברים אותם ולקח את המשחק על הגב שלו. זה הניצחון הכי גדול שלי, מול אחד הקהלים המטורפים שראיתי. בקונפרנס־ליג קיבלנו את פיורנטינה, שהגיעה עד לגמר בשבוע שעבר. אתה רואה משחקים שלה, היא ברמה של ליגת האלופות. בסופו של דבר הודחנו על פער של שער אחד".
החיזוק בינואר לא היה מספיק אפקטיבי. נלחמתם עם מכבי ת"א על ליאור קאסה, אבל הוא צעיר מדי ולא הביא שינוי. גדי קינדה לא היה יציב. דניל לסובוי לא תרם.
"ינואר ממש לא היה כישלון. קאסה אחד הפוטנציאלים הכי גדולים בכדורגל הישראלי. לא הייתה מטרה שתהיה לו השפעה מיידית. קינדה הגיע אלינו אחרי שלא שיחק הרבה זמן. היו לו משחקים טובים, והוא כבש בדרבי. לסובוי לא שיחק הרבה זמן בתקופה לפני שהגיע אלינו, ואולי לא התחבר".
"במכבי ת"א לא הבינו מה קורה"
למרות ההפסד בקרב הגורלי בסמי עופר, בסיכום הכללי ניצחת במשחקים ראש בראש נגד רובי קין ומכבי ת"א, כולל ניצחון ראשון של חיפה בבלומפילד אחרי 12 שנה.
"המשחק הראשון בבלומפילד היה רגע שלא אשכח בחיים, כי כל השבוע דיברנו בצוות על זה שאוהדים שולחים הודעות שנטריף את השחקנים. הפסיכולוג אלעד אשכנזי אמר שהוא חייב לעשות משהו. לפני המשחק, בבית המלון הקרנו לשחקנים קליפ של לוחם ה־MMA קונור מקגרגור שבו הוא מנצח בקרב אחרי שכבר היה על הקרשים. בסוף הסרט אמרתי להם: 'זו מכבי חיפה בבלומפילד, היא מגיעה בסוג של פחד. הפעם אנחנו נהיה מקגרגור, לוחצים ואגרסיביים מהרגע הראשון, שירגישו אותנו'. הדקות הראשונות היו משהו מטורף, תקרת זכוכית ענקית ששברנו. הפתענו את מכבי ת"א. במשך 20 דקות הם לא הבינו מה קורה. לפני המשחק האחרון נגדם בסמי עופר, אמרתי שאם מנצחים בו אנחנו זוכים באליפות במאה אחוז".
דגו: "הפסד מאוד קשה, מאכזב"
(באדיבות ONE)
רפאלוב וחלאילי אמרו שאתם קבוצה טובה ממכבי ת"א. מסכים?
"במאץ'־אפ בינינו היינו טובים יותר, אבל אני אוהב להיות אמיתי: קבוצה שזכתה באליפות היא הטובה ביותר. פער של 11 נקודות לא משקף. הורידו לנו שתי נקודות, היה גארבג'־טיים במשחקים האחרונים".
כבר סגרתם פער של עשר נקודות ממכבי ת"א, עליתם למקום הראשון, שממנו ירדתם בעקבות הפחתת נקודות בבית הדין. יש תחושה שהתעסקתם בזה יותר מדי כמועדון – פוסטים של שחקנים, התבטאויות, כולל שלך – וזה הוביל לסחרור.
"מסכים במאה אחוז, זה פגע בנו מאוד. אמרתי שהפריע לי שההודעה על הפחתת הנקודות יצאה ביום של משחק, כשהיינו במלון, באספת שחקנים. בכל מקום דיברו על זה והציק לי. כל ההתעסקות והפוסטים פגעו בנו".
"אמרתי להם: 'לשולחן הזה עוד אחזור'"
איך אתה מגדיר את העונה במכבי חיפה, הצלחה או כישלון?
"מי שיקרא לעונה הזאת כישלון, הוא באמת מנותק. ברור שמאוד מאכזב אותי לסיים בלי תואר, בלי גביע או בלי אליפות, אבל אנשים לא מבינים איזו עונה עברנו. בינואר איבדנו את שרי, העוגן הכי חשוב שלנו. סבע עזב, שוראנוב קרע את הרצועה הצולבת, הפסדנו את מחמוד ג'אבר, שהוא הקשר הכי טוב בישראל, פיירו קרע את שריר הירך האחורי, דין דוד נכנס לניתוח. תראה את מכבי ת"א: לקחו לה את מילסון לחודש לאליפות אפריקה – ומחקנו פער של עשר נקודות ממנה. אז תאר לך שאם דור פרץ או ערן זהבי היו חסרים, כמו שאצלנו נפלו שחקנים, הם היו נפגעים בענק".
חשבת שמגיע לך להישאר לעונה נוספת?
"אני חשבתי שכן, אבל אני מכיר את יענקל'ה שחר, שהוא האדם הכי מדהים שפגשתי. היה להם חשוב מאוד עניין הצעירים, אבל בשיחות שלי איתו אחרי משחקים שהסתיימו בתיקו הרגשתי שהפסדנו 10:0. יש לו סטנדרטים, פלורנטינו פרס של ישראל. לא זכית באליפות – אתה לא נשאר. בגלל זה קיבלתי את זה בהבנה. לא סתם האיש 30 שנה במכבי חיפה, זוכה באליפויות ומגיע לליגת האלופות. כשהודיעו לי שאני לא ממשיך, אמרתי לעצמי: 'תעריך את האנשים האלו שעשו בשבילך את הדבר הזה, הכרת הטוב לכל החיים'. אמרתי להם: לשולחן הזה עוד אחזור".
כשקראו לך לרחוב המסגר אחרי התיקו בבלומפילד בפלייאוף, הבנת לאן זה הולך?
"כבר הייתה לי הרגשה, זה היה באוויר. אמרתי להם: 'אני מבין אתכם, אני יודע שזה מועדון הישגי, מכיר תודה על מה שעשיתם בשבילי וממשיך לעשות הכל הכי טוב עד הסוף'".
איך ממשיכים לנהל את הקבוצה ואת הסגל בשלב שבו האליפות עדיין לא הוכרעה, כשהשחקנים כבר יודעים שאתה לא ממשיך?
"היה לי חשוב שתצא הודעה, כי שחקנים לא הפסיקו לדבר על זה. חשבתי שעדיף שהם יבינו שאני לא ממשיך, אבל יפסיקו להתעסק בזה. המשכתי להתנהל אותו דבר. בתקופה הזו כל הפצועים חזרו: ג'אבר, דין דוד, פיירו. אנשים ניסו להגיד שהיכולת של הקבוצה השתפרה בגלל ההודעה שאני לא ממשיך".
"ברגע שהתנעתי במחנה האימונים, הפסקתי לחשוב מה יקרה. ברק בכר באמת עשה עבודה מדהימה, אני מכבד ומעריך אותו מאוד, אבל הסתכלתי רק על עצמי"
ספר על היחסים עם שחר.
"הלוואי שכל הקריירה יהיו לי יחסים עם בעלים כמו עם יענקל'ה, אור או עוזי מור. היה בינינו חיבור טוב. דיברתי איתו לפני ואחרי כל משחק. אם יש לו משהו קשה להגיד, הוא אומר אותו בלי לחשוב פעמיים. הוא היה כמו אבא מבחינתי. אחרי ההפסד במחזור האחרון הוא אמר שעשינו עבודה טובה, אבל שלא אהב איך שנראינו בדרבי".
מה הדבר הכי חשוב שלמדת מהעונה הזאת?
"אולי לדרוש או להגיד שזה היה קריטי להביא בינואר שחקן זר במקום שרי. אם הוא היה נשאר, הסיכויים שלנו לזכות באליפות היו הרבה יותר גבוהים. זו המכה הכי גדולה שקיבלנו".
הרגע הכי קשה העונה?
"משחק הגביע מול מכבי נתניה, משחק שיכול לקרות פעם ב־30 שנה. הובלנו והורחק להם שחקן. השוער שלנו אפילו לא נגע בכדור. ואז הם השוו. היו לנו הרבה שחקנים צעירים על המגרש, כי רציתי לשמור את הדומיננטיים להמשך העונה. כשנתניה כבשה בקרן, זה הרגע הכי קשה שלי בחיפה. היה לי ברור שיהיה קשה לזכות באליפות. מכבי ת"א הודחה מהגביע יום לפני כן, ורציתי להגיע לתואר".
הרגע הכי גדול?
"לנצח את מכבי ת"א בבלומפילד, והניצחון על פנאתינייקוס באתונה בליגה האירופית".
הפכת למאמן לגיטימי בליגה. קח אותי ליעד הבא שלך.
"אני חושב שהייתה לנו עונה טובה מאוד. השנה הזו הייתה כמו שנתיים, הפכתי למאמן טוב יותר. אני אחד שהולך עם הלב, עם האינטואיציה. הפועל ת"א זה מועדון שגדלתי בו, הילד שלי אוהד שלה, אני צריך את הבחירה הכי נכונה, שתהיה לי סביבת עבודה טובה. זה לא קשור לכסף. אני צריך לקבל החלטה כדי לאפשר לעצמי לחזור לאמן מועדון כמו במכבי חיפה. תבין, בקבוצת הנוער של מכבי חיפה היו לי תנאים שאין באף קבוצה בליגה הלאומית".
פורסם לראשונה: 01:30, 02.06.24
