האזינו לתוכנית המלאה
"חוויתי את העונה הכי קשה בקריירה שלי. אתה מסיים משחק, חוזר הביתה ולא מצליח להירדם. אתה קם בבוקר מתוסכל וממורמר, אבל אז אתה הולך להתפלל, מניח תפילין ואומר לאלוהים 'אם זה מגיע לי, אז הכל בסדר'. שאני מודה לו על כל רגע. אני מגיע לאימון ביום שאחרי עם אש בעיניים, להראות לכולם שמגיע לי לשחק".
איתי שכטר סיים אתמול רשמית קדנציה של שנתיים בהפועל באר־שבע, תקופה בה זכה אמנם בגביע המדינה והופיע בשלב בתים אירופי, אבל לא הביא את עצמו לידי ביטוי ורשם את מספר הדקות הנמוך ביותר בקריירה.
"היה לי לא פשוט, אפילו בפרמייר ליג שיחקתי יותר", אמר החלוץ בן ה־36 והמשיך לפרוק: "היו לי שיחות עם אליניב ברדה, אמרתי שמגיע לי יותר קרדיט, שאני אחד שהיה במאני טיים ויודע מה לעשות ברגעים כאלה. אני יודע שאני לא שכטר של 2010, אבל יכול להשפיע. אני מנסה לחשוב לעומק למה לא שיחקתי יותר. אמרתי לעצמי 'למה הוא לא נותן כשמגיע לי?'. גם עכשיו אני נקרע מבפנים כשאני מדבר איתך. זה לא שאני בסיטי או סביליה. עם כל הכבוד לכולם, יש בי דברים אחרים".
"לא עשיתי פרצופים"
ועדיין נחשבת לאחד השחקנים האהובים בקבוצה.
"הגעתי למועדון עם אנשים אדירים כמו אלונה ברקת וברדה, אבל הרגשתי שיכולתי לתת הרבה יותר למועדון. הנסיעות שלי מראשל"צ לבאר־שבע הפכו למסע עם בורא עולם, בסוף הוא נתן לי מתנה מתוקה – לשחק במשחק האחרון של העונה. אני לא אחד שעושה פרצופים או עולה עם פחות אנרגיות, זו הפרנסה שלי, את האוהדים לא מעניין מה קרה".
מה אתה חושב על ברדה כמאמן?
"הוא יהיה מאמן מצוין. כבר עכשיו הוא איש מקצוע אמיתי. עושים טעויות בתחילת הדרך, אבל הוא יסודי – אסיפות רציניות, גישה טובה, לפעמים מדי. הוא צריך לדעת להעמיד שחקנים במקום".
יכול להיות שזה ראיון הפרישה שלך?
"חכה, אל תגזים. אגיד לך, במהלך העונה אמרתי לעצמי שאולי די, מספיק. דווקא בתקופה האחרונה החלטתי שאני רוצה לנסות להמשיך – אם יבוא המשהו הנכון, אם יהיה מאמן שממש ירצה אותי. אחד הדברים הכי קשים לספורטאי זה לא להשפיע. למשל, בית"ר ירושלים זה סוג של חלום בעבורי, זה מועדון שהציל לי את הקריירה ברגע הכי נמוך שלי בכדורגל, כשאיבדתי את מי שאני במכבי חיפה".
אפשר להפריד בין החיוכים בחדר ההלבשה למצב הרוח הירוד?
"חדר הלבשה זה הבית שלנו, הכי חשוב שלא יהיה בו אגו. אי־אפשר לנתק בין הדברים כשאני נאכל מבפנים. עברתי רגעים לא פשוטים. כשאני צעיר אז אם אני לא משחק - שיישרף העולם. כיום, כשאני בוגר יותר, חשובה לי הצלחת המערכת גם אם אני לא שותף פעיל".
"רוצה להיות שייך"
הזכרת את התקופה הקשה במכבי חיפה. מה היה שם?
"מכבי חיפה זה מועדון ענק, אבל שום דבר לא התחבר לי שם. לא הוכחתי את עצמי בצ'אנסים שקיבלתי. אני רוצה לחזור לבית"ר. אני מדבר על המועדון הזה ויש לי צמרמורת. המועדון דחף מהיום הראשון והקהל עטף אותי באהבה. כששיחקתי בחיפה, קיבלתי טלפונים מהפועל רעננה ומכפר־סבא, ואז הבנתי שאני בבעיה. אפילו הפועל ת"א, שהייתי הכי מזוהה איתה, לא התעניינה".
ניסית לחזור לבית"ר בינואר האחרון.
"היה דיבור כזה, הייתה בדיקה עם אבוקסיס והוא העדיף להביא חלוץ זר. אני מעריך ומכבד את יוסי, ששם הכל בפנים ולא מתייפייף. יושר מקצועי יותר חשוב מהכל. זה סוד ההצלחה של ברק בכר, עם מאמנים כאלו נהיה מעצמת כדורגל. אני צריך להגיע למועדון שבאמת ירצה אותי. אני רוצה להיות שייך, רוצה לשחק, רוצה לבכות, רוצה לצחוק, רוצה ליפול, רוצה לקום, להיות חלק מהמשחק וליהנות. לא חשבתי לעומק מה יהיה אם לא אשחק, ואני מאמין שאמצא משהו. בלי כדורגל אני כלום. כולם אומרים 'פגרה, איזה כיף', אצלי שבוע בלי משחק זה סיוט".
"אני וחמד נלחמנו על השאריות"
באר־שבע הייתה הצלחה גדולה העונה.
"הגעתי במומנטום למועדון שהיה בסוג של ירידה אחרי האליפויות. ברקת בדיוק חזרה בטירוף, נבנה סגל טוב ובריא, הביאו שחקנים עם ניסיון כמו גורדנה, טיבי ומיכה, וזרים איכותיים. מיגל ויטור זה הזר הכי טוב ששיחקתי איתו בישראל, הוא אחד בדור. יש בו משהו נדיר שאי־אפשר להסביר, סוג של רוע חיובי, שנאה תהומית ליריב. כולם סביבו יותר נחושים. זכינו בגביע, באלוף האלופים ושיחקנו בשלב בתים באירופה. רק שבעונה האחרונה לא שיחקתי הרבה ולא היה לי קל. הצוות המקצועי ראה דברים אחרת. חבל, כי יכולתי לעזור. יש לי ביקורת עצמית, הציפייה לא הייתה להיות שחקן הרכב דומיננטי, אבל פתחתי רק פעמיים וזה כלום. הביאו שני שחקנים עם ניסיון, אני ותומר חמד, על אותה משבצת, והיה מקום רק לאחד מאיתנו. שנינו נלחמנו על השאריות, שנינו נפגענו מזה".
מסאי דגו הוא אחד החברים הטובים שלך. מה אתה אומר על המינוי שלו למאמן מכבי חיפה?
"אחרי מאמן כמו בכר, כולם היו בטוחים שיגיע שם עולמי או לפחות טופ ישראלי. אני מכיר את מסאי עוד מימי נבחרת הנוער, הוא איש כדורגל חרוץ. חיפה מתאימה לו יותר מקבוצה קטנה, כי הוא אוהב לשלוט בקצב המשחק. אם יתנו לו שקט הוא יוכל להצליח. בדור של פעם למאמן כזה היה קשה לשלוט בחדר ההלבשה, אבל היום כולם מבינים שהמערכת חזקה מהכל. זה אתגר ולא יהיה לו פשוט, אבל הוא לא פראייר. אני מאמין בו".
לסיום, זהבי שוב מחוץ לסגל הנבחרת. איך היית נוהג במקרה הזה?
"הייתי עושה הכל שהשחקנים הכי טובים של הנבחרת יהיו חלק ממנה, והוא החלוץ הטוב ביותר. הוא צריך להיות החלוץ הפותח, ברור שיש פה אגו שיצא משליטה".
