מתי בעצם אפשר לקבוע שזו לא אפיזודה מתנפנפת ברוח, ויש פה קבוצה שבאה לעשות משהו מלהיב? אתם יודעים, מהסוג שזקני ריינה יספרו עליו בערגה לנכדים גם עוד 50 שנה תוך הפרחת עיגולי סיגריה בדמות פניו של שרון מימר.
כמה, חמישה מחזורים, עשרה, סיבוב וחצי? תגידו אתם. כי מצד אחד, כשמדובר בקבוצת צמרת, שעשתה דברים בכדורגל, נטל ההוכחה קטן יותר, אבל כשמדובר בקבוצת בוטיק מהצפון, ובכן, כאן צריך לקחת עוד נשימה, ועוד, ולהמתין. לא למהר עם מסקנות. ועדיין, ריינה היא אחת שבשנים האחרונות נמצאת בקו הישגים מטפס. הגרף שלה עובד דרך עוד תקרת זכוכית ועוד אחת. ליגת על, ופלייאוף עליון, ומה הלאה, ליגת אלופות? דרבי גלקסיות?
הסימן המובהק ביותר לקבוצה שדברים נעשים בה נכון, זה שמבחוץ נראה כאילו הכל מתלבש שם. כל רכש בינגו. וואלה, אתה משתומם, איזה פוקס, איך פגעו עם זה, ועם ההוא. ומי האמין שגיא חדידה, זה שבעונת השיא שלו בליגת העל כבש ארבעה שערים, יהיה כבר עם שלושה, לא כולל עוד שניים בגביע הטוטו, לא כולל החמצה שבא לך לבכות עם דמעות שזולגות לרצפה. וסייד אבו-פרחי, מאיפה זה בא לנו?
תסתכלו פעם על התנועה של אבו-פרחי לעבר הכדור. רכון כזה קדימה. בהסתערות. כמו איזה עיט. כמו בוטרגניו של ריינה. תרשמו לעצמכם, זה לא ילד שבא לשחק לרוחב. רק בן 18. צמח בערוגה של מכבי ת"א. והוא מהסיבות לזה שבני ריינה נושכת. שההתקפה שלה, נכון להיום, היא התוססת בליגה. תשעה שערים.
מכירים את ההלצה, לא יודע מי המציא, על זה שהרגל החלשה אצל הכדורגלן הישראלי נועדה בעיקר להישען עליה? אז זה לא על אבו־פרחי. באיזו רגל הוא בועט. ימין, שמאל? יש רגעים שאתה לא סגור. כי נגד קריית־שמונה, בגביע הטוטו, הוא נתן מהאוויר פנימה בשמאל. ונגד הפועל חיפה החמצה של הלייף בימין, ואז סובב מרחוק ליד המשקוף בשמאל. ונגד נתניה, הראשון שלו היה כשפרץ מהימין ושלח עם הימין. ובשני פרץ מהשמאל ונתן עם השמאל.
בכלל, ריינה של מימר, בניגוד לאחרות שיצאו לדרך כדי לגלות שיצטרכו אינסטלטור כדי לחלץ סתימת ענק בהתקפה תקועה – מי אמר נתניה - היא אחת עם חלק קדמי זורם. אחת שמסתערת עם ארבעה. ובייחוד, אחת שלא שינתה הרכב מפתיחת העונה (למעט בעמדה מספר תשע). מה שאומר שבשלב מוקדם של הגישושים, מימר כבר התייצב על עצמו. כן, כולל להמר על שתי הרגליים של העיט בן ה־18.
אחת מאלה שעוד מחפשות את עצמן, או אם לדייק, מחפשות ניצחון ראשון, היא הפועל ירושלים. שני הפסדים בשבוע, כולל רביעייה מהפועל חיפה, זה לא נעים. כלומר מלחיץ. כלומר, הצילו זיו אריה.
לא מן הנמנע שהפסד נוסף בדרך. גם כי לירושלים זה משחק שלישי בשבוע. גם כי היא לא מכבי ת"א, שיכולה לשנות כמעט הרכב שלם ולא תרגיש. וגם כי לרוע מזלה ההיא שעוד תרה אחרי עצמה הולכת לפגוש את הקבוצה היציבה של פתיחת העונה. זו מריינה.
פורסם לראשונה: 01:30, 20.09.24
