בתום קטטת הענק במשחק בין פרטיזן בלגרד לריאל מדריד ביורוליג בשבוע שעבר, שני הצדדים התנצלו מיד, לקחו אחריות על חלקם והבטיחו לפעול להרגעת הרוחות. אף שהתגרה בין הפועל באר־שבע למכבי חיפה הייתה ארוכה יותר ומבזה יותר, אף צד לא לקח אחריות אמיתית.
הודעת ההתנצלות של אלונה ברקת ויעקב שחר, כמעט יממה אחרי האירוע, נראתה כמו שיתוף פעולה למען מטרה משותפת של המתקת העונש. אמירות כלליות כמו: "נסיק את המסקנות" ו־"נבדוק את האירוע" כל אחד יכול לכתוב. הם גם יעשו כמיטב יכולתם כדי שאירועים מהסוג הזה גם לא יקרו בעתיד, בלי לפרט כיצד ידאגו לזה.
תודה באמת. התנצלות אמיתית הייתה כוללת מחווה כלשהי, כמו תרומה לארגוני צדקה או יוזמה חינוכית משותפת. מעניין מה יהיו המסקנות שיוסקו על ידי המועדונים. אם הם לא יפעלו נגד השחקנים המעורבים, ההודעה הזאת לא שווה כלום.
הטקטיקה הזו הומצאה על ידי פוליטיקאים ישראלים: קודם כל לנסות להתרחק מהאירוע ולחכות שישכחו ממנו. ואם בכל זאת לוחצים, להגיב באופן נרפה. הכדור עובר עכשיו להתאחדות ולמינהלת שעומדות בפני מבחן חשוב ולא פשוט. ברור לכולם שהעונש חייב להיות חמור עד כדי הורדת נקודות, אולם אז תהיה ביקורת קשה של אוהדים ופופוליסטים אחרים שיגידו שזו פגיעה בספורטיביות, ובאליפות צריכים לזכות על המגרש.
הגופים שמנהלים את הכדורגל שלנו חייבים לשלוח מסר ברור וחד. מדובר במקרה חד־משמעי שאין ספק לגביו ולא צריך VAR. אני בטוח שגם אוהדי הקבוצות ההגונים יסכימו על כך.
השחקנים בטוטו־טרנר ביזו את הכדורגל הישראלי יותר מכל אוהד שהשליך אבוקה למגרש, הם גרמו לתקריות האחרות שהיו העונה להיראות כמו משחק ילדים. ההתנצלות המשותפת של שחר וברקת לא הייתה באה לעולם אם הם לא היו מרגישים שעונש כבד מרחף מעליהם. הרי זאת לא הפעם הראשונה שהעניינים בין הירוקים לאדומים מתחממים, ואי־אפשר להיות מופתעים שהפעם פרצה שריפה. כמאמר הקלישאה האהובה, השער הזה היה באוויר. ההתאחדות והמינהלת צריכות לדאוג לכך שלא יובקע שער עצמי.
