הרבה סיכומים עוד ייכתבו על תקופתו של וילי רוטנשטיינר בישראל. כולנו נחזור לדיון על איכות הכדורגל תחתיו כמאמן, או להחלטה לשחק תמיד עם אותו מערך. הכל ידוע, נלעס. אבל יש נושא נוסף שמעניין לבחון אותו, כזה שישפיע גם במבט קדימה. הנושא הזה הוא ההעדפה לשחק עם כמה שיותר לגיונרים, גם אם מדובר בשמות שלא נחשבים לגדולים בישראל.
נכון, ליאור רפאלוב לא שיחק בנבחרת תחת רוטנשטיינר, אבל זה נושא פרטני, מיוחד ואף צורם. מעבר לרפאלוב, ניתנה בשנים האחרונות עדיפות ברורה למי שמשחק מעבר לים. שמונה מתוך 11 השחקנים שקיבלו הכי הרבה דקות משחק במוקדמות המונדיאל הם לגיונרים כרגע. יוצאי הדופן הם שחקני הגנה: חאתם אל־חמיד, שבחלק גדול מהקמפיין כן היה לגיונר, בסלטיק; סאן מנחם, כי אחרי חזרת טאלב טואטחה לארץ לא נותר מגן שמאלי ישראלי בקבוצה גדולה; ואיתן טיבי.
יותר מכך, שחקנים צעירים, אפילו צעירים מאוד, קיבלו דקות כמעט רק על בסיס העובדה שהם לא משחקים בישראל. ג'ואל אבו־חנא, עילאי אלמקייס, סוף פודגוראנו – שלושתם קיבלו דקות בנבחרת למרות שמעולם לא שיחקו בליגת העל, או – במקרה של פודגוראנו – מדובר בדקות מעטות, רגע לפני שעבר לאיטליה.
יש בכך דבר חיובי, כמובן. יותר שחקנים שמתאמנים ומשחקים ברמה גבוהה, בכדורגל מהיר יותר, בטח אותם שחקנים שעוברים בגיל צעיר. אבל לנבחרת עצמה יש פה גם סיכון. והיות שנמשיך לראות הרבה ישראלים בחו"ל – המגמה בכל העולם היא נטישה מוקדמת של הליגה המקומית – איכות האפשרויות שיעמדו בפני מאמן הנבחרת הבא תהיה תלויה לא מעט בבחירות הקריירה של אותם שחקנים.
דור פרץ כמשל
הדוגמה הטובה ביותר היא כנראה זו של דור פרץ, שהפך לאחד השחקנים החשובים בנבחרת בתקופת רוטנשטיינר, עוד לפני שיצא לליגה האיטלקית. פרץ היה באנקר בהרכב, בצדק, מאחר שהיה גם אחד השחקנים הטובים ביותר בליגת העל. והנה, עכשיו מדובר בכושר משחק אחר לגמרי. פרץ פתח בשני משחקים בלבד בוונציה. הוא לא שיחק 90 דקות אפילו פעם אחת, חוץ מבנבחרת כמובן. אי אפשר לדעת מה יקרה איתו בהמשך, לא הוא יודע וגם לא אנחנו, אבל במצב הנוכחי של הנבחרת לכושר שלו יש חשיבות ברורה.
דברים דומים, גם אם פחות מובהקים, אפשר לומר על מנור סולומון, שון וייסמן ואחרים. הם לא ישחקו בישראל בשנים הקרובות, אפשר להיות בטוחים בכך. הם יכולים להתקדם, כל אחד ברמת המשחק שלו, אבל גם למצוא עצמם במקום שלא שם אותם במרכז, כמו שקורה עכשיו לפרץ אחרי שלכולם היה ברור שהוא דווקא יהיה אחד מכוכבי הקבוצה.
חוסר הוודאות מחוץ לישראל תמיד גדול יותר. שחקנים עוברים טלטלות, אישיות ומקצועיות. נבחרת ישראל תמשיך להתבסס על הלגיונרים, זה מה שקורה בכל מקום, ולכן היא לא תהיה תלויה רק באיכות השחקנים שגדלים פה, אלא יותר מתמיד גם בבחירות הקריירה שלהם.
