פיטוריו של אייטור קראנקה היום (ראשון) הם רק סימפטום לאירועים שהתרחשו בשנים האחרונות במכבי ת"א. בהחלט ייתכן שהיה מקום להיפרד מהמאמן הספרדי, התוצאות שלו היו מאכזבות מאוד והקהל דרש את ראשו כבר תקופה ארוכה. אבל בסופו של דבר הוא מצטרף לשורה ארוכה של מאמנים זרים שמתחלפים כמו גרביים בקריית-שלום. נדמה שלא הרבה נשאר מהבשורה הגדולה שהביא איתו הניהול הזר, והמועדון שאיים להשתלט על הכדורגל הישראלי רק מאבד גובה, דרך וכיוון.
האליפות הראשונה בעידן מיץ' גולדהאר במכבי ת"א, שהושגה ב-2012/13, סימנה את המהפך של מכבי ת"א. לא עוד מאמנים ישראלים, לא עוד ניהול ישראלי. המנהל המקצועי ג'ורדי קרויף היה למעשה איש המקצוע הזר הראשון בישראל שרשם הצלחה ממושכת, עם שלוש אליפויות רצופות בשלוש עונותיו הראשונות. התקלה היחידה הייתה עזיבתו של המאמן אוסקר גרסיה בתחילת העונה השנייה בעקבות מבצע צוק איתן ב-2014/15, אולם הוא הוחלף במהירות על-ידי פאקו אייסטראן, שהוביל את הקבוצה לטרבל מקומי. היה נראה שמכבי ת"א תבנה שושלת לשנים ארוכות. המתחרות ניסו לחקות אותה ללא הצלחה, אבל היא רק הלכה והתעצמה.
3 צפייה בגלריה
מתחלפים כמו גרביים. למעלה מימין ובכיוון השעון: איביץ', קרסטאיץ, וידיגאל, קראנקה, קרויף, סוזה, ואן-לוון וארבלדזה
(צילומים: עוז מועלם)
עונת 2015/16 הסתיימה אמנם ללא תארים, אבל עם עלייה לשלב הבתים ליגת האלופות. בעונה זו התגלה הסדק הראשון עם עזיבתו המפתיעה של סלבישה יוקאנוביץ' לפולהאם באמצע העונה. מכבי הגיבה עם מחליף איכותי מאוד בדמותו של פיטר בוס ההולנדי, אולי המאמן המרשים ביותר שנחת בישראל. תחתיו מכבי ת"א לא הפסידה בליגה, אבל סיימה בלי אליפות. בוס עזב בתום העונה לטובת איאקס.
כמו שאר המאמנים, בוס עשה את שלו והתקדם. הכישלון הראשון היה עם שוטה ארבלדזה ב-2016/17. מאז, רוב המאמנים הזרים שהיו במכבי ת"א נכשלו. כבר לא היה לה פיטר-בוסים לשלוף מהכובע. התוצאה היא 17 מאמנים שונים ב-11 שנות עידן המאמנים הזרים במכבי ת"א. 14 דמויות עמדו על הקווים, חלקן ביותר מקדנציה אחת. שבעה מאמנים שונים עברו בקריית-שלום בשלוש השנים האחרונות. דפדפו בגלריה שבראש הכתבה כדי להיזכר בכולם, ויש הרבה מהם.
מאז שרכבת המאמנים העלתה הילוך, מכבי ת"א זכתה בשתי אליפויות בשמונה עונות - וגם זה קרה בשנתיים היחידות שבהן הייתה יציבות בדמותו של מאמן סמכותי ודומיננטי כמו ולדימיר איביץ'. כשאתה מחזיק בתקציב הגדול בליגה, זה לא מספיק. פרט לאיביץ', המאמן היחיד שסיים עונה כלשהי והמשיך לזו שאחריה הוא פטריק ואן לוון, וגם הוא פוטר באמצע עונתו השנייה. בשנתיים האחרונות מכבי ת"א סיימה במקום השלישי, הרחק ממרוץ האליפות. אין ספק שמשהו צריך להשתנות.
למכבי ת"א הייתה הזדמנות למנות את ברק בכר, היא ויתרה על האפשרות הזו. לשאר המאמנים הישראלים יש הרבה חסרונות, אבל היתרון הגדול הוא שאפשר ליצור יציבות לאורך זמן. אם הדמות המקצועית הבכירה בקריית-שלום הייתה ישראלית, היה למכבי ת"א קל יותר. ייאמר לזכותו של מיץ' גולדהאר שהוא אכן ניסה לעשות זאת ונתן את תפקיד מנהל מחלקת הכדורגל לברק יצחקי, שבנה העונה סגל טוב שהיה אמור להתמודד עד הסוף על האליפות. אך שוב מכבי ת"א נקלעה לבעיה בעמדת המאמן באמצע העונה, עם עזיבתו של ולדימיר איביץ'. הוא נטש קבוצה במומנטום חיובי, אך זה לא עזר לאייטור קראנקה. כמו כל המאמנים האחרים שהגיעו באמצע העונה, הוא לא הצליח להסתגל. אין מה לעשות, כל מאמן מביא איתו דברים אחרים, וזה אף פעם לא קל לשנות באמצע העונה. בשום קבוצה בעולם.
עזיבתו של איביץ' מסמלת היטב את הבעייתיות במודל הזר. בסופו של דבר, כל מאמן זר ירצה לעזוב תוך עונה, גג שתיים. אף אחד מהמאמנים הטובים שהגיעו לא תיכנן להישאר לטווח ארוך, לא ראה במכבי ת"א פסגה מקצועית. האם זה אומר שצריך למנות מאמן ישראלי כעת? לא בטוח. אבל הצהובים צריכים להתחיל לחשוב על הזרמת דם ישראלי למערכת, וכמו שהקבוצה מגדלת שחקנים במחלקת הנוער - כך היא צריכה להתחיל לגדל מאמנים מתוך מטרה שיגיעו בסופו של דבר לראש המערכת.
