התקציר באדיבות תאגיד כאן 11
ילדים מתנסים כל הזמן בטעמים חדשים. חלקם מוצאים בעיניהם יותר, אחרים פחות, והטעם נשאר שם איפשהו בזיכרון, לפחות לתקופה מסוימת. ככל שאנחנו מתבגרים יש פחות חידושים, פחות התנסויות, אבל הנה, דברים יכולים להשתנות. נבחרת הנוער של ישראל גורמת לנו להתנסות מחדש, כאילו היינו ילדים. סוף-סוף יש נבחרת כדורגל שחושפת אותנו לטעם הניצחון.
מסע הקסם של ישראל במונדיאליטו - כתבות נוספות
אז ככה זה מרגיש? זה מה שקורה לפעמים בספרד ולפעמים באיטליה, לאחרונה בארגנטינה? טעמנו את הפרי האסור, זהו. את הטעימה המשמעותית ביותר מאיך שהיינו רוצים לחיות כאוהדי כדורגל כאן. השפתיים חשו במתיקות שלא הכרנו מאחר שמעולם לא הייתה נבחרת כדורגל, באף גיל, שהביאה לקפיצה לאומית של אנשים מהכיסאות, שחיברה את אוהבי הכדורגל במדינה בצורה כזו. לא הייתה פה נבחרת כל כך מנצחת. לא הייתה פה נבחרת, וקשה להאמין שהשורה הזו נכתבת, שיכולה להיות אלופת עולם.
החגיגות של שחקני הנבחרת על הדשא אחרי הניצחון על ברזיל
(ההתאחדות לכדורגל)
היא יכולה. ברזיל הייתה הפייבוריטית לזכייה בטורניר עוד לפני שהחל, וגם נכון לאתמול בשעות אחר הצהריים. ישראל עברה אותה, והיא לא גנבה את המשחק, לא שיחקה מכוער, לא עשתה את זה בטעות. ישראל עברה אותה, ניצחה אותה, כי הייתה עליונה עליה. על ברזיל, כן? מול אומת הכדורגל המפוארת ביותר שיש. אנחנו לא מורגלים לערבים כאלה, גם לא לערבים שקרובים לזה. הפער בין הכחול-לבן לדורותיו לבין הדור שמדריך אופיר חיים הוא קיצוני ברמת הבאג במערכת. גם באג, מסתבר, יכול להיות דבר נפלא.
למסגר ולתלות
תמונה למזכרת מתוך משחק היא כמעט תמיד כזו של אחד השחקנים, או אולי של יותר מאחד, שחקנים שמזנקים אחד על השני, חוגגים. גם מרבע גמר המונדיאליטו אפשר להוציא תמונות כאלה, אבל יש גם אחת נוספת, כזו שאופיר חיים יכול למסגר ולתלות על הקיר בגאווה. בדקה ה-30 עלתה על המסך השקופית הבאה: "מסירות: ישראל 135, ברזיל 39". ישראל דומיננטית מול ברזיל. היא ממש טובה, לא משנה מי ניצב ממול.
במשך שנים מופיעים בכדורגל הישראלי שחקנים מוכשרים מאוד, שמטפלים בכדור בצורה מדהימה, אבל נתקלים, או במסגרת הנבחרת או במשחקי הקבוצות השונות במפעלים האירופיים, ביריבה שיודעת לעבוד טוב ביחד. פה קורה בדיוק להפך: ברזיל מלאת כישרון אישי, אולי יותר מכל אחת אחרת במונדיאליטו, אבל ישראל היא הקבוצתית, המחוברת, עם שחקנים שמחפים זה על זה ומשפרים אחד את השני.
הדבר מתחבר לנרטיב המוביל של הנבחרת במשך כל הטורניר, ואפילו מהטורניר הקודם, אליפות אירופה שבה הגיעה לגמר: אופיר חיים לא עושה דברים בדרך של הכדורגל הישראלי הקלאסי. הנושא נטחן, אבל אי אפשר להימנע מזה.
6 צפייה בגלריה
מספק טורניר שספק אם הוא עצמו האמין שהוא מסוגל לתת. דור תורג'מן אחרי שכבש את שער הניצחון
(צילום: AP Photo/Ricardo Mazalan)
אייל גולן מברך את נבחרת הנוער
גם השער הראשון היה כזה, לא ישראלי, עם הגבהה מושלמת של אל-ים קנצפולסקי והתרוממות אתלטית לנגיחה של ענאן חלאילי. גם השער השני היה כזה, אחרי שישראל ספגה 20 שניות מפתיחת הארכה - אירוע שיכול לשבור כל אחד.
אבל היה עוד. איליי מדמון הפך לחץ ברזילאי לדחיפת כדור קדימה, וחזר על הפעולה שוב ושוב, כאילו חולצתו התכולה היא בכלל של מנצ'סטר סיטי. שחקני התקפה החליפו מסירות חכמות. בתוספת הזמן, דקה 96, אור ישראלוב התאבד על כדור אחרי מצב נייח ומנע שער. וכמובן משחק שלישי ברציפות עם שער בתוספת הזמן, הפעם של החלק הראשון בהארכה.
הדור הנכון
השער הזה הגיע מהשחקן הכי טוב של הנבחרת הטורניר, דור תורג'מן. גם השחקנים המובילים האחרים היו מעולים אתמול – כמה הצלות גדולות של תומר צרפתי, סתיו למקין הרשים והציל כדור מהקו, המגינים היו כמעט חפים מטעויות – אבל תורג'מן מספק טורניר שספק אם הוא עצמו האמין שהוא מסוגל לתת.
מוקדם יותר העונה, בליגת האלופות, כבש גונסאלו ראמוש של בנפיקה ליסבון שער אחרי דריבל כפול יפהפה. אם תורג'מן היה פורטוגלי (כאזרחות ראשית, אולי יש לו אותה כמשנית), בעקבות הטורניר הזה היו מדברים עליו כשחקן שווה לא מעט מיליוני דולרים. עוד קודם לכן הוא התעלל בכמה שומרים בצהוב וסיים את המשחק עם פי שניים דריבלים מוצלחים מהמובילים של ברזיל בתחום. וברזילאים יודעים לכדרר. המדהים הוא שעד עכשיו תורג'מן בכלל בלט בתחומים אחרים.
6 צפייה בגלריה
ישראל ספגה 20 שניות מפתיחת ההארכה, זה יכול לשבור כל אחד. לא את חמזי שיבלי
(צילום: AP Photo/Ricardo Mazalan)
6 צפייה בגלריה
התרוממות אתלטית מופלאה. ענאן חלאילי וישראל חוגגים את השער הראשון
(צילום: אסי קיפר, ההתאחדות לכדורגל)
תורג'מן לא שיחק הרבה במכבי ת"א העונה. גם רוב השחקנים האחרים בנבחרת הזו לא מובילים בקבוצות הישראליות שלהם, וזה גם לא יקרה קרוב. אחרי המשחק – כן, גם אחרי ניצחון כזה – נשמעו קולות לפיהם "מה זה משנה", הרי בבוגרים הסיפור אחר. זה נכון, לגמרי נכון, ההישג הזה לאו דווקא אומר משהו על עתידו של הכדורגל הישראלי ועתידם של השחקנים האלה, אבל למה לא לשמוח עכשיו? נשאיר את המסקנות לסוף הטורניר ובינתיים נתענג על הטעם. לכו תדעו מתי נזכה לחוות אותו שוב.
הפנים לא לאחור. המשחק הזה היה לא נורמלי, והוא ייכנס לדברי הימים של הכדורגל והספורט הישראלי, אבל עם שחקני הנבחרת הזו הפנים תמיד קדימה, למשחק הבא. הם, ובזכותם גם אנחנו, מאמינים. ביום חמישי ישראל תשחק בחצי גמר אליפות העולם. לא אירופה, לא אסיה – העולם. הנבחרת הזו גם יכולה להיות אלופת העולם.
