שלוש הערות על רן קוז'וק ומכבי נתניה ועוד כמה מחשבות על מעמד המאמן, דראפיץ', קראנקה ושנאת זרים
1. פלא. לפני מספר שנים פגשתי את רן קוז'וק (לדעתי מבטאים את שם המשפחה קוז'וך) כשיצא מהספריה בשכונה. בא לקחת כמה ספרים לילדים. נדמה לי שאז הוא שימש עוזר מאמן בקריית שמונה. שיחה קצרצרה, חיוך מופנם, שקט של ביישנים שפעם היו שחקנים אפורים, אבל היה שם גם ביטחון. היום אני חושב על כך שלא פשוט להיות מאמן ראשי בליגת העל עם מופנמות ושקט. התהליך שקוז'וק עובר יחד עם מכבי נתניה שלו (גדל במועדון כשחקן) הוא פלא קטן-גדול שתענוג לראות אותו מתרחש.
2. אתגר. קוז'וק הגיע לתפקיד אחרי בני לם, אגדת עבר, טיפוס צבעוני, כריזמה מהאייטיז ואחד שהעיף מעליו את המופנמות בבעיטת פאלש. לא קל להיכנס לחדר הלבשה אחרי מאמן כזה שהדליק את העיר בעונה שעברה, וכשהקבוצה בקאנטים. גם דעת הקהל הייתה ברובה נגדו והיו מי שהדביקו לו התנשאות. לבנות את הסמכות שלך מול שחקני ליגת העל מנקודת פתיחה שכזו זה חתיכת אתגר. זה בקלות יכול היה ללכת לכיוון של התרסקות. השחקנים, חלקם עם ביטחון ברצפה, היו חייבים לדעת שהמאמן הצעיר וחסר הניסיון יודע כדורגל ויודע מה הוא בדיוק רוצה מהם. נראה שקוז'וק יודע את שני הדברים.
2 צפייה בגלריה
לא פשוט להיות מאמן ראשי בליגת העל עם מופנמות ושקט. רן קוז'וק עם עוזרו יובל עזריה
(צילום: עוז מועלם)
3. שקט. והפלא הזה יכול להתקיים במועדון שמנוהל על ידי בעלים מהסוג של אייל סגל. הבעלים עשה העונה מספר טעויות ונעלם-נאלם ברגעים שנדרשה ממנו מנהיגות שתהיה גם פומבית ולא רק מאחורי הקלעים, אבל מכבי נתניה בהנהגתו הופכת לא רק למועדון שמטפח שחקנים צעירים, אלא גם מאמנים. השקט שסגל נותן לאנשי מקצוע שהוא מאמין בהם, איפשר את המסיבה של לם, אבל גם מאפשר לשקטים ולמופנמים לפרוח.
דראפיץ' חוזר לצפון
עוד מאמן שפרח במכבי נתניה ועזב אחרי עונה מאכזבת הוא סלובודן דראפיץ'. עכשיו הוא חוזר לסיבוב שני בעירוני קריית שמונה אותה הציל מירידה ועשה בה פלאים משלו, אבל במקביל עבר זובור פומבי ומסע השפלה על ידי הבעלים איזי שרצקי. על שרצקי כבר נמאס לכתוב, ורק נאמר שאין שום סכום כסף שקונה עבורך את הזכות להיות בריון גס רוח (וגם אין שום תבונה או מעשה עיתונאי מפואר בהגשת מיקרופון לבעלים הזעפן ולחכות שינבל את פיו).
מי שמעניין בסיפור הוא דראפיץ' שיודע בדיוק מה מחכה לו ועדיין חוזר לזירת ההשפלה. הוא אמנם יכול להגיד שהוא חוזר בדלת הראשית, שהנה שרצקי נאלץ לחזור בו מההצהרה הגורפת ("דראפיץ' לעולם לא יאמן פה יותר"), אבל עדיין יש בסיטואציה הזו משהו מכמיר לב מבחינתו של המאמן שמביט על הביצה סביבו ומבין שהוא חייב להישאר על הגלגל כדי לא לשקוע. להערכתי הלא מלומדת הוא יכול היה לחכות עוד קצת בצד, להתאוורר, ומתישהו הייתה מגיעה הצעה אחרת, אבל אני מעולם לא עמדתי על הקווים ולא מכיר את התחושה שמגיעה אחרי שטעמת מפרי ההצלחה ונבעטת החוצה. דראפיץ' הוא מאמן כדורגל, זה מה שהוא יודע לעשות ובגיל 57 הוא כבר לא יחפש עבודה אחרת.
אנחנו מדברים לא מעט על מעמד המאמן ולא פעם יש לנו דעות מאוד נחרצות בנושא. לפעמים כל מה שצריך זה להסתכל על דראפיץ' עולה על הדשא בחמישה לשלוש, נעמד באזור הטכני במגרש בקריית שמונה ולהבין שהמצב הרבה יותר מורכב ממה שנדמה.
שוב - הזרים ראשונים לחטוף
זה לא מסע השפלה, אבל עוד מאמן שחוטף לאחרונה הוא הספרדי של מכבי ת"א אייטור קראנקה. נכון, אחרי ההצגה מול מכבי חיפה התוצאות מאוד לא מלהיבות ומאבק האליפות די ברח מהידיים, אבל נדמה לי שזה קל מדי ונוח מדי ליפול רק על המאמן.
מהר מאוד הפך קראנקה למטרה נוחה עבור חלק מהפרשנים ולפעמים זה נשמע כמו תמהיל רעיל של שנאת זרים וצביעות. הרי הרבה יותר קל לחבוט במאמן בכיר שלא מבין את השפה, מעולם לא נפגשתם במסדרונות כלשהם בעבר והסיכוי שהוא יתקשר אליך בזעם הוא קלוש (את הבוז שירק אלי גוטמן – מאמן שיצא לו לעבוד כזר בקפריסין – בשידור חי כלפי קראנקה, מעולם לא שמעתי משוגר כלפי ברק בכר או אליניב ברדה בתום הפסד, צורב וקשה ככל שיהיה).
בכלל בעייתית בעיניי הנטייה לתגובות קיצוניות בכל פעם שנוחת פה איש מקצוע זר – או שאנחנו מתבטלים בפניו כמעריצים שוטים או שחובטים בו בחוסר הגינות. קראנקה ראוי למבחן ענייני ומקצועי ואחד כזה מגיע מחרתיים מול אליניב ברדה והפועל באר-שבע.
