ספורט גדול, אנחנו יודעים, אין אצלנו, אבל שמתם לב איזה תחרותיים אנחנו? לצד המרוץ המרובע לאליפות, הדיבור של סוף השבוע האחרון היה על מי הבעלים המוסרי בכדורגל. את הגולד מודל לקח ובפער מיץ' גולדהאר, בעלי מכבי ת"א שמיהר להודיע על פיטורי סמנכ”ל הכספים של המועדון אחרי הפוסט ("מי שנוסע לאפריקה שלא יתפלא שיש סביבו קופים") – למרות שמוסרי יותר לא לפרסם דבר כזה מלכתחילה.
יש תחרות כזו, הקבוצה ההוגנת. יש אותות מהנשיא להצטיינות ערכית וחברתית. אלה תארים שעוברים לידנו. לרובנו אין מושג אם מעניקים עליהם גביע או סתם תעודה. וגם אם כן, אף אחד לא יעלה לסטורי סלפי עם גביע כזה; או עם הבלם שעשה הכי פחות צהובים; או עם האוהד שישב בשילוב ידיים ביציע. והנה, מתברר שלמוסר, כשהוא מהדהד, ולא נשאר באיזה טקס עלום, יש ערך מבחינת האוהדים.
מציאות היום־יום, מציאות הכדורגל הישראלי, מציבה בפני המועדונים דילמות מוסריות; מדיא סבע ועד הזרים של מכבי חיפה והשלט למען החטופים. למועדונים יש אחריות מעבר לתוצאות. אחריות קהילתיות, אחריות לילדים ולנשים שבקהל, אחריות לדור הבא שגדל במגרש, ואפילו לחברה הישראלית מתוקף היותו של המשחק סוכן השפעה מוביל.
זה לא הולך לנו כל כך לאחרונה כמדינה, אבל סביר שרובנו רוצים להשתייך למקום, למועדון ספורט, שמייצג דרך וערכים. עדיף שלא יתנגש עם אליפות כמובן אבל כן, נחמד לדעת שאתה בצד של הטובים, ולא רק המנצחים. שהצעיף שעל הצוואר שלך מייצג יותר משלוש נקודות.
רק שחלק גדול מראשי המועדונים שוכח את זה. לא כל הזמן כמובן, רק לפעמים, כשהתחרותיות עולה לראש.
למי, למשל, צרמה חגיגת אלפי אוהדי בית"ר ירושלים בנתב"ג שקיבלו את פני עומר אצילי, ההוא מהפרשה ההיא? אבל כשרואים כזה מאבק בין קברניטי בית"ר ומכבי חיפה סביב השאלה איפה ישחק, ברור שנמל התעופה יהיה מוצף. זה המסר שהאוהדים קיבלו. מה רוצים מהם?
אז כן, מכבי של גולדהאר הגיבה, או לפחות תיקנה, בצורה ערכית גם בפרשת הפוסט של הסמנכ"ל (אתם זוכרים שהיא זו שפלטה מתוכה את דור מיכה ואצילי, ועוד בסוף עונת אליפות, כן?). בתגובה החדה שלה היה מסר של נחישות. אתה לא יכול לדרוש מהאוהדים לא להעליב או לא לנהוג בגזענות, ולא להקפיד בעצמך. חייבת להיות דוגמה.
הבעלים של מכבי, גם מעבר לאוקיינוסים, הוכיח שהיד על הדופק.
פורסם לראשונה: 01:30, 05.01.25
