מתישהו במחצית הראשונה של הבליץ הגדול באצטדיון טרנר, מהאלה שעוד יילמדו באקדמיות לאסטרטגיה צבאית, מיגל ויטור, או בשמו המלא מיגל אנג'לו לאונרדו ויטור, דהר לתיקול מול טוומאסי מבית"ר ירושלים. שם של צייר פורטרטים מהרנסנס, עד שאתה קולט בסמוך אליו יד מנפנפת בבהילות להוא עם הספריי נגד כאבים, ומבין שהבחור כנראה פחות בקטע של יצירה.
נראה קצת מגושם, האדמירל של הגנת באר-שבע. טיפונת איטי. כניסות רכבת משא, אבל כאלו שלא מאחרות. אין לו את הלוקסוס. ולכל תיקול משמעות: חוץ מחילוץ הכדור, הוא נושא מסר לחלוץ ממול - שעדיף לו להקשית מהיציע, ממרפסת הבניין הסמוך, לאגף מכביש 40. כי חבל. המניסקוס וזה.
הרתעה היא מצרך הכרחי בסל של כל בלם שמכבד את עצמו. אצל ויטור זה כלי עבודה יומיומי. בכל זאת, סביבו זאטוטים. זריזים כאלה. ברכיים טריות מהנוער. והוא אחרי פציעה ארוכה. ובן 35. לא ילד. כלומר סבא. אז כדאי שייקחו בחשבון שהמפגש עם סבא יכול להתפתח לאירוע לשחזר על הספה של הפסיכולוג. או להתעורר ממנו בלילה.
הכל טוב. רק שאז, בתיקול ההוא נגד בית"ר, ויטור הוא שנשאר על הדשא. והתפתל. הברך, הצלעות, הטחול. לא הבנת מה הוא תופס. זה נראה כאילו האדמירל שרק חזר מהשיקום הולך להיעלם שוב. ושוב לערבב לרן קוז'וך את ההגנה. עד שפתאום קם.
לבאר-שבע, נכון להיום, החוליה הדפנסיבית הטובה בליגה. שמונה שערי חובה בסיבוב. שליש, למשל, מנתניה ומכבי פ"ת. זה מוזר, כי ערב פתיחת העונה, לא יודע אם מישהו זוכר, קוז'וך עוד ניסה לקושש הגנה, ואיכשהו זכה במתן בלטקסה שברגע האחרון נפלט מהאלופה.
ואז בחודש האחרון, כשבלטקסה נפצע, וגם איתן טיבי, ותוך כדי ויטור חזר, היה צריך לעשות רה-ארגון. דברים כאלה לא עוברים בלי שכר לימוד. ובכל זאת זה היה חודש שבו באר־שבע ספגה רק שער אחד. את מה שעשתה ההתקפה אתם מכירים.
אז זה כנראה הסוד של באר־שבע בסיבוב הראשון. אין קבוצה שנראית מאיימת כל כך משני צדי הרחבות. כדי לחשוב בכיוון השער של ניב אליאסי צריך בשלב הראשון לחצות במרכז השדה את לוקאס דה סוזה ונטורה, עוד אחד עם שם של אמן, אבל רזומה של 32 תיקולים מתחילת העונה. או את אליאל פרץ, להלן 31 תיקולים. והכל כדי לגלות שאי שם, במפתן קו ה-20, מחכה האדמירל בן ה־35. ההוא שלידו בדרך כלל שוכב מישהו. מנופף לבחור עם הספריי.
קריית־שמונה, זו שהחבורה של קוז'וך תפגוש, היא גם קבוצת הגנה מובהקת, רק בלי הקטע של ההתקפה.
אם אצל קוז'וך זה פחות מובן מאליו שהעמיד מבצר, אצל שי ברדה זו הייתה התוכנית עוד לפני שנשמע הגונג. עם שרטוטים וצריחים ותעלות תנינים והכל.
בעונה שעברה, קריית־שמונה חזרה לליגת העל בזכות ההגנה. זה לא נראה אטרקטיבי רוב הזמן, אבל עבד. אמר לעצמו ברדה, נעשה אותו דבר השנה. רק שהפעם אותה חוליה דפנסיבית תעזור לשרוד. אין מה לומר, הנוסחה תופסת. תופסת ברמה של פלייאוף עליון באופק.
אז כן, יש מצב שאוהדי קריית־שמונה לא יזכו השנה לראות את הקבוצה שלהם כובשת שלישייה במשחק אחד. כל עוד היריבות יצטרכו לירוק דם כדי להבקיע מולם, לא יהיה צורך.
עוד משהו. קריית־שמונה סגרה סיבוב עם חמישה ניצחונות משישה משחקים. זה אמנם לא התשעה ניצחונות מעשרה משחקים של באר־שבע – אבל זה כן מבטיח מפגש בין השתיים שרצות הכי מהר בליגת העל לאחרונה.
פורסם לראשונה: 01:30, 13.12.24
