הבחירה לשחק באצטדיון "פושקש" בבודפשט הייתה אמורה להיות הבחירה הטבעית לאירוח משחקי הבית המכריעים של הנבחרת - מחר (רביעי, 21:45) נגד שווייץ ובשבת מול רומניה: אצטדיון חדש, מצוין, שאירח כבר מספיק משחקים גדולים כדי להבהיר שהוא מוכן למשימה, שלא להזכיר את סידורי האבטחה והקרבה לנמל התעופה.
אבל ההחלטה על האירוח דווקא בפאנצ'ו ארנה, 55 דקות נסיעה ו-45 קילומטרים מערבית לבודפשט, יכולה להיות גורם מכריע עבור ניצחון ישראלי. בעוד שבאצטדיון בבודפשט יש קיבולת של 67,000 צופים, אצטדיון עצום שבו יתרון ביתי של האוהדים היה נבלע בחלל העצום, הרי שבפאנצ'ו הקיבולת היא רק של 3,800 צופים באצטדיון מינימלי, עובדה שיכולה לתת רוח גבית חזקה לשחקנים על הדשא.
יוסי בניון מדבר לפני שווייץ
( צילום: ההתאחדות לכדורגל)
כמה אוהדים יגיעו? השווייצרים לא בונים על תגבורת מהקהל, חוץ מעשרות האוהדים השרופים שלהם. למשחק נגד רומניה, בעיקר כי יהיה גורלי לשתי הנבחרות, אמורים להגיע מאות אוהדים מהמדינה השכנה. הסיפור הגדול, הספורטיבי ובעיקר האנושי, הוא רכבת האוהדים מישראל שהתחילה להגיע כבר היום לבודפשט, וצפויה להתעצם, מטוס אחרי מטוס, מחר בבוקר המשחק.
"אני בן אדם ציני, לא רגשני", סיפר לי היום בבוקר אחד מהמארגנים של המסעות הללו שמגיע מחר עם קבוצה של כ-400 אוהדים, רובם מבוגרים וילדים ניצולי הטבח בעוטף עזה, "אבל אני לא יכול לספר לך כמה פעמים אני והמארגנים האחרים ישבנו השבוע ופשוט הזלנו דמעות".
"כמעט כל מי שביקשנו ממנו, איש פרטי או חברות מסחריות פתחו את הארנק ואת הלב. קיבלנו יותר כסף ממה שיכולנו לקוות לו כדי לארגן לילדים קצת בריחה מהטראומה. וזה בלי שהם בכלל יודעים עם מי הם מדברים. אנחנו יושבים בחדר אחד, מרימים טלפון, מבקשים תרומה, מורידים את הטלפון ואומרים אחד לשני 'עם ישראל חי'. אלו ימים גדולים של השראה ואחווה".
אבל מעבר לסיפור האנושי הלאומי והפרטי, מדובר במאות רבות של אוהדים שיישבו על הגדרות בשני המשחקים הקרובים. זוהי כבר לא הזדהות אמורפית ושקטה (כולל שריקות הבוז בהמנון) שאותה חשו השחקנים בקוסובו הריקה מישראלים. במשחקים בהונגריה הם יקבלו הרגשה של ביתיות, ובכל פעם שיתסכלו על היציעים הם יידעו בשביל מה הם משחקים.
"לראות משחק בפאנצ'ו זו חוויה כמעט דתית"
"אנחנו יכולים להתלונן על הרבה דברים בהונגריה של ויקטור אורבן", אומר לי הדי-ג'יי אדם מאזארוס בטיסה מווינה לבודפשט, "אבל אנחנו לא יכולים להתלונן על כדורגל. שם הוא מפנק אותנו".
אורבן, שחקן כדורגל בעברו, משתמש בכדורגל להרבה ערוצים: הוא מממן קבוצות של מיעוטים הונגרים בארצות השכנות לו כדי לחזק את הכוח הפוליטי שלו, הוא ממנה אנשי כוחו לתפקידים בכירים ששולטים על תקציבי ענק לבניית אצטדיונים, והוא מביא אירועי כדורגל להונגריה כדי להאדיר את שמה ואת שמו.
"לראות משחק בפאנצ'ו זו חוויה כמעט דתית. אתה מרגיש שאתה בכנסייה ולא במגרש כדורגל", הסביר האתר "סטדיומדיבי". האצטדיון נפתח ב-2014 והוא לווה, כמובן, בהאשמות על שוחד ותמריצים לא חוקיים של הממשלה לחברות שיסייעו בבנייתו. עוד האשמה הייתה על גודלו של האצטדיון: התכולה שלו היא יותר מפי שתיים מאשר העיר שבה הוקם. אבל לאורבן הייתה חשיבות מיוחדת להשקעה בפאנצ'ו ולהפיכתו לקסם ארכיטקטוני: מדובר בעיר שבה נולד ובה הוא נופש בסופי שבוע.
