הדור הצעיר של אוהדי בני יהודה זכה לשמוע רק מסיפורים על סהר מזרחי, הקשר הווירטואוז ששיחק במדי הכתומים בשנות ה-90 וסומן כיורש של הסמל אהוד בן טובים.
הטלפון של מזרחי לא מספיק לצלצל בימים האחרונים, וזאת בעקבות פוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק האישי שלו בו שיתף כי הוא מתמודד עם מחלת הסרטן.
בפוסט נכתב: "כדי להפיג את השמועות: נכון, חליתי במחלה, אבל כמו שאתם מכירים אותי אני נחוש ואנצח". מזרחי לא ציפה שהפוסט יוביל לתמיכה ואהדה מטורפת, כמעט כמו בימי הזוהר שלו במדי הכתומים.
מתי גילית על המחלה?
"לפני חודש. היה טקס של בועז סולמי ופגשתי שם אנשים. לא רציתי לשתף, אבל לאט-לאט זה התחיל להתפשט. אפילו הפרופסור שבדק אותי עדיין לא יודע להגדיר מה זה, זה זן נדיר".
מה הוביל אותך לחשוף על המחלה ברשתות החברתיות?
"רציתי לחלוק את זה רק עם האוהדים, ופתאום זה עשה הד כזה גדול. יצרו איתי קשר אנשים שלא דיברו איתי שנים, אנשים שאני לא מכיר מקבוצות כמו מכבי ת״א, מכבי חיפה, בני סכנין ואום אל פאחם. לא ידעתי שככה אוהבים אותי".
מזרחי, אחראי ללא מעט רגעי כדורגל מרגשים עבור אוהדי בני יהודה. בעונת 88/89 הוביל את קבוצת הנוער של בני יהודה לזכייה ראשונה בתואר האליפות. ואחרי עונה אחת בלבד המנג׳ר גיורא שפיגל העלה אותו לקבוצת הבוגרים של המועדון איתה זכה באליפות היחידה בתולדותיה, מאז, למרות שנדד בין קבוצות אחרות בין היתר בליגות הנמוכות, מזרחי נחשב לסמל בשכונת התקווה.
החודש הקרוב צפוי להיות האינטנסיבי בחייו, בו מזרחי צפוי לעבור טיפולים אגרסיביים הכוללים הקרנות וטיפולים כימותרפיים באופן יומיומי בבית חולים אסותא.
"יש פחד, אבל אני משתדל לא לחשוב עליו"
איך אתה מתמודד עם הכול?
"אני בנאדם חזק ונחוש. המלחמה הזאת זה ביני לבין המחלה, זה כמו משחק כדורגל רק שהפעם זה משחק על החיים. לכל שחקן יש משחק אחד שהוא זוכר לכל החיים וזה משחק שלי. בינתיים המחלה מובילה עלי, אבל בסופו של דבר כמו שהייתי ווינר כל החיים ככה אני גם אנצח אותה".
יש תחושה של פחד?
"כשאתה שם את הראש על הכרית בלילה זה אתה והמחשבות שלך. יש פחד, אבל אני משתדל לא לחשוב עליו אני חושב רק על איך לעבור על זה. יש לי על מה להילחם אני עדין צעיר".
"כשאתה שם את הראש על הכרית בלילה זה אתה והמחשבות שלך. יש פחד, אבל אני משתדל לא לחשוב עליו אני חושב רק על איך לעבור על זה. יש לי על מה להילחם אני עדין צעיר"
מזרחי (51) גרוש ואב לארבעה ילדים, כיום מתגורר ביהוד, אך גדל בשכונת התקווה. "צמחתי מהשכונה, אני קודם כל אוהד לפני שהייתי שחקן, שכונת התקווה זה נוף ילדותי", מספר מזרחי, שכבר מגיל צעיר סומן כתקווה הגדולה של הקבוצה.
מה החיבור שלך למועדון?
"אני מתרגש ומקבל צמרמורת כשאני מדבר על הקבוצה. לא היה לי קל לחזור לבני יהודה, ואם לא האוהדים של הקבוצה לא הייתי חוזר. זה היה התנאי עם אברמוב, בסוף הבינו כמה אני משקיע ואוהב את המועדון".
כשאתה רואה מהצד את מה שקורה במועדון בשנים האחרונות, מה אתה חושב על כך?
"גם יעקב שחר וגם אלונה ברקת צריכים להבין שהאינטראקציה עם הקהל צריכה להיות טובה, ואם לא זה מוביל לבעיות. בתקופה של דוד סולמי ז"ל היה חיבור לקהילה וגם לברק אברמוב היו כוונות טובות, אבל הוא לא היה מחובר מספיק לקהילה, לאוהדים ולשכונה".
לדעתך, תחת משה דמאיו יהיה אפשר להחזיר את החיבור?
"דמאיו בא מתוך השכונה, הוא אוהב את בני יהודה ובגלל זה הוא הביא את שרון אביטן לטפח את מחלקת הנוער. היום מייצרים שחקנים לקבוצה הבוגרת ויש שחקנים מוכשרים. כבר מרגישים את השינוי במועדון".
תקופות שונות
"הכדורגל שהיה בשנות ה-90 לא קרוב לכדורגל של היום, היו קוראים לבני יהודה ברזיל הקטנה היינו משחקים כמו בשכונה", מספר מזרחי ומתייחס גם לניקולאי קודריצקי ז"ל, השחקן הגדול ביותר שזכה מזרחי לשחק לצידו. "הוא היה עילוי, יותר מכל זר שנמצא היום בכדורגל הישראלי. באימון הראשון שגיורא שפיגל הביא אותו ראינו שזה משהו אחר. הוא היה אישיות מדהימה, לא הבנו מה הוא עושה על המגרש".
למרות החיבור למועדון, בעידן ברק אברמוב, מזרחי לא פקד את היציע הכתום, אבל עם חזרתו של משה דמאיו לשכונת התקווה מזרחי מגיע למשחקים. "לא היה לי חיבור לקבוצה", מספר מזרחי ומוסיף: "היו זרים, לא שחקנים שגדלו בתוך המחלקה, לי חשוב יותר שהשחקנים שגדלים במחלקת נוער ישתלבו כמה שיותר".
מה הרגע שהכי זכור לך במדי בני יהודה?
"משחק בראשון לציון, נלחמנו על ירידה נגד באר-שבע התוצאה הייתה 1:1, ותיקו לא משאיר אותנו בליגה. קיבלתי כדור בתוספת הזמן, שלחתי אותו לקובי רפואה שעשה 1:2 ונשארנו בליגה. אני לא יכול להסביר את הצמרמורות שעברו לי בגוף, כאילו זכינו באליפות".
נלחם כל החיים
מזרחי, הוא לא מסוג האנשים שדברים קרו להם בקלות. הוא הרוויח סכומי כסף גדולים בקריירה, אך התקשה להתנהל בצורה נכונה ונקלע לבעיות כלכליות. הוא פרש ממשחק פעיל בגיל 31 במדי שמשון ת״א ולא בבני יהודה, איבד בדרך את הוריו וחווה הרבה דברים שאנשים אחרים היו מתקשים להתמודד איתם.
זה נראה שאתה כל הזמן בהישרדות.
"כל החיים שלי זה הישרדות מאז שאני ילד. לא באתי מבית בצפון ת״א שהיה אוכל ופאר, נלחמתי על הכל ואולי בגלל זה גם הצלחתי. עכשיו אני במלחמה אמיתית על החיים. את המאבק שלי עד הנשימה שלי האחרונה אאבק".
בתקופה בבני יהודה התקשת להתמודד עם התהילה וסכומי הכסף הגדולים שהרווחת.
"באתי מבית שלא היה בו כלום, פתאום אני מרוויח 20-30 אלף שקל בחודש לא ידעתי איך להתמודד. אז הייתי זורק לאחים שלי כסף, קונה בגדים ומבזבז ופתאום אתה מוצא את עצמך בלי כלום. זה קורה להרבה שחקנים בכדורגל".
איזה טיפ אתה יכול לתת לשחקנים כיום כדי שלא יפלו למשברים כלכלים?
"לשמור לירה לבנה ליום שחור, לעזוב את כל המותגים והמכוניות ולא לחיות בשביל הפוזה. הבסיס הוא שיחסכו לבית שיהיה להם חדר וחצי לשים בו את הראש בעתיד".
למזרחי, היה הרבה פוטנציאל והוא סומן כשחקן שיכול להגיע לרמות הגבוהות ביותר, אך למרות הכל הוא לא פרץ קדימה ״אם היה לי סוכן או מישהו שיכוון אותי הייתי יכול להיות במקום אחר. "בתקופות שלי אף אחד לא עזר לנו להתנהל מול מועדונים ועם כסף״, סיכם שחקן העבר.
לפני 13 שנה חלה תפנית בחייו. הוא נכנס לעבוד במחלקת התברואה בעיריית ת״א. העבודה הצילה אותו, גרמה לו לעמוד על הרגליים ולהסתדר כלכלית. במקביל הוא מאמן במחלקת הנוער של בני יהודה קבוצת ילדים. בעקבות המחלה ואיסור חשיפה לשמש הוא נאלץ להעביר את אימוני הקבוצה לשעות הערב, ובמועדון תומכים במזרחי.
לאמן במחלקת הנוער זו סגירת מעגל בשבילך?
"אני אוהב את השכונה ואני רוצה לתת יותר מעצמי למרות המצב כדי להמשיך עם הילדים המדהימים. אני זוכה ללמד אותם את המסורת של השכונה. כל הילדים שאימנתי לאורך כל הדרך שולחים לי הודעות תמיכה וזה מרגש אותי. דמאיו, מאיר כהן, שרון אביטן וקרן סלם לא מפסיקים לדאוג לי וזה עושה לי קצת שמחה בלב".
"אני אוהב את השכונה ואני רוצה לתת יותר מעצמי למרות המצב כדי להמשיך עם הילדים המדהימים. אני זוכה ללמד אותם את המסורת של השכונה"
למרות ההתמודדות הלא פשוטה עם המחלה, מזרחי מספר שהיום - אחרי כל מה שהוא עבר לאורך השנים - הוא יכול לנשום לרווחה. הוא מחלק את חייו בין הטיפולים, עבודה עם נוער בסיכון בשכונה, ואימונים במחלקת הנוער. מזרחי שואף לקבל יום אחד תפקיד מקצועי בקבוצה הבוגרת.
