אריאל שרצקי היה מהשחקנים הבולטים העונה בעלייה של קריית־שמונה לליגת העל. שבעה שערים, שבעה בישולים ומקום של קבע בהרכב של שי ברדה הפכו את הקשר בן ה־22 לבורג משמעותי בקבוצה. אחרי תקופה לא קצרה ששמו הוזכר כמעט תמיד בהקשר של סבו, הבעלים איזי שרצקי, וכמות דקות המשחק שקיבל/לא קיבל בזכות שם המשפחה, בעונה האחרונה קיבע אריאל את מעמדו בעצמו וכשחקן מרכזי.
לצד ההצלחה המקצועית עבר השחקן הצעיר תקופה לא פשוטה מאז 7 באוקטובר. בשבע השנים האחרונות אריאל ומשפחתו התגוררו בקיבוץ דפנה, יישוב שפונה וספג לא מעט טילים, ובעקבות המלחמה עבר להתגורר בשפיים. למרות הקשיים הוא פרח עם הקבוצה, ואחרי שנרגעו חגיגות העלייה הוא מקווה להוכיח שליגת העל לא גדולה עליו.
החזרתם את קריית־שמונה למקום הטבעי שלה?
"החזרנו את קריית־שמונה למקום הראוי לה, שזה ליגת העל. זו הייתה המטרה שלנו מהרגע שירדנו ליגה. כל פעם היו אומרים לי שאנחנו עולים ליגה עוד לפני שהליגה התחילה, אבל זה מסע מאוד קשה וארוך. קריית־שמונה מועדון מאוד מוערך, אבל זה היה אתגר לא פשוט. גם בתור אוהד מהיותי ילד, וכיום כשחקן, אין מאושר ממני שהחזרנו את הקבוצה הזו לליגה הראשונה".
בשבילך זו עלייה כפולה, היית בורג משמעותי ועשית את העבודה עבור סבא איזי.
"כשחקן רציתי לעזור לקבוצה הזו לעלות ליגה, המשפחה של כל שחקן שמחה ושלי מאוד שמחה. עם כל המצב הביטחוני הקשה בצפון, אני שמח שנתנו תקווה לאוהדים שלנו. אוהדים רבים כתבו לי שהקבוצה זה הדבר היחיד ששימח אותם. אוהדים במלונות משתגעים והקבוצה נותנת להם תקווה".
"אנחנו פליטים ספורטיביים"
מה היה סוד ההצלחה של קריית־שמונה בעונה האחרונה?
"זה לא משהו אחד. היינו נטולי אגו יחסית לקבוצת כדורגל, יש לנו שחקנים מאוד טובים וביחד זה מה שהביא את העלייה".
התמודדתם עם קשיים בלתי רגילים. מפונים מהעיר שלכם, בלי מגרש ביתי, נודדים בין מגרשי אימונים ובתוך כל זה אתם בעיצומו של מאבק עלייה קשוח.
"וואו, אני לא יודע אם יש קבוצות שחוות דבר כזה, אולי באוקראינה. אנחנו פליטים ספורטיביים, אין לנו חדר הלבשה, אין את המקום לשים את הדברים הבסיסיים, נעליים, תמונות. עברנו בין מגרשי אימונים לא הכי ראויים, חסרים דברים בסיסיים, לפעמים מתקלחים במים קפואים. זה כיף להיזכר בדברים האלה כי זה גיבש אותנו. מילא אין לך מגרש ביתי, אבל לשחקני קריית־שמונה תושבי המקום אין בית לחזור אליו. בית מלון זה כיף לשבוע שבועיים, לא לשנה שלמה".
מתגעגע לצפון? מתכוון לחזור ברגע שהמלחמה תסתיים?
"מאוד מתגעגע לצפון, למקומות שהייתי מסתובב בהם, לבית שלי. הרגשות שלי הם מעבר לגעגוע, עצוב לי על האנשים שזה הבית היחיד שלהם ואין להם לאן לחזור. זה חבל ארץ מאוד חשוב, יש חוסר ודאות מה יהיה הלאה. כשהמצב יסתדר אני מתכוון לחזור לצפון, אבל צריך להראות לתושבים שלא מזלזלים בהם, שמטפלים בבעיה ושזה לא יחזור עוד שנה שנתיים. אני מקווה שכל התקופה הזו לא לחינם".
נראה שבעונה הבאה תמשיכו לשחק במרכז, זה חיסרון גדול עבורכם.
"יש פה חיסרון ויש יתרון. עשינו את הפיילוט הזה בעונה האחרונה ועלינו ליגה. האצטדיון בקריית־שמונה זה מוקש, מגרש סופר ביתי, קבוצות גדולות היו מאבדות נקודות אצלנו. נצטרך להתמודד עם זה כמו שהתמודדנו בליגה הלאומית כך גם בליגת העל. נצטרך לבוא ולתת בראש, אין ברירה אחרת".
האם קריית־שמונה תחזור לצמרת הכדורגל הישראלי?
"צריך לראות במגרש. כשאני יושב בלילה וחולם, אני רואה את הקבוצה בצמרת הכדורגל הישראלי".
"מי שראה ידע מה אני שווה"
פרצת העונה עם שבעה שערים ושבעה בישולים. מרגיש שסתמת הרבה פיות?
"כיף לעשות עונה טובה, אלה שרואים יותר ממשחק־שניים יודעים מה אני שווה. סתמתי פיות לכאלה שראו אותי 10 דקות בלחץ, מי שמכיר אותי פירגן. אני משחק כדורגל הרבה שנים וגם לפני הבוגרים הראיתי מה אני יודע. יש לי הרבה לאן להתפתח ואני יכול לתת עוד הרבה יותר ממה שנתתי. שיהיה ברור, עדיין לא ראיתם הכל מאריאל שרצקי".
לא פשוט לשחק בקבוצה כשאתה הנכד של הבעלים.
"נכון, זה לא פשוט בגלל ששופטים אותך. קיבלתי מזה מתנה, כי היו אנשים ששופטים אותי רק כי אני הנכד של איזי ולמדתי איך להתמודד עם זה, למדתי להתמודד עם ביקורת גם אם היא לא תמיד נכונה, אני אומר על הכל תודה. אני מודע לזה שאם אני אעשה חודש לא טוב בעונה הבאה, יחזרו הביקורות. העיקר זה שלמדתי להתמודד עם הכל, ואני מצליח להתנתק מזה. עם החברים לקבוצה זה לא מרגיש ככה, להפך".
בעבר מאמנים נזרקו מקריית־שמונה כי לא ספרו אותך. איך זה מרגיש לשחקן צעיר כמוך?
"יחסית הצלחתי לבוא לאימון בבוקר שאחרי ולהתעלם מזה. היה לי קל כי 90 אחוז מהדברים לא היו נכונים. לא רוצה לפתוח שמות, אבל הסיבות לפיטורים לא היו בגלל זה. קל להעביר אליי את האחריות ולהגיד שאם לא שיחקתי, בגלל זה המאמן פוטר, אבל יותר הגיוני שקבוצה לא ניצחה חודשיים או שנמצאת במקום האחרון זה מה שהוביל לפיטורים. אם זה היה בגללי, הייתי מתעצבן. אסור לפטר מאמן בגלל שחקן, זה לא קרה".
שירצקי: לאף אחד מהממשלה לא אכפת מק"ש
(באדיבות ONE)
סבא שלך לא צעיר ונראה שנעלם מאור הזרקורים. איך זה מרגיש לכם?
"לא הייתי שחקן בוגרים כשסבא היה מגיע לאימונים, לכל משחק ומאוד מעורב. הוא היום פחות מעורב, קשה לו להגיע למשחקים ואני מקווה ששימחנו אותו העונה. זה פרויקט מדהים של יותר משני עשורים, אנחנו שמחים ששימחנו את התושבים ואת סבא שלי, מגיע לו לראות את הקבוצה בליגת העל".
מה החלום הגדול שלך?
"לשחק בנבחרת הלאומית בשנים הקרובות. אני רוצה להוכיח שאני אחד מ־20 השחקנים הכי טובים בישראל ואני רואה את עצמי עושה את זה. זה חלום ומטרה".
איפה נראה את אריאל שרצקי בעוד שלוש שנים?
"בנבחרת ישראל".
פורסם לראשונה: 06:15, 25.06.24
