מה יכולה להיות החוכמה הגדולה שתהיה מספיק גדולה כדי להסביר כיצד לא נמצא מקום ב-11 לאחד השחקנים הכי מוכשרים שבעטו בכדור בישראל אי פעם? זה יכול לקרות. נאמר, אם הכיוון הכללי הוא הגנתי, אז ייתכן שבמשחק נתון, מול יריבה עדיפה, יתפוס איזה גרזן אקראי את מקומו של אוסקר גלוך. אבל זה לא מה שאלון חזן עשה מול איסלנד. הוא החליט שהוא עולה הכי התקפי שאפשר. עד כדי כך חזן היה מחויב לרעיון ההתקפי, שהוא שם את דור פרץ כקשר שש, לחלוטין לא התפקיד המועדף עליו. לזה הוא היה מוכן. אבל גלוך? באגף שמאל או טוב מכך באמצע, היכן שהוא בא לידי ביטוי בצורה הכי טובה? לא, תודה. הרכב התקפי בלי גלוך זה כמו ערב פיצה בלי גבינה.
הוא לא שחקן מושלם, הוא נוטה להיעלם לדקות ארוכות, אך העיקרון לגביו פשוט – זמן החשיפה לגלוך צריך להיות ארוך ככל היותר, שכן בכל רגע נתון הוא מסוגל לחולל קסם שאחרים לא יכולים אפילו לדמיין. במקום לתת לנבחרת ישראל כמה שיותר זמן עם השחקן הטוב ביותר שלה, המאמן שלה גזר עליה לנצל באופן חלקי בלבד את אחת המעלות הבודדות שיש לה. הלוואי ואפשר היה להסתדר מחצית אחת בלי ההגנה הגרועה של הנבחרת כמו שאפשר היה להסתדר מחצית אחת בלי השחקן הכי יצירתי שלה. הקסמים שגלוך ביצע במרכז המגרש מהרגע שנכנס זעקו את גודל הפספוס, ממש החמצה מול שער ריק – הצבתו של דור תורג'מן באגף שמאל, והמוכנות העקרונית של הנבחרת לשחק התקפי, יצרו את התנאים האידיאליים להצבתו של גלוך בתפקיד המושלם, באמצע, אך חזן פספס ממטר.
3 צפייה בגלריה
גזר על ישראל לנצל באופן חלקי בלבד את אחת המעלות הבודדות שיש לה. חזן
(צילום: Attila KISBENEDEK / AFP)
חזן לבטח יאמר להגנתו – לבטח שלא להתקפתו – שזו הייתה בדיוק התוכנית, לשמור את גלוך להצלת המצב במחצית השנייה. אם כך, המחצית הראשונה עבדה בדיוק לפי התכנית – נבחרת ישראל אמנם עלתה ליתרון, אך תכף ומיד נקלעה לצרה, חטפה שני שערים ממצבים נייחים והייתה זקוקה שיצילו אותה. בהחלט, מהלך כמעט נבואי של חזן, שחזה מראש את הסתבכותה של הנבחרת ואת הזדקקותה לשחקן הטוב ביותר שלה במחצית השנייה. נו, מה תאמרו עכשיו, ישאל חזן? מה היה עדיף? שגלוך יידרש להציל את העולם על רגליים שעייפו מ-45 דקות או שינסה לעשות זאת כשהוא רענן?
שאלת גלוך או לא גלוך היא לא הסיבה היחידה שבגללה נבחרת ישראל בעטה שוב בדלי (אולי הגיע הזמן להודות שאין בכלל דלי, ומעולם לא היה?). הלוואי וסידור השחקנים בחלק הקדמי היה הצרה היחידה. חוסר היכולת לשמור על יתרון מול נבחרת ברמתה של איסלנד במשחק החשוב ביותר היא עדות לסף השבירה הנמוך, וחמור מכך – לאיכות הלא מספיק גבוהה של רבים משחקני הסגל.
החמצת הפנדל השני של ערן זהבי הייתה מכת מוות וגרמה לכך שמה שיכול היה להיות השוויון הפך הפסד לתבוסה כי ככה אנחנו – פריכים ושבריריים. ההגנה של הנבחרת לא מסוגלת לשמור על שער נקי גם במגרש ריק, אבל שם אין מה לעשות – זה מה יש, או יותר נכון זה מה אין. היכן שאין מה לעשות לא עשו דבר, והיכן שיש מה לעשות גם כן לא עשו. ככה לא מגיעים ליורו, ככה מקבלים רביעייה מנבחרת איסלנד, ככה כותבים פרק נוסף בספר שכבר אין בו מקום.
