מאמן כדורגל ישראלי, דימה פיאלקה, נהרג בימים האחרונים במלחמה באוקראינה. פיאלקה (39), שאימן לפני כעשור במחלקת הנוער של מכבי באר-שבע, חזר לפני מספר שנים למולדתו אוקראינה וגם בה עסק באימון כדורגל בעיר לבוב. עם תחילת המלחמה הוא התגייס לצבא האוקראיני. לפי הודעת מועדון הכדורגל דינמו לבוב, פיאלקה "נהרג מכדור האויב". בהודעה נמסר: "הוא היה מהראשונים שיצאו להגן על המדינה שלנו עם נשק בידיו לאחר תקיפת הכובשים הרוסים. נלחמת למען השלום שלנו".
אחד החברים הטובים של פיאלקה בארץ הוא איגור ירקייב, שמאמן במחלקת הנוער של הפועל באר-שבע. "לפי מה שאנחנו יודעים הוא נהרג ב-1 בספטמבר", אמר ירקייב. "אמא שלו ואחיו הצעיר נשארו בארץ בבאר-שבע. הבנתי שמאז שהתקבלה ההודעה על מותו, אמא שלו לא יוצאת מהחדר שלה. יש בעיה, כי לפי מה שידוע לנו הגופה שלו עדיין אצל הרוסים. אנחנו מנסים לדבר עם הגורמים המתאימים כדי שיחזירו את הגופה. מבקשים מכל מי שיכול לעזור".
ירקייב מספר על היכרותו עם פיאלקה: "כשהגעתי לאמן במחלקת הנוער של מכבי באר-שבע, דימה אימן שם ועבדנו בשיתוף פעולה. ב-2015 הוא עזב לאוקראינה כדי לטפל בסבתא שלו. היא הייתה חולה והוא היה אמור לחזור אחרי תקופה, אבל הוא הכיר שם את אשתו והחליט להישאר איתה שם. הוא התחיל לעבוד במועדונים בעיר לבוב. לאחרונה עשה קורס מאמני פרו בדונייצק והיה אמור לקבל תעודת מאמן בכיר, אבל בדיוק כשהקורס עמד להסתיים פרצה המלחמה. עד המלחמה הוא אימן את קבוצת הנערים של לבוב, מועדון מליגת העל באוקראינה. ברגע שהתחילה המלחמה הוא התגייס. דיברנו לפני חודש. הוא אמר לי שהוא עדיין לא באזור לחימה, כי הוא בטירונות".
על המפגש האחרון איתו, כחודשיים לפני המלחמה, ירקייב מספר: "טסתי עם אשתי והוא אירח אותנו אצלו. באתי לטייל ולעשות חיים, אבל אותו עניין רק ללמוד ממני על שיטות האימון בהפועל באר-שבע. ישבנו בבית קפה, אמרתי לו: 'בוא נהנה ונדבר על החיים'. אבל הוא התעניין בשיטות שאתלטיקו מדריד לימדו אותנו כאן. הבאתי לו קלסר מלא בחומר שהספרדים העבירו לנו. הוא היה בחור מדהים. זה עצוב מאוד".
מי שמכיר היטב את פיאלקה הוא אור דדיה, המגן הימני של הפועל באר-שבע. "התחלתי לשחק כדורגל בגיל עשר במכבי באר-שבע. במשך כמה שנים דימה היה המאמן שלי", מספר דדיה. "הוא בעצם מאמן הכדורגל הראשון שלי. אחרי שנתיים-שלוש עזבתי להפועל באר-שבע. דימה לקח את זה ממש קשה. ברמה שהוא היה מגיע לצפות באימונים שלי בהפועל במשך חודש ומנסה לשכנע אותי לחזור. אחרי שנתיים או שלוש שוב חזרתי למכבי באר-שבע והוא שוב אימן אותי. הוא כל כך התרגש לקבל אותי בחזרה, כאילו מדובר בדני אלבס. לקחנו אליפות ועשינו חיל יחד.
"דימה הוא סמל עבורי. הוא עיצב את הדמות שלי כשחקן כדורגל. היינו יחד חמש שנים. היינו מתכתבים באופן קבוע והייתי אומר לו שההצלחה שלי היא בזכותו. מבחינתי הוא הביא אותי למצב בקריירה שלי היום. לפני שנה הוא בא לארץ ואכלנו יחד ארוחת שישי. הבאתי לו חולצה. הוא סיפר לי שהוא רוצה לחזור לאמן בארץ. קישרתי בינו לבין הסוכן שלי, שניסה למצוא לו קבוצה. זה לא הצליח ומאז המשכנו להיות בקשר בהודעות. פתאום אתמול קפץ לי הפירסום הזה בפייסבוק. הייתי בהלם. המון אנשים שלחו לי הודעות על זה. לקחתי את זה ממש קשה".
מאמן הכדורגל הבאר-שבעי יוני ספרונוב, שהיה שותפו של פיאלקה כשאימן בארץ, הוסיף: "הלם. איזו טרגדיה. הוא היה חבר קרוב. רק לפני המלחמה ניתחנו בווידיאו משחקים של הקבוצה שלו ושל היריבות. היה לנו קשר קרוב כשהוא עבד איתי בארץ. כשעזב לאוקראינה הכול הסתדר לו, גם משפחתית - הוא התחתן ונולדו לו שני ילדים. מדהים לראות עכשיו כמה אנשים העריכו ואהבו אותו וכמה הוא השפיע. עצוב מאוד".
