"אני לא מתייחס לאנשים ולשחקני עבר שמחכים לכישלון שלי. הבעיה היא שלהם, לא שלי. אם הנבחרת לא תעלה ליורו, אז הם ישמחו? אם זה יעשה להם טוב, משהו לא בסדר בנשמה שלהם". כבר חודשים ארוכים שיוסי בניון, מנהל נבחרת ישראל, אוגר בבטן את התחושות שמלוות אותו מאז הסערה סביב הדחתו מהסגל של קפטן הנבחרת לשעבר וגדול כובשיה בכל הזמנים, ערן זהבי, בגלל דרישתו של הכוכב לקבל חדר פרטי במלון.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עכשיו, בריאיון בלעדי, הוא חושף את מה שקרה באמת מאחורי הקלעים, עונה לביקורות האישיות והמקצועיות שספג, ולכל אלה שטוענים שהגורם המוביל בפרשת זהבי לא היה מקצועי, אלא פרינציפ. תולדה של אגו של מי שטיפס על עץ גבוה ולא מוכן לרדת. ברגע הזה בניון מתפוצץ.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"לצערי, בתקשורת הישראלית יש כאלה שלא מבינים שאם בן אדם הולך עם האמת המקצועית שלו - זה נובע מעקרונות, ואוהבים לזרוק את המילה 'אגו'", הוא אומר.
ואין לך ענייני אגו?
"למה מחברים אליי כל הזמן את המילה אגו? אספר לך פה לראשונה שאני מקבל מאות הודעות נאצה, 'יא מרוקאי אפס, הכול אצלך אגו', 'יא מרוקאי זבל, אתה רק אגו'. הרי הכי קל לשייך את זה למוצא שלי, אבל אם היו פה אנשי מקצוע זרים, היו מדברים אליהם בצורה כזו ומשייכים את זה לעדה שלהם? בגלל שאני מרוקאי ומזרחי אז האגו מתחבר אליי? כל ההחלטות שלנו מקצועיות. מה, אנחנו לא רוצים להצליח? אנחנו הולכים עם האמת שלנו".
עזוב את התקשורת, אם תעשה היום משאל רחוב ותעלה את השם יוסי בניון, הציבור לא יזכיר את המילה אגו?
"לא, אני לא מסכים, זה הרבה מהתקשורת. האהבה והתמיכה שאני מקבל ברחוב לא פחות גדולות מבתקופה שהייתי שחקן. יש הערות מדי פעם, כמו 'למה לא זימנת את ערן?' הכול בסדר, זה לגיטימי, ויש אירועים פחות נעימים, כמו קללות וכאלה, שמזה אני מתעלם. למדתי להיות חסין, בעבר הייתי יותר מתעצבן. אבל כל ההחלטות שקיבלנו נעשו במצפון נקי".
לפני שנה בדיוק, באקווריום הישיבות בבית הנבחרות בשפיים, שבו מתקיים הריאיון, נפגש ערן זהבי עם מאמן הנבחרת, אלון חזן. הפגישה נערכה בארבע עיניים, כשבניון נעדר ממנה בזמן שהוא ליווה את בתו הבכורה לגיוסה בבקו"ם. השיחה ההיא בשפיים הובילה לסערה שממנה היה קשה לשני הצדדים לחזור בהם.
"זו התחילה כשיחה טובה", חושף בניון לראשונה את מה שהתרחש ביום ההוא. "היא נסבה סביב הרצון שלנו שזהבי צריך להנהיג את הצעירים בנבחרת, ואז זהבי קם ללכת, והכול השתנה. חזן התקשר אליי ואמר שזהבי אמר לו, 'הבנתי שאתם משנים כל מיני דברים. אני רק מודיע שלא מקובל עליי, ואם החדרים ככה (חלוקה לצמדים, בלי יוצא מהכלל – נ"צ), אז אני מעדיף לא להיות בנבחרת'. חזן הופתע ושאל אותו, 'אתה רציני? אתה מוכן לא לבוא לנבחרת?' והוא ענה 'כן', שזו הדרך שלו. כשחזן התקשר לספר לי, אמרתי לו, 'אלון, נראה לי שאתה מתבלבל, זה לא נשמע הגיוני. אדבר עם ערן'. התקשרתי אליו ושמעתי אותם דברים".
מה זהבי הסביר לך?
"שזה לא יקרה, שזו הדרך שלו. אמרתי לו, 'ערן, אני אוהב אותך ואני רוצה אותך בנבחרת. אתה חלק חשוב ממנה. אבל אנחנו משנים דברים בהתנהלות, בוא, קבל את זה, נשב אחר כך ונראה איפה אפשר לעזור לך. הייתי מוכן לעשות בשבילו הרבה דברים, אבל הוא לא רצה. הוא בחר לא להגיע. ניסיתי בעצמי שוב, והוא אמר לי לא. התקשרתי כמה פעמים, והוא בכלל לא ענה לי. דיברתי עם הסוכן שלו, רונן קצב, שאמר לי שהוא לא מוכן להיפגש איתי. אחרי כמה ימים זה השתנה, הסוכן שלו בעצמו אמר שהוא יודע שהוא לא כיבד אותי, אבל ביקש שאגיע. אמרתי, למרות ההתנהלות, אין בעיה. נפגשנו כשאף אחד לא יודע וישבנו שלוש־ארבע שעות. ניסיתי להסביר את הצעד, וזה לא עבד. אני לא אוהב להוציא דברים משיחות, זה ביני לבין ערן, אבל בוא נגיד שהיו בשיחה דברים שלא מצאו חן בעיניי".
"הייתי מוכן לעשות הרבה בשביל זהבי, אבל הוא לא רצה. הוא בחר לא להגיע, ולמרות שהוא לא כיבד אותי נפגשתי איתו ונתתי לו הרבה דרכים לרדת מהעץ. התאכזבתי מההחלטה שלו"
זה הפתיע אותך?
"התאכזבתי מההחלטה שלו, כי באמת רציתי שהוא יהיה איתנו. הסברתי לו למה כצוות החלטנו לשנות את נושא הלינה, למה זה חשוב, שהוא צריך להיות איתנו כשחקן מוביל וחונך של הצעירים כמו אוסקר גלוך וניתן לו את כל הכבוד הראוי. אבל הוא אמר שהוא מסתכל רק על הצד המקצועי שלו. ניסיתי לשכנע, לא רציתי לוותר".
בהתאחדות לכדורגל טענו שהצעת לזהבי שאחרי כמה משחקים הכול יחזור לקדמותו והוא יקבל חדר לבד.
"הצעתי הכול. עשיתי הכול כדי שהוא יהיה בנבחרת, תאמין לי. נתתי לו המון דרכים לרדת מהעץ והוא לא השתמש בזה. ברגע שהבנתי שזה לא מתקדם לשום מקום, הוא אמר שאם משהו ישתנה, נהיה בקשר".
הצעת לו לקבל חדר לבד בלילות שלפני משחקים?
"מעדיף לא להגיד הכול כדי לא לפגוע. הבנתי שזה לא קורה וכנראה גם לא יקרה".
ועדיין, נפגשת איתו מאז פעמיים נוספות.
"כי באותה תקופה עדיין ראיתי אפשרות כזו ורציתי לעשות הכול כדי שזה יקרה. אני יזמתי את זה. כשיו"ר ההתאחדות אמר שהוא הולך לבית של זהבי, אמרתי לו בבקשה, אם תצליח לסדר את זה, מה טוב. פנו אליי גם שני שחקני עבר גדולים (אבי נמני וחיים רביבו – נ"צ) שאמרו לי שהם רוצים לנסות לסדר את זה, אמרתי להם בבקשה. הם ידעו על ההתנהלות".
מיד אחרי ההחלטה שלכם, טענו בסביבת זהבי שבכלל לא רצית אותו והחדר היה רק תירוץ.
"הרי ערן בעצמו אמר בריאיון שרצינו אותו. אתה מכיר אותי, אם לא הייתי רוצה מישהו – הייתי אומר לו. זה לא המצב כאן".
בשיא המשבר, אחיו של זהבי כתב ברשתות החברתיות: "יש שני סמרטוטים שמנהלים את הנבחרת שמונעים מאגו, ותאמינו לי שבתור אחד ששמע את השיחות וקרא את ההודעות - איש קטן עם אגו גדול".
"אני לא יכול להתייחס, כי הכותב לא קיים מבחינתי. הוא לא חלק מהעבודה שלי. נפגעתי? ממי? לא, כי הוא לא קיים מבחינתי. אנשים מקללים אותי פה ושם, הבעיה היא שלהם".
ומזהבי עצמו, שעשה לייק לפוסט הזה, כן נפגעת?
"כל אחד בוחר את ההתנהלות שלו. גם אם יש לי אכזבה מערן זה מגיע מההחלטה שלו לא להגיע לנבחרת. לא אלכלך עליו, הוא שחקן שתרם המון לנבחרת ולכדורגל הישראלי. אחד השחקנים הגדולים שהיו כאן. אני לא הייתי עושה לייק כזה".
עם יד על הלב, עשית הכול כדי שזהבי יהיה בנבחרת?
"בוודאות. לא רק אני, אנחנו כצוות. אבל חייב להגיד שמאותו רגע לא התעסקנו בזה, השם שלו בכלל לא עולה. גם כשעולים שמות של 30 שחקנים, השם שלו לא עולה. רק בתקשורת עוד מדברים עליו, לכאן זה לא מחלחל. שלחו לי כותרת שבה מצוטט הסוכן שלו, אומר ששיחת טלפון ממני תפתור הכול. מה, אנחנו ילדים קטנים? אלה מניפולציות תקשורתיות של סוכנים, לא אגרר לזה. נדרש הרבה יותר משיחת טלפון. אתה שואל מה ההערכה שלי? שהוא לא יהיה בנבחרת בכל הקמפיין הזה, כי אני מכיר את ההתנהלות. לכן גם התקדמנו והפסקנו להתעסק בו".
אולי, אבל אם ערן זהבי היה היום בנבחרת, הסיכויים לעלות ליורו לא היו גדולים יותר?
"רגע, כל השנים הנבחרת עלתה לטורנירים גדולים? לא עלתה. והיו פה שחקנים גדולים. לא מדבר עליי, היו משה סיני, אלי אוחנה, איל ברקוביץ', חיים רביבו, שחקנים וואו. ולא הגענו. כי הנבחרת לא הייתה בנויה על שחקן אחד, ולא תהיה. בקמפיינים האחרונים ערן היה השחקן הכי בולט, הבקיע הכי הרבה, ולאן הנבחרת הגיעה? לא הגיעה. אותי לא מעניין ששחקן יבקיע 20 שערים והנבחרת תסיים רביעית בבית. אנחנו עושים הכול כדי להצליח, להגיד שזה אישי זה מצחיק, הרי אנחנו רוצים להצליח. זה לא אגו".
בכניסה לבית הנבחרות בשפיים נתקלים בשלל תמונות של כוכבי הקיץ האחרון, אלה שהובילו את הנבחרות הצעירות שלנו לחצי גמר המונדיאליטו ולחצי גמר יורו הצעירות, כשמעל כולם בולט הפוסטר המרכזי בלובי שמוקדש לאוסקר גלוך, היהלום הצעיר שכבר מככב בנבחרת הבוגרת.
בדרך ל"אקווריום", החמ"ל הספורטיבי שבו מתקבלות ההחלטות המקצועיות של הנבחרת, נתקלים במנהרת זמן היסטורית עם תמונותיהם של השחקנים הגדולים ביותר שלבשו את המדים הלאומיים. יותר מ־50 שנה הנבחרת לא עלתה לטורניר גדול, מאז מונדיאל 70', אבל שמות גדולים עברו כאן. גם זהבי מופיע ביניהם.
כשיוסי בניון יורד ממשרדו בקומה השנייה של מתחם האימונים המטופח, הוא משדר אמונה בכך שכשהוא, השחקן הגדול ביותר שצמח בישראל, מכהן כמנהלה המקצועי של הנבחרת, היא תוכל למנף את הקיץ ההיסטורי של הנבחרות הצעירות ולצעוד ליורו שיתקיים בגרמניה בקיץ הבא.
"אני שומע הרבה דברים מצחיקים עליי, שאני מפחד שיפטרו אותי. זה הדבר האחרון שמעניין אותי. ברוך השם, עשיתי מספיק ובניתי את השם שלי, וכלכלית אני במקום שאני רגוע. אף אחד לא עושה לי טובה"
בניון בן ה־43 רשם כשחקן קריירה ששום כדורגלן ישראלי לא התקרב אליה, כששיחק בשלוש מהקבוצות הגדולות באנגליה – ליברפול, ארסנל וצ'לסי. במשך שנים הוא היה קונצנזוס בכדורגל הישראלי, ועכשיו הוא לומד על בשרו איך זה מרגיש לקבל החלטות שנויות במחלוקת.
בוא נחזור למשחק האחרון, לפני שבועיים נגד בלארוס בבלומפילד. הנבחרת מנצחת משער בתוספת הזמן ואתה משתולל משמחה ביציע, ואז מתמודד עם ביקורות כלפיך על הדרך שבה שיחקנו.
"הייתה בי רק שמחה. אני שומע הרבה דברים מצחיקים עליי, רואה כל מיני שטויות שנכתבות, 'זה בגלל הלחץ', 'הוא פחד שאולי יפטרו אותו'. הדבר האחרון שמעניין אותי זה אם יפטרו אותי. ברוך השם, עשיתי מספיק ובניתי את השם שלי, וכלכלית אני במקום שאני יכול להיות רגוע. אף אחד לא עושה לי טובה. אם לא הייתי מחייך, היו אומרים שבניון אדיש, אין לו רגש, לא אכפת לו".
אתה מופתע מהביקורת? עד שחזרת לארץ, היית דמות כל־ישראלית, הילד של כולם, היהלום מדימונה, מה לא. ואז חזרת למכבי חיפה והתחיל בלגן עם הקהל, ומאז אתה כבר לא חסין מביקורות.
"שאראה לך כמה הודעות אני מקבל ביום מאוהדי מכבי חיפה? הייתה תקרית בשדה התעופה ששם ישבתי עם מאות אוהדים, הצטלמו איתי, ואז שלושה־ארבעה התחילו לקלל אותי ואת אשתי, 'נאצי', 'גרמני'. זה אומר שכולם כאלה? התדמית שלי לא נפגעה. הגיוני שקומץ יקלל אותי, הכול בסדר, לא מזיז לי כלום. אני מרוכז בלעשות שינויים בנבחרת כדי שנהיה טובים ומאוחדים".
מה, למשל?
"כולם מדברים על החדר של זהבי, למה אף אחד לא מדבר על זה ששינינו את התופעה בנבחרת שבה במשך שלוש שנים ישבו שחקנים יהודים וערבים בשולחנות נפרדים? זה הגיוני? זה יותר בעייתי מכל חדר, במיוחד במצבה של המדינה שלנו".
מתי ראית את ההפרדה הזו בין יהודים וערבים?
"כשירדתי לארוחת הבוקר הראשונה שבה התלוויתי לנבחרת, ראיתי שחור בעיניים. בשולחן אחד מדברים ערבית, ושולחן אחד שסביבו רק יהודים. קראתי מהר לביברס נאתכו, שהיה הקפטן, שאלתי אותו 'מה הולך פה?' הוא ענה לי שלזה הם הורגלו שלוש שנים".
"ירדתי לארוחת הבוקר וראיתי שחור בעיניים. בשולחן אחד שחקנים ערבים ובשולחן אחר יהודים. אמרתי לקפטן, 'פעם אחרונה שזה קורה'. מי שזה לא מוצא חן בעיניו לא יהיה פה, גם אם זה אומר להחליף את כל הסגל"
עד לא מזמן, חצי מנבחרת ישראל הורכב משחקנים מהמגזר, לאן זה נעלם?
"מוחמד אבו־פאני ורמזי ספורי היו אצלנו בהרכב ושיחקו, מחמוד ג'אבר פתח במשחקים בנבחרת תחתינו".
קח למשל את עטאא ג'אבר, שהחליט לשחק עבור נבחרת פלסטין ואמר שהשחקנים הערבים לא מרגישים שייכים בנבחרת ישראל. משהו קורה כאן, וזה במשמרת שלך.
"אני חושב שמקצועית ג'אבר לא יכול להיות בנבחרת ישראל. השחקנים הערבים בנבחרת מרגישים שייכים מאה אחוז, כיף להם להיות פה. יש גם הוכחות לדברים האלה, אנשים שולחים הודעות כמה הם נהנו וכמה הם רוצים להיות. מה שהכי צרם לי היה לראות את ההפרדה בשולחנות, אז הפכתי את זה".
איך טיפלת בזה?
"אמרתי לנאתכו, שהיה הקפטן אז, 'אתה מסדר את זה. זו הפעם האחרונה שזה קורה'. ביברס בן אדם זהב, הלוואי שהיו לנו עוד כמוהו. הסברתי לו שמי שזה לא מוצא חן בעיניו לא יהיה פה, גם אם זה אומר להחליף את כל 24 השחקנים. למחרת הכול השתנה והשחקנים ישבו מעורבבים. מה זה מראה? שהיה צריך לחבר מחדש את הנבחרת. ולמה לא דיברו על זה בתקשורת? כי נושא החדר עשה כותרות, הפכו את זה לאישי בין יוסי לערן, כשזו בכלל החלטה של צוות".
במהלך הריאיון בניון חוזר שוב ושוב לנבחרת המפולגת שבה נתקל בתחילת דרכו בתפקיד, ועל כך שיחד עם המאמן אלון חזן התקיימו שיחות עם שחקנים רבים שלא אהבו את "אווירת ההיררכיה" בנבחרת, שנוצרה בשנתיים שבהן צוות מאוסטריה הוביל את הנבחרת בכחול־לבן. זה הוביל את בניון וחזן לשנות התנהלות, גם אם המחיר הוא שהכוכב הגדול של הנבחרת יפסיק להיות חלק ממנה.
"כמנהל מקצועי אתה רוצה לנקות, אתה רוצה שכולם יבואו בהרגשה טובה למקום שכיף להיות בו", הוא מסביר. "יכול להיות שבמצב אחר, הייתי חושב שנכון יותר שכל אחד בנבחרת יהיה בחדר לבד. אבל זה לא המצב".
מה היה מקובל בנבחרת בתקופתך כשחקן?
"תמיד ישנו בזוגות. מה שקרה בשנתיים של האוסטרים היה זמני. בחיים לא הייתי בחדר לבד ולא ביקשתי, הכול שמועות. בחיים לא הצבתי תנאי להגיע לנבחרת ישראל, זו הנקודה החשובה".
אתה מעביר כאן מסר לזהבי.
"זו זכות לשחק בנבחרת. בנבחרת אין היררכיה. בקבוצה אני יכול להבין, אבל לא בנבחרת".
נו, באמת. רונאלדו לא במעמד אחר בנבחרת בפורטוגל? מסי הוא עוד שחקן בארגנטינה?
"מסי כל הזמן ישן בחדר זוגי. יכול להיות שבנבחרת ארגנטינה החליטו שכל אחד ישן לבד, כי זה מה שנכון לסגל שלהם, שכבר מגובש, אבל לנו במצב שנוצר זה לא התאים".
"הייתי ילד בלי כסף לאוטובוס, נסעתי בטרמפים עם אבא שלי לאימונים. יום אחד אבא שלי אמר שהוא מצא תרומה, חבר שלו ייתן לי כרטיסייה. זה ברמה שלא היה לנו כלום, אבל לא הרגשתי שחסר לי משהו"
דודו אוואט העיד שבתקופתך בנבחרת היית ישן לבד לפעמים, זה לא נכון?
"יש אנשים מסוימים שאני מעדיף לא להתייחס אליהם. בחיים לא הייתי בחדר לבד ולא ביקשתי חדר לבד. ואם נגיד שהייתי 20 שנה לבד בחדר, ואני חושב היום, בתור מנהל מקצועי, שזה לא נכון, אז אני צריך להמשיך בקו הלא־נכון הזה? אם זהבי יהיה המנהל המקצועי עוד חמש שנים, והוא יחשוב שצריכים להיות שלושה שחקנים בחדר, אני אבקר אותו? כשאתה מנהל מקצועי אתה רואה דברים אחרת. בכל מקרה, לא תשמע ממני מילה רעה על ערן, אנחנו לא נגררים לכותרות מהסוג שהיו בתקשורת לאורך התקופה".
כלומר?
"אני יודע שהשם שלי עושה כותרות, כמה שאנסה להימנע מזה. אז מחר יבוא אליי דסה ויגיד שהוא מוכן להגיע רק במטוסים פרטיים, ומנור סולומון יגיד שביום לפני משחק הוא רוצה לאכול רק בבית, ואחר יבקש לרדת לארוחות בוקר מאוחר יותר, מה אעשה? אזרום עם זה? יש פה דרך, גם אם היא פחות מקובלת על מישהו".
בניון נכנס מהר מאוד לתודעה של כולנו. היהלום מדימונה הוביל את נבחרת הנערים של ישראל לחצי גמר אליפות אירופה, בגיל 17 השאיר כמעט לבדו את הפועל באר־שבע בליגה הבכירה, כיכב והביא אליפויות למכבי חיפה ואז יצא לשחק בחו"ל, תחילה בספרד ואז באנגליה. כבר יותר מ־20 שנה שהוא בכותרות, אבל לפני שהשנים האלה הגיעו והביאו איתן תהילה וכסף גדול, הייתה הילדות ההיא, בבית דל אמצעים בדימונה.
"מה היה לנו פעם?" הוא שואל ועונה. "שיחקנו ברחוב מהבוקר עד הלילה. לא כמו היום, שלכל ילד יש מאמן אישי ואני מתפקד על תקן נהג מונית של ילדיי. אני אחד מארבעה אחים, וכולם הקריבו, במיוחד ההורים שלי, כדי שאהיה שחקן. לא היה רגע שבו חשבתי שאני מיוחד עם הכדור, שיחקתי בהפועל דימונה עד גיל עשר ואז הפועל באר־שבע צירפה אותי. חשבתי שאני בסדר, סביר".
איך נראתה ההקרבה מצד הוריך?
"הייתי ילד בלי כסף לאוטובוס, הייתי נוסע עם אבא שלי בטרמפים לכל אימון. היה שלב שההורים שלי אמרו שאין להם יותר כסף, ואבא צריך לעבוד ולא יכול לנסוע איתי בטרמפים. היו כמה שבועות שהפסקתי להגיע לאימונים כי לא הייתה לי דרך להגיע. עד שאבא שלי הגיע יום אחד ואמר לי שהוא מצא תרומה, חבר שלו ייתן לי כרטיסייה לאוטובוסים. זה ברמה שלא היה לנו כלום, אבא היה לוקח הלוואה ממישהו, או מוצא בחור מדימונה שיסיע אותי בתמורה לתשלום על הדלק, אבל לא הרגשתי שחסר לי משהו. אמיתי. אף פעם לא היה לי ג'ינס של מותג, אלא מהשוק בדימונה בחמישה שקלים, אבל לא הזיז לי".
והיום, כשאתה אדם מבוסס, אתה מפצה על התקופה ההיא?
"לא, אני לא כזה. הכי לא חומרי, לא עונד שעונים, רק צמיד שאשתי והילדים קנו לי עם השמות שלהם. זהו".
את אשתו, מירית, הכיר בבית הספר ומאז כיתה י' דרכיהם לא נפרדו. 26 שנות חברות חגגו לאחרונה השניים, והיא הייתה שם איתו בכל צומת, החלטה ומדינה שבה שיחק. "היא החברה הכי טובה שלי, בלעדיה לא הייתי מגיע לאן שהגעתי, אין ספק בכלל", הוא אומר. "היא חזקה יותר ממני. כשעברנו לספרד ולאנגליה הייתי מתקשר אליה לשאול איפה היא, ומגלה שהיא מסתובבת בשכונה ומחפשת את בתי הספר הכי טובים לילדים, נוהגת 'הפוך' באנגליה אחרי רגע, נשארת שבועיים בלעדיי כשאני יוצא למחנה אימונים ולא מזיז לה. ואני זה שעיכב לה את החלום, להיות מיילדת, ועכשיו היא מגשימה אותו".
יש להם חמישה ילדים, מאי הבכורה משרתת בצבא, שלושה בנים – בן, רוי ועדן, ולי, הצעירה, בת השבע. "שלושת הבנים משחקים כדורגל", מתגאה האבא, "גם מאי שיחקה והייתה מצוינת, אבל פה לא מקדמים את כדורגל הנשים. בן בן ה־16 הוא חלוץ ומשחק ברמת־השרון, רוי בן ה־13 שוער, ועדן משחק יותר בתפקיד שלי, במכבי פתח־תקווה. כולם עם מספר 15 על הגב, כמוני".
קשה להיות "הילדים של", ובניון מודע לזה ומנמיך ציפיות. "אם הם יהיו שחקנים אני הכי אשמח בעולם, אבל העיקר שיהיו מרוצים", הוא אומר, מודע לזה שהם גדלים לבית שבו יהיה להם קשה לנפץ שיאים, אחרי שאבא שלהם כבש שער במדי ליברפול נגד ריאל במדריד בשמינית גמר ליגת האלופות, רגע שעד היום הוא מגדיר כגדול בקריירה שלו. בהמשך, רגע לפני הפרישה, החליט לחזור לשחק בישראל לפני שהוא תולה את הנעליים.
טעית כשהחלטת לחזור לשחק בישראל ולא לפרוש בחו"ל?
"לא. התלבטתי בין מעבר לישראל או ארצות־הברית, אבל המשפחה חזרה לארץ כדי שהילדים יכירו יותר את המשפחה, ורציתי להמשיך לשחק. אז לא יהיו 70 אלף ביציעים, יהיו אלפיים צופים, או עשרת אלפים. נהניתי גם מול אצטדיון ריק, אני אוהב את המשחק".
בשנים שבהן שיחקת כאן לקראת פרישה ידעת עליות וירידות, יחסים מתוחים עם הקהל. הרגשת שזה מכתים את הקריירה שלך?
"מה הכתים אותי, ששיחקתי בגיל 39? שהבאתי גביע למכבי חיפה, ונהניתי לשחק במכבי תל־אביב, מכבי פתח־תקווה ובית"ר ירושלים? נהניתי מכל רגע. אם הייתי מתייחס לכל מה שאומרים הייתי פורש עשור קודם".
לתפקיד המנהל המקצועי של הנבחרת מונה בניון על ידי יו"ר ההתאחדות לכדורגל הקודם, אורן חסון, לפני שנה וחצי. לפני שהחליט למנות למאמן את אלון חזן, הגיעה פנייה מאיל ברקוביץ' שהציע את עצמו. "עזוב הכול, אני רוצה לאמן את הנבחרת", אמר לו ברקוביץ'. בניון ניסה להסביר שהוא לקראת סגירה עם חזן, אבל ברקוביץ' התעקש להיפגש איתו.
"ברקוביץ' יצר קשר, הסברתי לו שהתקדמנו עם מאמנים אחרים, שאחד מהם ישראלי, אבל כמובן שכיבדתי אותו ודיברנו בטלפון. הייתי סגור במאה אחוז שאלון חזן הוא האדם המתאים", מספר בניון לראשונה. "אמרתי לברקוביץ' שאם משהו ישתנה, אצור קשר. ופתאום, אחרי תקופה, הוא אמר בתקשורת שהתעלמתי ממנו. יש הרבה שחקני עבר או מאמנים שרואים עצמם מועמדים לנבחרת, וזה לגיטימי. אני מקבל את ההחלטות המקצועיות שמבחינתי נכונות. לא חשבתי שמינוי שלו זה נכון, אבל אני מכבד אותו".
דיברנו על זהבי שלא נמצא, גם מונס דאבור לא בנבחרת, אחרי שהחליט לפרוש ממנה בעקבות הפוסט שפירסם במהלך מבצע שומר החומות שבו כתב "אלוהים ישלם לבני העוולה", ספג שריקות בוז מהקהל, ועזב.
"הבלגן הזה קרה הרבה לפני שהגעתי לנבחרת. כל עוד הוא היה פה, היינו ביחסים מצוינים וכיבדנו אותו. אמרנו בתקשורת את מה שהיה צריך, מה עוד אפשר לעשות חוץ מלגנות? ראית איך טיפלנו בנושא של אבו־פאני, שספג קריאות. דאבור בחר ללכת והוא אפילו לא הודיע לי על זה. אי־אפשר להשאיר אותו".
בנסיבות שונות, גם עומר אצילי החליט לפרוש אחרי פרשת הנערות, אי־ההתנצלות ושריקות הבוז מהקהל.
"החלטה שלו, אני יכול להבין אותה. קשה לו שמתעסקים במה שקרה. בתקופתי בבית"ר ירושלים לא רציתי לצרף אותו, כי עדיין לא הייתה החלטה סופית לגבי התיק שלו. בסוף התיק נסגר, אז מה מצפים, שימחקו אותו לכל החיים?"
כל אחד בנסיבות אחרות, אבל בישראל יש כמות מוגבלת של כישרון ובשורה התחתונה שלושה מחמשת השחקנים הטובים ביותר לא נמצאים בנבחרת, כולל דיא סבע.
"אין לי מה להתייחס לסבע, הוא ממילא לא היה בסגל קודם. נבחרת זו זכות. יש לנו סגל מאוד מוכשר וכל השחקנים הטובים שצריכים להיות בנבחרת - נמצאים בה. לא אנסה להחזיר אף אחד, שחקנים צריכים לרצות להיות כאן, ומי שפה מקבל את הגב הכי גדול".
ארבעה משחקים נותרו לסיום מוקדמות יורו 2024, וישראל רחוקה נקודה בלבד מרומניה שבמקום השני, המקום שמבטיח עלייה אוטומטית לטורניר שישוחק בקיץ הבא בגרמניה. בעוד שבועיים ישראל תשחק בבלומפילד מול שווייץ ואז תצא למשחק בקוסובו, ולאור היריבות הנוחות יחסית שקיבלנו בהגרלה, הציפיות בהתאם. בניון, מצידו, מנסה לצנן את ההתלהבות המוקדמת.
"אתה יודע כמה פעמים שמעתי את זה, ש'קיבלנו את הבית הכי קל שאפשר'? מי אנחנו שנזלזל בנבחרות אחרות?" הוא עונה. "זה נכון שיש הזדמנות טובה, יש שחקנים טובים ואני מאמין שאנחנו נעלה ליורו, אבל לא בזכות זלזול ביריבות, אלא בגלל שאנחנו מאמינים ביכולת שלנו. נפסיד או ננצח, אנחנו נשחק התקפי ובסגנון שלנו, עם שחקנים צעירים. זה האושר".
סיפרת קודם את מי לא רצית כמאמן הנבחרת, אבל בוא נדבר על הבחירה באלון חזן. לא טריוויאלי לבחור מאמן שפחות מנוסה בקבוצות בוגרים. הרמת הרבה גבות כשבחרת בו.
"מהרגע הראשון הרגשתי שהוא האדם המתאים, עם הרוגע והשקט שהוא ייתן לשחקנים. ומקצועית, אנחנו רואים את הדרך שהנבחרת צריכה לעשות באותה עין. תהיה פה נבחרת שתרוץ עשר שנים קדימה ותגיע להישגים".
כמה אתה מעורב בהחלטות המקצועיות?
"יש כל מיני פרשנים, מאמני ושחקני עבר, שאומרים 'יוסי קובע', 'יוסי מתערב לו בחילופים'. כל אחד מהאינטרס שלו זורק דברים, חלקם מצרות עין כי היו רוצים להיות במקומי, אחרים שלא הצליחו ומפריע להם שאחרים יצליחו, ויש כאלה שאני סתם לא בא להם בטוב. העיקר שאני שלם עם עצמי ונהנה מהעבודה עם הצוות. כולנו יושבים יחד בכיף לסיעור מוחות, כל אחד מביע את דעתו ובסוף חזן מקבל את ההחלטות".
ואיפה אתה בא לידי ביטוי?
"היה לי משקל גדול בבניית הצוות, יש לי משקל בעיקר בבחירת הסגל. רצינו מראש להצעיר קצת את הנבחרת, להכתיב סגנון התקפי, ועכשיו אנחנו יושבים ומדברים על שחקנים. אלון יכול לשכנע אותי על שחקן מסוים, ולהפך. הוא אוהב לדבר פתוח, ואם יש לו התלבטות – מתפקידי להגיד את דעתי, אבל לא אגיד לו 'ההוא חייב לשחק'. לא יקרה בחיים, אני לא מתערב".
היו טענות שהעברת דרישות לחילופים במהלך המשחק דרך האנליסט.
"לי אין אוזנייה, יש אנליסט שנמצא בקשר עם הספסל. אני הייתי בטלפון והסתמסתי עם אשתי, אחרי שנייה אני שומע שאיזה מאמן עבר אמר בטלוויזיה שזו בושה. זה נראה לך הגיוני?"
מסמס לאשתך באמצע משחק?
"למה לא? אם היא שולחת לי פתאום, 'יאללה חיים שלי, חייבים גול', לא אענה לה?"
אוקיי, אבל אתה גם יורד לחדר ההלבשה במחצית.
"זו דרישה של חזן, לפעמים מה שאתה רואה מהספסל זה לא מה שרואים מהיציע. אבל אני קודם כל צריך לנהל מעל 20 אנשים, זה מעבר לשחקנים, זה צוות רפואי, לוגיסטי, מאמני כושר, לדאוג שלא יחסר כלום מרמת הגרביים. כל יום אני במתחם בשפיים, אני עוקב אחרי היריבות, לומד את הסגנון שלהן ודואג לבוא מוכן. מכיר את כולם. ברוב השבתות אני הולך למשחקים בליגה שלנו, מדבר עם שחקנים, זה חלק מהעבודה".
במרץ הקרוב תגיע לצומת מקצועי, כשההתאחדות תחליט אם להאריך את החוזה שלך בשנתיים נוספות או לסיים כאן. "אני לא בלחץ מזה, מרוכז במה שאני עושה. נגיע לסוף הקמפיין, נשב ויכול להיות שיחשבו שלא מתאים, או שאני אחשוב שאני צריך ללכת. רק תן לי לעלות ליורו".
אם זה יקרה, הרבה קרדיט ילך למנור סולומון ולאוסקר גלוך, מנהיגי הנבחרת הזו. יש להם סיכוי להגיע לפסגות שאתה כבשת?
"אני נהנה מכל רגע שאני רואה אותם. זה כיף גדול. אני לא אוהב להשוות, כל שחקן שונה, אבל הם בדרך הנכונה. לגלוך יש יכולת לייצר מצבים מסוכנים בצפיפות ולאיים על השער ברמה שאין להרבה שחקנים. סולומון באחד על אחד יכול לעבור כל מגן בעולם בלי למצמץ. מאחל להם להגיע כמה שיותר רחוק".
ואם, חלילה, לא נעלה ליורו, תראה בזה כישלון אישי?
"כישלון זו מילה גדולה מדי. אם ישראל הייתה עולה להרבה טורנירים ועכשיו לא, זה אומר שנכשלתי. אם לא נעלה, נהיה חלק מרשימה מאוד מכובדת שלא הצליחה, אבל אני מסתכל על זה ככה: אם נעלה נהיה שונים ומיוחדים מאלה שלא הצליחו".
עלייה ליורו יכולה להביא הרבה נחת לעם שנמצא בתקופה של שסע ומחלוקות קשות.
"כואב לי הלב. יש לנו מספיק אויבים ששונאים אותנו, אז שבינינו נריב ונשנא אחד את השני? זה הכי גרוע. השאיפה והתקווה שלי שלא תהיה שנאת חינם, וזה לא משנה ימין או שמאל, בסוף כולנו ישראלים. אני אופטימי שדברים ישתנו, כמו שאני אופטימי שנעלה ליורו ומאמין בזה במאה אחוז".
ומה דעתך האישית סביב החקיקה המשפטית?
"אני מבין בזה, יש לי את הדעות שלי, אבל אני לא אביע אותן. לא חושב שזה נכון. בפגישה הראשונה בנבחרת דיברנו על זה שאנחנו מבקשים לא להתבטא פוליטית בזמן שאנחנו חלק ממנה. פה צריך להתרכז בכדורגל, באנו לשחק, להצליח, לייצר חוויה ולגרום כיף להרבה ישראלים. מבין 30 אלף צופים ביציעים יש ימין, שמאל, דתיים. יש הכול".
באווירת החגים, הרגשת שיש לך ממי לבקש סליחה בכיפור?
"לא פגעתי באף אחד בכוונה, ואם כן, מבקש סליחה. זה לא בכוונה. בחיים לא עשיתי משהו במטרה לפגוע במישהו".
פורסם לראשונה: 00:00, 29.09.23
