בשבוע שעבר מכבי יפו, מועדון עם פז"ם, 32 שנה בליגה הראשונה, חגג 75 אביבים נוסטלגיים להיווסדו. מעטים המועדונים בישראל שיכולים להתגאות במורשת כזאת. באגדות כדורגל כמו שיש לה. "מכבי יפו היא קבוצה לא עשירה, די ענייה, ואם החזיקה כל כך הרבה זמן, זה בזכות אלו שהנהיגו ומנהיגים אותה. דור הולך, דור בא, ולא מוותרים על הקבוצה הזאת", אמר משה אוננה, החלוץ הגדול של המועדון בכל הזמנים, בטקס שנערך בהיכל התרבות בבת ים.
רק שאז הגיע שישי, והאוהדים פגשו את המציאות. ובמציאות יפו קיבלה וואחד מצלצלת מהפועל ראשל"צ, ובסך הכל הצליחה לחלץ נקודה אחת מארבעת המשחקים האחרונים, תוך שהיא נפרדת מהמרוץ לעלייה כפסע לפני שהפלייאוף יוצא לדרך. כפסע.
עונה שלמה קבוצה רצה אש, לא זזה מהצמרת הגבוהה, הכי הרבה שערים בליגה. ואז, שניונת לפני הפלייאוף, באה התרסקות. זה אכזרי. על סף לא אנושי. לא עושים דברים כאלה לאוהדים. ועוד לבולגרים נאמנים. מצד שני, מי שהיה בימי גאון ואחורה, יודע שיפו זו קבוצה של אכזבות. קבוצה של גולה בגרון. קבוצה של כפסע.
הטקס לציון 75 שנה למכבי יפו
(צילום: פרטי)
המזל, תרנגולים לדמותו. אז הכתומים משכונת התקווה שוב פינקו בנוקאאוט עם הבאזר, הפעם בדקה ה-96. כזה שהציב אותה עם שבע נקודות מעל המקום השלישי, נוף לליגת העל.
עזבו שפדיחה מצד המוליכה להיסחב עד אדי השריקה מול בני שפרעם, קבוצה שהגיעה למפגש אחרי רצף של 11 הפסדים, קבוצה שירדה ליגה עוד בימים שהילד המנומש משוקולית היה באמת ילד.
ובכל זאת, מכיוון שגם בשישי שעבר בני-יהודה ניצחה בדקה ה-90, ולמעשה שמונה פעמים כבשה העונה בזמן פציעות, הכתומים לא יוכלו לטעון השנה לחוסר מזל. אם העלייה איכשהו תתפספס, זה כנראה לא יהיה התירוץ.
דקה 100 או 200, פנדל לעכו. רווה אסייג לוקח נשימה. רץ, מטעה, מגלגל את ה-1:2 על כפר-קאסם, רץ לקהל, מוריד חולצה, זורק לקהל, מתבשר על ידי הקהל שזה לא מספיק, אין פלייאוף עליון, לוקח בחזרה את החולצה, נופל על הברכיים.
ככה זה נראה כשהשער החשמלי לפלייאוף העליון יורד, ואתה דופק גליץ' לכיוונו, אבל מוצא את עצמך בחוץ; כשבמקומך מכבי הרצליה, אחת שיודעת לסחוט תיקו מטבריה.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.04.24
