ההחלטה – הצפויה, יש לומר – של רובי קין לעזוב את מכבי ת"א היא בראש ובראשונה, מעבר לכדורגל, עדות למצבה ההולך ומסתבך של ישראל בעולם. נכון, קין מגיע ממדינה שבה חיבה כלפי ישראל היא כמעט אסורה בחוק וזיהויו עימה מציב בפניו בעיות שאולי לא קיימות במקומות אחרים, אך אי-אפשר לפטור זאת רק בפתולוגיה של האירים. קין עוזב את מכבי ת"א למרות האפשרות המפתה להשתתף בעונה הבאה בליגת האלופות, כי זה מקום שלא פשוט להיות בו, בלשון המעטה. לא ביטחונית ולא תדמיתית. אפשר להתעטף בגאווה לאומית ולומר לקין "בעיה שלך", אבל למי אכפת מהבעיות שלו. אכפת שזו בעיקר בעיה שלנו.
זו גם בעיה של מכבי. יותר מכל נקודת זמן אחרת, קיץ 2024 ידחק אותה לקצה בכל הקשור להמשך בקו בחירת המאמנים שלה. כבר 12 שנים שהיא מונהגת רק על ידי זרים, ועתה זו תהיה משימה מסובכת במיוחד למצוא אחד ראוי. היא עצמה, במנותק מהמדינה, אולי קורצת יותר מכפי שהייתה בשלוש השנים האחרונות – מדורגת בכל סיבובי המוקדמות של ליגת האלופות – אבל לא כך המקום שבו היא נמצאת על הגלובוס.
סביר להניח שאי שם יימצא המאמן שיהיה מוכן לבוא אליה והיא לא תידרש להסתפק בפירורי שוק המאמנים הישראלי, אבל הבחירה תתבצע מתוך היצע מצומצם יותר, מה שבהגדרה יקטין את סיכויי ההצלחה. יש לקוות, מבחינתה של מכבי, שהפספוסים האחרונים שלה בכל הקשור לשחקנים זרים – מאורלנדו מוסקרה ועד הנרי אדו – נבעו מכשלי סקאוטינג נקודתיים ולא מעידים על מצאי דל שעלול להקשות גם בכל הקשור למאמן הבא.
מצד שני, השריר הזה, של איתור מאמן חדש, מתורגל היטב אצל מכבי. היא עושה את זה באהלן-אהלן. ב-11 מ-12 העונות האחרונות היא נדרשה למצוא מאמן חדש בתחילת העונה (ולפעמים גם במהלכה); אוסקר גרסיה הפך לפאולו סוזה שהפך לפאקו שהפך לסלבישה יוקאנוביץ' (ופטר בוס) שהפך לשוטה ארבלדזה (וליטו וידיגאל) שהפך לג'ורדי קרויף שהפך לוולדימיר איביץ' שהפליא להחזיק שתי עונות לפני שהגיעו שלוש שנים במהלכן מכבי החליפה מאמן בתחילת העונה וגם במהלכה.
שנה היא אולי מעט זמן להעביר עם מאמן שהחזיר אליפות אחרי שלוש שנים והתחכך באחוזי ההצלחה הגבוהים ביותר בעידן קרויף, אבל לא במכבי ובטח שלא ביחס לקרוסלה המסוחררת שהונהגה כאן מתחילת העשור. בכל הקשור למאמנים, לא יכולות להיות דרמות במכבי ת"א. הם עבורה מוצרים חד-פעמיים, מתכלים. היא מורגלת בפרידות, וכמעט מבחירה – ההחלטה שלה לבחור בנתיב הזרים כרוכה בהפנמה שהיא מקפצה, לא קרקע יציבה – מקום שמנתרים ממנו, לא משתקעים בו.
מהבחינה הזאת, ואם להתעלם לרגע מההקשרים הפוליטיים האפשריים, העזיבה של קין היא הצלחה של מכבי. סוף-סוף מישהו עוזב אותה ולא היא מעזיבה אותו. קין הגשים את עצמו במכבי. ככה נראית הצלחה של מאמן זר במכבי – שהוא בוחר לעזוב אחרי שנה, ולא שהיא בוחרת להעזיב אותו אחרי חצי שנה.
מבחינת המורשת של קין במכבי, הפרידה תעשה לו טוב. היא חותמת ומעגנת אותה לפני שיקרה משהו שיקעקע אותה. הוא מותיר כמעט אך ורק זיכרונות טובים. איפה הוא ואיפה קודמיו. כמו הרבה דברים בחיים, ייתכן שגם קין הוא מישהו שבמכבי ילמדו להעריך רק אחרי שיאבדו אותו.
הדרך הטובה ביותר לשכנע את אלו שטענו שהשפעתו על המתרחש שולית, היא אם בלעדיו המצב יורע. אם עשה זאת באמצעות פירוטכניקה טקטית או סתם מעשי להטוטנות של יחסי אנוש, קין ניהל בהצלחה מסחררת קבוצת כדורגל בימים שבהם כדורגל היה הדבר האחרון שמעניין. הוא הצליח באירופה יותר מכל קודמיו והשיב אליפות בליגה אחרי שלוש שנים שחונות. הוא אולי היה במכבי פרק זמן קצר בלבד כמו כולם, אבל זה הדבר היחיד שמשותף לו ולרבים מקודמיו.
צפו: שחקני מכבי חוגגים עם הקהל
(ONE)
פורסם לראשונה: 00:00, 09.06.24
