אלה ימים מאתגרים לאוהדי הפועל ת"א. בכדורגל, אחרי השקיעה הגדולה בסוף העונה הקודמת והירידה ללאומית, תוך התפרקות כלכלית, הגיעה תקווה. משפחת ספרא, עם האבא אדמונד והבן מואיז. אחרי חודשי משא ומתן רווי תהפוכות ופרטים שלפעמים נראו קטנוניים הפועל יוצאת (שוב) לדרך חדשה.
בינתיים יש שקט ולראשונה זה הרבה זמן יש הרגשה שהמאמן שולט בסיטואציה. סתיו טוריאל וההחתמה של גוני נאור, ובמקביל הפרידה הלא-רגשית מדי מדן איינבינדר ועומרי אלטמן, שעל שמם חרות כתם הירידה הטראומטית, מראים שכניסתם של מואיז ואביו נעשית בצורה שקולה. על הישאם לאיוס שעבר למכבי ת"א בכלל לא נעצרים. זאת תחושה טובה לדעת שהפועל מתעסקת בעצמה ולא ברעשי הרקע.
פתאום אנחנו מועמדים לתואר, אמנם גביע הטוטו של הליגה הלאומית, אבל בארון הגביעים הפנימי של כל אוהד אדום יש חור מאוד גדול שאפילו גביע קטן יכול להתחיל למלא. עונה בלאומית היא גם זמן טוב לייצר אוהדים צעירים חדשים, ואם הקבוצה תנצח תהיה לדור הבא חוויה מתקנת של קבוצה מצליחה וכובשת. עכשיו נשאר רק לנצח.
מבחן גדול יהיה גם לאוהדי הפועל, שקנו 10,000 מינויים, מספר בלתי נתפס בליגה הלאומית, וביום שני כבר קנו את כל הכרטיסים לאצטדיון (תואר טיפה מוגזם) הסופרלנד. יותר מדי התעסקנו בשאלת הנאמנות. האם מעודדים ותומכים בקבוצה, או מענישים אותה באבוקות וברדיוסים כל אימת שההנהלה מפשלת.
המבחן האחרון הוא של עולם הספורט ובעיקר של מי שאמונה לשמור על הסדר והביטחון במגרשים. משטרת ישראל. אני לא פרשן פוליטי, אבל אי-אפשר להתעלם מיחס המשטרה לאוהדי הפועל. מראות זוועה מחוץ לבלומפילד, יד אליהו והיכל שלמה שהמשטרה סגרה בשבוע שעבר בטענה שלא הבנתי, לא יכולים לחזור. סוסים שדורסים אוהדים ואלימות שלא מקובלת בשום מקום – לא יכולים להיות במגרשים.
מצד שני, אולי אני תמים והאלימות שחווינו בעונה האחרונה הם רק הבקרוב. בכדורגל נטייל במגרשים מחוץ לרדאר וכשאין עניין תקשורתי בליגה השנייה זעקת אוהדי הפועל יכולה לא להישמע, ואם באמת קבוצת הכדורסל תעבור לשחק ביד אליהו מול 10,000 אוהדים, אז שיהיה לנו בהצלחה בלחזור בשלום הביתה.
לסיום, בכדורגל היו לנו הרבה שמות תואר בשנים האחרונות. גרושניקים, סוחרי פסלים ואפילו אמריקאים. אני מקווה שהפועל כדורגל תחזור להיות רק הפועל, בלי תוספות מיותרות.
אז שתהיה לנו עונה טובה, שפויה ושקטה. שכל החטופים יחזרו במהרה, אמן.
פורסם לראשונה: 05:54, 25.08.24
