רז הרשקו, המועמדת המובילה של נבחרת הג'ודו לזכייה במדליה אולימפית בפריז, אוהבת קעקועים וגופה מעוטר ברבים כאלה. אחד המשמעותיים ביותר עבורה הוא זה שקיעקעה על שוק רגלה ובו מופיעה פילה. "הפילה היא חיית ההשראה שלי", מסבירה הרשקו, "היא מלכת העדר, מובילה אותם, אחראית עליהם. היא נראית חזקה וגדולה, אבל היא מאוד עדינה, כזו שיודעת להילחם על מה שהיא רוצה, שומרת על מי שהיא אוהבת, היא הכל מהכל".
כשמבררים איזה עוד קעקועים יש לה, היא מספרת בחיוך: "יש גם את המנטה ריי (חתול ים), שזו חיה שאני מאוד אוהבת, גל יפני, הטבעות האולימפיות על רקע הר הפוג'י, הנסיך הקטן עם הוורד והשועל ועוד משפט חמוד מאחור".
אין פלא שהרשקו בחרה כהשראה דווקא בפילה, חיה שמשדרת עוצמה ויציבות. הג'ודוקא שחגגה בחודש שעבר יום הולדת 26, היא אחת הספורטאיות הכי יציבות במשלחת הישראלית למשחקים האולימפיים שיחלו בעוד פחות משלושה שבועות. היא אלופת אירופה המכהנת (קטגוריית משקל 78+), זוכת מדליית ארד באליפות העולם (2023) וכמעט בכל תחרויות הגראנד סלאם של השנים האחרונות היא מגיעה לפודיום, כולל שתי מדליות מוזהבות בטורנירים שנערכו ב-2023 בת"א ובטביליסי. רק לפני כשנה דורגה הרשקו במקום הראשון בעולם בקטגוריית המשקל שלה. כבר אמרנו, עוצמה ויציבות.
הלב על המזרן
כיום מדורגת הרשקו במקום השני בעולם אחרי הצרפתייה רומאן דיקו, והיא בכושר טוב בדרך לאולימפיאדה השנייה שלה. אם לקראת טוקיו היא השיגה את הקריטריון ברגע האחרון והודחה בשמינית הגמר מול האלופה האולימפית שבדרך, היפנית סונה, הפעם היא מגיעה במעמד שונה לגמרי. מאמן נבחרת הנשים, שני הרשקו, שהוא גם הדוד שלה, הצליח לשדרג את היכולות שלה באופן ניכר והפך אותה לשם דבר בעולם הג'ודו. רז עצמה מודעת לציפיות ממנה: "למשחקים בפריז אני מגיעה בסטטוס שונה. אם לטוקיו הגעתי על הקשקש, אז הפעם נכנסתי כמו שצריך דרך הקריטריון. הציפיות, מבחינתי, שונות לגמרי. לי הכי חשוב לשים את הלב על המזרן, זה אומר שהצלחתי".
עצם ההגעה של הרשקו לכפר האולימפי בפריז כפייבוריטית למדליה היא כבר ניצחון אדיר לצעירה שבגיל הנעורים חוותה קשיים רבים ואף סבלה מגילויי בריונות בבית הספר, עד שמצאה את האהבה הגדולה שלה באולם הג'ודו. מדובר בסיפור השראה שהרשקו היא הגיבורה שלו והיא גם מדברת עליו באומץ וכנות יוצאי דופן. "היו לי הפרעות קשב וריכוז בלימודים, ובנוסף ברמה החברתית היו יורדים עליי בבית הספר, שאני שמנה ושאני מתעסקת בג'ודו. זה פגע בי, היו מכנים אותי 'אבו-גבר' וכל הדברים האלו. לא היו לי הרבה חברים, בעיקר התעלמו ממני והקניטו אותי. היו אפילו דברים שניסיתי לעשות לעצמי. אבל אז עברתי טיפול, והמסר שלי לכולם הוא שהכי חשוב שתישארו מי שאתם. הלכתי עם הדרך שלי, המשכתי להיות מי שאני תמיד".
עמידה על הפודיום באולימפיאדה זה סוג של סגירת מעגל מבחינתך אחרי מה שחווית?
"אני רוצה להוכיח לעצמי שאני שווה, הכי טובה במה שאני עושה. אני רוצה לקום בכל בוקר יותר טובה מאתמול. החלום שלי זה להיות אלופה אולימפית, אבל ברגע שאני שמה את כל הלב שלי על המזרן, יורקת דם ואני יורדת ממנו ואומרת למאמן שלי שנתתי הכל, אז מבחינתי זה בסדר".
ובכל זאת, הרבה הטילו בך ספקות.
"היו הרבה קשיים בדרך, אבל מכל קושי הצלחתי להתרומם, שמרתי על מי שאני, האמנתי בעצמי ובדרך שלי ולא ניסיתי לרצות אף אחד. זה נותן דרייב בראש מאחור, להגיד שיגידו מה שהם רוצים, מי שטוב לו שיילך איתי במסע, ומי שלא זה באסה בשבילו, הוא זה שמפספס".
יודעת לבודד רעשי רקע
הרשקו נחשבת למצחיקה של נבחרת הנשים ובעיקר לוחמת ו-ווינרית ענקית, כזו שמסמנת לעצמה מטרות ועד כה מצליחה לעמוד בהן בקביעות. את המדליות והגביעים שנערמים אצלה היא מאפסנת בארגזי קרטון באחד מחדרי ביתה, לא עושה עניין מהחפץ עצמו. עכשיו היא מתכוננת לאירוע השיא בקריירה שלה: "אני ממש מרוגשת, מתכוננת ליום התחרויות שלי ויש לי פרפרים בבטן. מצפה כבר לייצג את המדינה שלי על הבמה הכי גדולה בעולם, בטח בתקופה הזו. האולימפיאדה זה חלום של כל ספורטאי וגם שלי כמובן. מאז שאני זוכרת את עצמי, השתתפות במקום הזה הוא הדבר הכי חשוב עבורי, וזו התגשמות חלום שלי".
תעלי למזרן ב-2 באוגוסט, יום התחרויות האחרון של הג'ודו. עד אז כבר תדעי בדיוק מה עשו שאר החבר'ה בנבחרת הגברים והנשים. כמה זה מלחיץ?
"זה מלחיץ. או שכולם מצליחים ואז את בלחץ אם את לא תצליחי, או שלא מצליחים ואז את אומרת 'וואי, עכשיו הכל עליי'. הייתי בכל הסיטואציות בכל הצדדים, אלא שהפוקוס עכשיו עליי. אני מגיעה עם כולם לכפר האולימפי, הדבר היחיד שהשתנה מבחינתי הוא הטייטל. עבדתי הרבה שנים כדי להגיע לסטטוס הזה. מבחינתי אלו אותן יריבות, אותו מזרן ואותו מאמן, ואני עושה הכנה כמו שצריך".
שני הרשקו הוא היום אחד ממאמני הנשים הטובים בעולם. איך זה לעבוד עם מאמן שהוא גם דוד?
"זה לעבוד תחת מאמן. מבחינתנו אנחנו מאמן וספורטאית, אין יחס מועדף או שונה. ככה אני מכירה את עצמי מאז שאני זוכרת את עצמי, עובדים טוב ביחד, כמו גם כל האחרות, והוא אכן מאמן אדיר".
כמועמדת ישראלית מובילה למדליה, עד כמה את מרגישה בלחץ ושכל המדינה על הכתפיים שלך?
"בעקבות ההישגים שלי אני במקום שונה ממה שהייתי בטוקיו. אני חשה דחיפה מהקהל ומהעם. מבחינתי זה לא לחץ, אלא ממש תמיכה. דוחפים אותי לעבוד ולהצליח. הציפיות הן הכי חשובות, והלחץ הכי חשוב זה הלחץ שלי מעצמי, למדתי את זה עם השנים. אני יודעת לשים את הכל בצד, לבודד את כל רעשי הרקע. אני הולכת להביא מדליה בשבילי ובשביל המדינה, ולכן אני הכי מאושרת לעמוד ולייצג את ישראל על הצד הטוב ביותר".
שיצעקו מה שהם רוצים
מיהן היריבות המרכזיות שלך בדרך למדליה?
"יש משקל עמוס, כבד ומגוון עם יריבות איכותיות כמו דיקו, סוזה, סונה, וגם יריבות מקוריאה וטורקיה. אני ברמה הזו כדי להילחם על הפודיום, ברור שהמטרה שלי היא להיות אלופה אולימפית, אבל מבחינתי אדע שעשיתי את העבודה אם אשאיר את כולי על המזרן".
עבדת קשה מאוד בשלוש השנים האחרונות, את מדורגת בין שתי הראשונות במשקל שלך בעולם, ובסוף את יכולה לקבל בשלב מוקדם את סונה, האלופה האולימפית, שתגיע כלא מדורגת משום שכמעט לא התחרתה.
"אני מוכנה לכל אחת, ברור לי שבשביל להיות הכי טובה צריכים לנצח את כולן. אני מתאמנת ועובדת קשה על כל תרחיש. עשינו הכנה מצוינת, חזרנו לא מזמן מחודש ביפן, היינו במחנה אימונים במדריד ואז בשלושת השבועות האחרונים נשארים להכנה ספציפית יותר בארץ. נעבוד קשה כדי להתמודד עם הכל".
את חושבת שהיריבות מדברות עלייך כאחת המשוכות הקשות ביותר מבחינתן להגיע לפודיום?
"אני מקווה שהן מדברות עליי, זה סימן שאני משהו טוב. התחריתי בגראנד סלאם בפריז, היו שם אלפי צופים והתמודדתי מול יריבה צרפתייה. זה צעקות ורעש, אבל מה, זה נותן לי דרייב שכולם מעודדים את הצרפתייה. זה כמו שיש טרנד עכשיו בעולם שכולם לא אוהבים אותנו, וזה רק מדרבן אותי עוד יותר".
נציגי המשלחת: העיצוב מדהים, מצפים להתחיל
(באדיבות ONE)
אז ברור לך שתחווי קשיים מהסוג הזה ביום התחרויות.
"הייתי בכל סיטואציה שהיא, הייתי באליפות העולם בדוחא עוד לפני 7 באוקטובר והיה בוז וקריאות 'לשחרר את פלסטין' ודגלים. אין על המדינה שלנו. אני הולכת עם הדגל בגאווה, המטרה שלי היא להראות אותו בכל מקום אפשרי בעולם. זה עוד דחיפה ואני שם בשביל זה. שיצעקו מה שהם רוצים, אני מראה לכולם מי אני ומי זו המדינה שלי. זה רק ייתן לי עוד דלק ולא יוריד אותי, חלום שלי להשמיע להם את התקווה".
לאחר שזכית השנה באליפות אירופה הקדשת את המדליה ליונתן גוטין ז"ל, ג'ודוקא שנפל בבארי ב-7 באוקטובר.
"זה היה חשוב לי מאוד, הוא יהיה איתי גם בפריז".
פורסם לראשונה: 01:30, 07.07.24
