"תאכלו אותם חיים!", הפציר גיא לוזון בשחקניו עת אלו עשו את דרכם מחדר ההלבשה אל הדשא בפארק דה פרנס לקראת משחק מול מאלי, הראשון שלהם בשלב הבתים של טורניר הכדורגל במשחקים האולימפיים. לבנימין נתניהו יש את הנאום בקונגרס, וללוזון – את נאום המנהרה. זה ה"אני מאמין" של מאמן הנבחרת האולימפית. התזה שלו בקורס הפרו עסקה בהיבטים של מוטיבציה בראי 2-4-4 קווים, ואת זה הוא הביא גם למשחק החשוב בחייו. היו שם לבטח גם דברים נוספים שאפשר להתעכב עליהם – מעבר ל-1-5-4 במחצית השנייה, עבודה הגנתית טובה שמגיע לו קרדיט עליה – אבל מעניין במיוחד המשפט הזה, שמסמל קוטב אחד של הנבחרת הזאת. בקוטב השני, הכי רחוק משם, נמצא אוסקר גלוך.
יש בנבחרת הזאת כנראה כמה שחקנים שזה מה שהם צריכים לשמוע לפני משחק כזה. אולי זה מה ששון גולדברג צריך. סתיו למקין ועילאי פיינגולד גם. בכל זאת, כשחקני הגנה בנבחרת שהעבירה את מרבית המשחק בקרבת השער שלה, ז'רגון שכזה מרתיח את הדם בוורידים ומגביר את הדריכות. הם באמת צריכים "לאכול" את היריב כדי לנצח. מה שבטוח, לגלוך כל זה לבטח נשמע מגוחך. מה קשור אוכל לכדורגל. לאכול את היריב צריך מי שלא יודע מה לעשות לו עם הכדור.
1 צפייה בגלריה
עבדה וגלוך חוגגים
עבדה וגלוך חוגגים
השער של הנבחרת היה כולו גלוך. הכוכב ועבדה חוגגים
(צילום: עוז מועלם)
התגובות אחרי ה-1:1 בין ישראל למאלי בפתיחת הטורניר האולימפי
(צילום: עוז מועלם)
גלוך יודע. הוא ידע גם במשחק לו הכדורגל הישראלי מחכה כבר 48 שנה, מאז מונטריאול 1976. במשחק שבו כל כוח יצירתי בנבחרת שקע בדיכאון קיומי, גלוך נצץ. לפרקים, לא כל הזמן, אבל נצץ. השער של הנבחרת יוכתר כעצמי באופן רשמי, אך באופן מעשי הוא היה ישראלי כמו סנדלים וכובע טמבל. כולו גלוך. מאז תרגיל הכדור של לינוי אשרם בגמר הקרב רב באולימפיאדת טוקיו לא נראה ביצוע ישראלי אולימפי שכזה עם חפץ עגול. חמידו דיאלו כבש אותו כי הוא יודע להעריך אמנות. זה לא היה הדבר החכם לעשות, אבל זה היה הדבר המוסרי לעשות.
האופן שבו לוזון רואה כדורגל והאופן שבו השחקן הטוב ביותר שלו רואה כדורגל שונים בתכלית. ספק אם הם מסוגלים לנהל שיחה בת חמש דקות על המשחק. לוזון יגיד לו "אללה, אללה, תפרק אותם, אללה", וגלוך לא יבין מאיזה כוכב הוא הגיע. לזה, כמו לזה, יש מקום.
בסופו של דבר, מרבית השחקנים הם לא גלוך. בשבילם, ובשביל לוזון, כדורגל הוא מלחמה, מאבק יצרי בו הדרך לניצחון עוברת בטלטול, שרבוב לשון, הנפת אגרוף, טירוף בעיניים. עבור גלוך, כדורגל הוא שלום. הכדורגל קשה ללוזון, מאבק בן 90 דקות בו משתוללים אחוזי תזזית מחוץ לקווים, והוא כל כך קל לגלוך, שמדלג ומרחף בתוך הקווים. מזל שיש אותו.
פורסם לראשונה: 08:12, 25.07.24