גם ככה מערכת היחסים של אבא עם ילדתו בת ה-16 היא מבוך קלסטרופובי, אז לך תתמודד עם קיץ של אליפות אירופה, אולימפיאדה, ואחרי חודשיים שהילדה קמה כל בוקר בשש ולפני שאתה אומר בוקר טוב, היא שואלת אם עוד פעם נשארת ער כל הלילה כדי לראות את סטף קרי ולשאול אם כבר הצלחת להשיג כרטיס לקונצרט של טיילור סוויפט בווינה.
אתה מושיט לה יד עדינה ואתם מתיישבים מול המסך, ואתה מסביר לה על הרוח האולימפית, ועל איך היא מפלט מהאסונות המזיעים של היום-יום. אתה מספר לה על רוכב האופניים מנבחרת הפליטים שברח מאפגניסטן וכמעט טבע ביוון, עד שהצליח להגיע לשוודיה ומשם לאולימפיאדה בפריז; אתה כוסס לידה ציפורניים בעוד משחק כדור מותח; אתם יושבים ביחד מול הנס הספורטיבי שנקרא ארמנד דופלנטיס, שמחשמל עשרות אלפי צופים באצטדיון אחרי שתוצאת התחרות שלו נקבעה.
אתה מראה לה את שיתופי הפעולה בין שחורים ולבנים, מוסלמים ונוצרים, גברים ונשים, סטרייטים ולהט"בים (אבל אתה לא מסביר לה על המתאגרפת מאלג'יריה: פה יש שלט "אין כניסה לאירועים בני-מחלוקת"), כמה הגירה יכולה להיות דבר נפלא ובונה, גשרים ומדליות. אתה מסביר לה על מועמד ראשי לניצחון בכדורעף חופים, והיא שואלת איך זה יכול להיות אם הוא בא מארץ בלי חופים. אז אתה מתחיל מחדש.
אתה מסביר לה על סימון ביילס ואיזו מלכה היא בכך שחזרה לעצמה ושהיה לה האומץ לדבר על הבעיות הנפשיות שלה. ואז מגיע טקס המדליות של תרגיל הקרקע, שבו ביילס זכתה בכסף אבל החליטה, ביחד עם הזוכה בארד ג'ורדן צ'יילס (שימים ארוכים אחרי התחרות המדליה נלקחה ממנה) לכרוע על הברך ולקוד בפני הזוכה בזהב, רבקה אנדרדה הברזילאית. "אם היא המלכה, למה היא כורעת על הברך?" היא שואלת. אתה אומר לה שזו הפעם הראשונה בתולדות ההתעמלות שעל הפודיום יש רק נשים שחורות.
אתה מתרץ את הדמעות מהדמעות של ג'וקוביץ' באיזה רפלקס אלרגני שיש לך למשהו שפורח בקיץ. אתה מראה לה איך ילד בשם לאון מרשאן יכול לקפוץ פעם אחר פעם למים, לזעזע את הבריכה ואת טבלת השיאים ולאחד על מארחת שעסוקה כבר שנים בפילוג, בריב, בשנאות. "לאון, לאון, לאון". בכל פעם שהוא הוציא את הראש לנשום, הוא מילא אומה שלמה בתקווה ועונג. ממש מעניין, היא אומרת לפני שהיא משתאה בעניין: "אבא, הנה סנופ". אתם מתים מהספרינט של פמקה, ומתים מצחוק מהראיון שלה אחרי.
"זה כמו לראות קוסם"
ואז נוצרת סיטואציה, והיא מבקשת לטוס לפריז, למשחקים האולימפיים, טיול עצמאי ראשון, בלי ההורים, מחוץ למדינה שבה היא חיה. הלב שלך דופק כמו נואה ליילס בגמר 200. אבל כאבא, אתה לא מתעסק בערוצי תקשורת עם ילדה סוויט סיקסטין. היא שולחת תמונות של קרואסונים ליד שוקולד חם וקצפת ופסטה כמהין מהביסטרו הצרפתי (מאיה, זה כוס של יין מה שיש לך ליד הצלחת?).
4 צפייה בגלריה
הבת שלי מתקשרת אליי ומספרת לי כמה כיף זה להיות באולם שבו כולם מעודדים את הישראלים
(צילום: Jamie Squire/Getty Images)
ואז הדודה שלה משיגה לה כרטיס לגמר של התעמלות אמנותית קבוצתית, ובתרגיל האחרון ישראל זוכה בכסף, והיא מתקשרת אליי ומספרת לי כמה כיף זה להיות באולם שבו כולם מעודדים את הישראלים ומניפים את הדגלים וצועקים בעברית, אחרי שכל השנה אני צריכה להסתיר. אני לא עונה. "אבא", היא שואלת, "יש לך עוד פעם תגובה אלרגית?"
בלילה היא הולכת לכדורעף נשים (היש ספורט יפה מזה?), ואז ממהרת בחזרה למלון ליד גני לוקסמבורג. לקראת חצות, בשעות שבהן היא הולכת לישון ואני מתעורר לעולם האלטרנטיבי שלי, אני מקבל ממנה הודעת טקסט: "אבא, ראיתי. אני מבינה למה אתה נשאר לראות את סטף קרי בלילה", היא כותבת, "זה כמו לראות קוסם".
קפטנית נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית רומי פריצקי בריאיון לאולפן ynet
(צילום: ירון ברנר)
פורסם לראשונה: 01:30, 12.08.24
