1. סיפור גבורה אפגני
כשהתייצבה ביום שישי למקצה המוקדמות הראשון בריצת 100 מטר, קמיה יוסופי לא באמת חשבה שתעלה לשלב הבא. היא רק הייתה מאושרת להיות שם, אחת משישה ספורטאים שמרכיבים את המשלחת של אפגניסטן. היא סיימה אחרונה, אבל זה לא מה שהיה חשוב, כי יוסופי הגיעה לפריז בשביל הרגע שאחרי הריצה. היא שלפה נייר קטן ועליו שלוש מילים: "חינוך", כתוב בצבע שחור. "ספורט" בירוק. ו"זכויותינו" באדום, הצבע השלישי של דגל אפגניסטן. "יש לי מסר לבנות אפגניות", אמרה, "אל תוותרו, אל תתנו לאחרים להחליט בשבילכן".
יוסופי, 28, כבר לא גרה באפגניסטן. בטקס הפתיחה של אולימפיאדת טוקיו היא עדיין נשאה את דגל המדינה, אבל אז הטליבאן חזר לשלטון. יוסופי רצתה להישאר בקאבול, אבל הובהר לה שהיא לא תהיה בטוחה שם. היא קיבלה ויזה זמנית לאיראן, לפני שהוועד האולימפי האוסטרלי עזר לה ולמשפחתה להתמקם באוסטרליה ב-2022.
המסר הברור של יוסופי אחרי המרוץ
המשלחת האפגנית לפריז מורכבת משלושה גברים ושלוש נשים, שנבחרו על ידי הוועד האולימפי של אפגניסטן, אשר פועל מחוץ למדינה. הטליבאן מכיר רק בגברים במשלחת. "רק שלושה ספורטאים מייצגים את אפגניסטן", אמר עאטל משואני, דובר מנהלת הספורט של ממשלת הטליבאן, אבל יוסופי אומרת שהגברים במשלחת תומכים בה. ”גם המצב של הגברים באפגניסטן נורא. אולי פחות משל הנשים, אבל עדיין נורא".
המשחקים בפריז מתגאים בשוויון מגדרי, והוועדה המארגנת אוהבת להזכיר כי מחצית מהמשתתפים הן נשים. אבל כשנשאלה אחרי הריצה מה היא חושבת על המסר הזה, אמרה יוסופי: "בראש שלי, אני כבר מזמן שווה". גיבורה.
2. רומנטיקה לפני ספורט
המדיה החברתית היא לא החיים, ולעתים רחוקות מה שהופך לטרנד בטוויטר הוא גם מה שמעניין את מי שלא מעביר את יומו בתוך קן הקוקיה הווירטואלי. וכך, שניים מהספורטאים המוזכרים ביותר במדיה החברתית בשבוע הראשון של האולימפיאדה, היו קתרינה סיניאקובה ותומאס מאצ'ץ, שסביר להניח שמעט אנשים מחוץ לצ'כיה שמעו עליהם.
שני הטניסאים, שייצגו את צ'כיה בטורניר הזוגות המעורבים, היו זוג בחיים במשך ארבע שנים ונפרדו ממש לפני האולימפיאדה. לא רק שהם הצליחו להשאיר את הרגשות בצד, הם הלכו עד הסוף וביום שישי הביאו לצ'כיה מדליית זהב. היו חיבוקים, היו נשיקות, והאינטרנט יצא מדעתו, מנתח באובססיביות - מגוחכת ומביכה כמובן אבל למי אכפת - כל תמונה כדי לנסות לקבוע האם יש לשניים אקדח בכיס או שהם סתם שמחים לזכות במדליה.
וכדי שיהיה ברור שלא מדובר רק בחובבי וחובבות ספרות רומנטית, מצאו עצמם סיניאקובה ומאצ'ץ מול מטח שאלות במסיבת העיתונאים. "אתם עדיין ביחד?", נשאלו שוב ושוב. "אלה החיים האישיים שלנו, אז אתם לא צריכים לדעת את זה“, אמרה סיניאקובה בחיוך, "אנחנו אוהבים כשאתם מבולבלים".
סיניאקובה, אגב, היא שחקנית זוגות אדירה. לא רק שזו מדליית הזהב השניה שלה, יש לה גם תשעה תארי גראנד סלאם, אבל זו הרי פריז ויש סדרי עדיפויות. קודם רומנטיקה ואחר כך כל היתר. איפשהו בעולם, זנדאיה כבר משננת את התסריט.
3. חץ וקשת - הדור הבא
שבוע בתוך האולימפיאדה ברור כי אחד המנצחים הגדולים שלה הוא הקהל. שלוש שנים אחרי המשחקים העצובים בטוקיו, הקהל ממלא כל אתר תחרויות, ולא חשוב באיזה ענף מדובר. מי שהגיעו לתחרויות החץ וקשת, ידעו שהם צריכים להיות שקטים מאוד, אבל לפחות פעם אחת אפשר היה לשמוע את הנשימה נעתקת. זה קרה כאשר יאילגול רמזאנובה בת ה-34 מאזרבייג'אן ניגשה לירות וחשפה בטן גדולה. אמצע החודש השישי, אם לדייק.
רמזאנובה לא חשבה לרגע לוותר על האולימפיאדה. "אם הייתי מרגישה לא נוח באימונים, אז אולי, אבל לא רק שהרגשתי מצוין, הרגשתי שאני לא מתחרה לבד, אלא שאנחנו שניים. הרגשתי את התינוק בועט בכל פעם שעמדתי לירות חץ", סיפרה.
רמזאנובה רצתה להשיג מדליה, אבל הפסידה מוקדם ותחזור הביתה להתכונן ללידה. היא מתכוונת לשוב להתחרות מיד כשתוכל. "אני אלמד אותו או אותה חץ וקשת אם הם ירצו", אמרה, "ואספר להם שלא חשוב מה יקרה, הם כבר השתתפו באולימפיאדה".
4. לא רק ביילס
כמעט בלתי אפשרי לפרוץ את ההילה שמקיפה את סימון ביילס ופשוט מכסה את המסך ושואבת את כל החמצן. בצדק. מדובר באחת הספורטאים/ות הגדולים/ות בהיסטוריה בלי ויכוח בכלל, ועל סיפור הקאמבק שלה מההתמוטטות בטוקיו ייכתבו ספרים. אבל זה גם אומר שכל המתעמלות, ובוודאי המתעמלים האחרים בנבחרת ארה"ב, נעלמים לגמרי. רק אחד הצליח למצוא סדק ולהיכנס בו, והוא אפילו לא ידע שהוא כזה.
קוראים לו סטיבן נדרוסצ'יק, בן 25, שב-2021 זכה באליפות העולם בסוס הסמוכות וזו ההתמחות היחידה שלו בענף. הוא הגיע לפריז עם משימה אחת: להשיג מדליה על הסוס הנ"ל. כיוון שלא היה לו הרבה לעשות לפי הגמר אתמול, הוא פשוט ישב על ספסל הנבחרת, מרכיב משקפיים ורוב הזמן עוצם עיניים, משנן שוב ושוב את התרגיל שלו.
5 צפייה בגלריה
כמו קלארק קנט ישנוני שרק מחכה לרגע בו יוכל להפוך לסופרמן. סטיבן נדרוסצ'יק
(EPA/YAHYA ARHAB)
המצלמות התאהבו בו, הוא נראה כמו קלארק קנט ישנוני שרק מחכה לרגע בו יוכל להפוך לסופרמן. האינטרנט הוצף בממים ואתמול חילק מותג משקפיים אמריקאי מסגרות חינם, להן קרה 'הסטיבן', בדיוק כשהחל גמר סוס הסמוכות.
וכשזה החל, אכן הפך נדרוסצ'יק לסופרמן וזכה במדליית ארד - המדליה היחידה של הגברים האמריקאים בפריז. בדרכו לדוכן המדליות, שוב עם המשקפיים שעשו אותו כוכב, משך נדרוסצ'יק באוזנו הימנית - סימן מוסכם לומר לבני משפחתו כי הוא חושב עליהם - ואחר כן הרכין את ראשו כדי לקבל את המדליה. כשנעמד חזרה, הסיר את המשקפיים. זה היה הרגע של סופרמן, קלארק קנט יכול לחכות.
5. "כולם צריכים ללמוד מפריז"
פריז הבהירה מהרגע הראשון של טקס הפתיחה כי היא לא מתכוונת לעשות שום דבר שגרתי במשחקים האלה. היא שברה כל כך הרבה מסורות, אז מה זה כבר להפוך את הסטאד דה פראנס לאצטדיון אתלטיקה שלא נראה באף אולימפיאדה. במשך יותר מחצי מאה, רוב משטחי המסלול היו אדומים כהים, אבל פריז לא יכולה להתלבש כמו כולם. היא החליטה ללכת על סגול לבנדר במטרה לסובב ראשים ולהשאיר חותם בתיעוד ההיסטורי: מה שאתם רואים, קרה בפריז ולא בשום מקום אחר. "בחירת הצבעים היא למען הדורות הבאים", אמרה קמיל איווינץ, מנהלת זהות המותג של פריז 2024, שבחרה בלבנדר מתוך ערכת הצבעים הבסיסית של האולימפיאדה: כחול, ירוק, אדום וסגול.
האתלטים, באופן גורף, מאוהבים לגמרי והתוצאה היא צילומים מרהיבים של הספורטאים הטובים עלי אדמות מתמזגים עם הלבנדר. "זה מרגיש אחרת", אמרה האצנית הבריטית אימני לניסקווט, "את עולה למסלול ומיד מרגישה יותר טוב".
אם פריז היא אינדיקציה כלשהי - וברור שהיא אינדיקציה - האולימפיאדות הבאות ינסו אף הוא לייחד את עצמן עם חתימה משלהן. גם הספורטאים מסכימים שזה מה שצריך לקרות. "אין שום דבר רע במסלול אדום", אמרה לנסיקווט, שצבעה את העפעפיים שלה בלבנדר כדי שיתמזגו עם המשטח, "אבל כולם צריכים ללמוד מפריז".
