שטף המידע באולימפיאדה בעידן הנוכחי הוא בלתי נגמר. אין דרך עבור צופה, גם האדוק ביותר, לעקוב בבת אחת אחרי כל התחרויות וגם להיחשף לסיפורים הקטנים והמרתקים שזורמים על בסיס דקתי. קבלו כמה שמות ואירועים חשובים שעשו גם הם את האולימפיאדה, אבל אולי פיספסתם.
מאחורי הקלעים. תחרויות הקליעה השונות הן לא מגנטים לקהל, בגלל שהענף הוא די סטטי ויותר מרגש יודעי דבר. אבל כוכב טורקי וכוכבת דרום־קוריאנית שינו את כל התפיסה במהלך המשחקים, הוא בצד אחד של סקאלת הקיצוניות והיא בצד השני.
יוסוף דיקץ' (51) הפך במהלך המשחקים לוויראלי לא פחות מסימון ביילס או אימן חליף. הטורקי בעל הפנים הקפואות זכה יחד עם שבאל אילאידה טרהאן במדליית כסף בתחרות המיקס לירי באקדח אוויר לעשרה מטרים, ועשה את זה בלי שום ציוד מיוחד, עם בגדים פשוטים, זוג משקפיים רגיל, יד אחת בכיס ואדישות מוחלטת לגודל המעמד. העולם התחרפן מ"ג'ון וויק הטורקי", והוא אפילו הפך למושא פייק ניוז שהסתובב חזק ברשתות, לפיו התחיל לירות רק לאחרונה במהלך הליך גירושים כואב כדי לאלץ את האקסית להחזיר לו את הכלב. וכך, השוטר בגמלאות זכה לתהילת עולם והפך לאיש הכי מבוקש לסלפי בפריז ובטורקיה.
קים יה-ג'י הייתה הצד השני של המטבע. בעוד דיקץ' הושווה לכוכבי אקשן מז'אנר הנקמה, הקוריאנית בת ה-31 היא כמו דמות ממשחק וידיאו שהתעוררה לחיים. גם היא יורה באקדח אוויר, גם היא סיימה עם כסף (בתחרות האישית), וגם היא עוררה התלהבות בזכות ההופעה: כובע הפוך, משקפי מגן עתידניים, לוק כללי של מחסלת בלהיט קיץ בקולנוע – וביד באופן קבוע מגבת חמודה בצורה פיל כדי לנקות שמן מהידיים. יכול להיות שהפרסום לא השפיע עליה לטובה, כי בסוף השבוע קים התמוטטה במסיבת עיתונאים במולדתה ופונתה לבית החולים. נראה שהקשיחות שהראתה מבחוץ הסתירה עומס בפנים.
הקרב על הערעור. את תמונת ההשתחוות של סימון ביילס וג'ורדן צ'יילס לאלופת הקרקע רבקה אנדרדה אתם כבר מכירים, אבל לא את הסערה שצ'יילס עברה מאז. הזכייה עצמה הייתה דרמטית: צ'יילס התחרתה אחרונה בגמר ודורגה חמישית, מה שהוביל לחגיגות של אנה ברבוסו הרומנייה שהבטיחה את הארד. אחרי דקות ארוכות, בזמן שביילס משכה את תשומת הלב בסיבוב הפרידה שלה, הערעור האמריקאי התקבל, הציון תוקן, וצ'יילס הוקפצה למקום השלישי על חשבון ברבוסו ההמומה. היא גם עלתה לפודיום והשתתפה בתמונה האיקונית, אבל המדליה ככל הנראה לא תישאר אצלה.
הרומנים זעמו על ההחלטה, וראש הממשלה אפילו הודיע שיחרים את טקס הסיום בגלל השערורייה. הם פנו לבית הדין לערעורים בספורט, וטענתם התקבלה בסוף השבוע: הערעור לא היה חוקי מאחר שהמאמנת של צ'יילס, ססיל לאנדי, הגישה אותו ארבע שניות אחרי הזמן המותר (דקה מפרסום הציון). צ'יילס התבקשה להחזיר את המדליה, שתעבור לרומנייה, אבל זה לא סוף פסוק, כי כעת ארה"ב מתכוונת לערער על הערעור שנגע לערעור, ולהציג הוכחות לכך שהמאמנת פנתה לשופטים במסגרת הזמן המותרת.
שוק הפשפשים. לא רק הסן היה מזוהם: מההתחלה ועד הסוף, ספורטאים מכל המדינות התלוננו על התנאים בכפר האולימפי, ממיטות הקרטון הלא־נוחות – הזוכה ב־100 מ' גב, השחיין האיטלקי תומאס צ'קון, אפילו ישן בפארק לילה אחד אחרי שמחה על החדר שלו - דרך היעדר המיזוג (מהלך שנועד להפחית זיהום סביבתי) ועד לאוכל. השחיין הבריטי אדם פיטי אמר כי היו כאלו שמצאו תולעים במנת הדג שלהם, והוא לא היה היחיד שטען כי המחויבות של המארגנים להגשת יותר מזון טבעוני פגעה בתזונה של המשתתפים, שרגילים לאכול אחרת.
עד כמה המצב גרוע, לכאורה? קבלו את צ'קו. כלב ביגל שהפך לחוד החנית של דרום־קוריאה. כפי שבעבר היו בודקים שחיכו לנוחתים בנמלי התעופה כדי לוודא שאינם חולים בקורונה, צ'קו הוא כלב שמתמחה באיתור פשפשים דרך רחרוח. הוא מוצב באינצ'ון, ומופקד על בדיקת כל הספורטאים והאוהדים שחזרו מפריז. הקוריאנים חוששים מאוד מהתפשטות החרקים במדינה, בטח לאור שמועות על מכת פשפשים בפריז, וכל המטוסים הנוחתים משם עוברים חיטוי רציני מהרגיל.
אחוזת ראשונים. ארבע מדינות זכו במדליה ראשונה בתולדותיהן. האיים הקאריביים סנט לושיה ודומיניקה עשו זאת בסטייל, עם הזהב של ג'וליאן אלפרד ותאה לאפונד ב־100 מ' ובקפיצה משולשת. שני הסיפורים האחרים משעשעים יותר: קודם כל מדובר בדויד דה פינה, מתאגרף שהביא ארד היסטורי לקייפ ורדה. כפי שהרצה ההולנדית פמקה בול התחבבה על הקהל בזכות קול המיקי מאוס שלה, דה פינה פשוט נראה כמו מיקי מאוס. והוא מתגאה בזה: לטענתו אנשים צוחקים עליו, אבל המאמן שלו אמר שזו תסרוקת שבזכותה יבדיל את עצמו מאחרים.
וישנו צ'רמן ולייב, המתאבק ששבר את הנאחס של אלבניה. אחד הצעירים המבטיחים בענף ברוסיה לא היה מוכן לוותר על הקריירה בגלל החרם, אז לפני מספר חודשים חתך לאלבניה, אוזרח ושינה את מפת הספורט שלה.
לוקחת בהליכה. ונסיים בגיבורה שישראל אחראית להקמת משפחתה. שמעתם המון על המתאבקת האמריקאית־ישראלית עמית אלור שזכתה בזהב, אבל לא על ג'מיימה מונטאג האוסטרלית, שחזרה מפריז עם צמד מדליות ארד בהליכה, אישית ומיקס.
למכבייה ב-1989 הגיעו לישראל שני ספורטאים אוסטרלים־יהודים צעירים ומוכשרים, שחקן הקריקט ריי ואתלטית הקרב־7 אמנדה. הם הכירו בטיסה חזרה הביתה, בה קיבלו מושבים זה לצד זו, התאהבו עד מעל לראש והביאו שלוש בנות לעולם. ג'מיימה (ימימה) היא זו שהתחברה לעבר הספורטיבי של הוריה יותר מאחיותיה, עסקה מגיל צעיר באתלטיקה בעירה מלבורן, ובגיל 26 הגיעה בפריז לשיא שלה עם שתי המדליות, אחרי שבשנה שעברה זכתה במדליית כסף באליפות העולם.
החיבור שלה למשפחתה וליהדות עוצמתי מאוד. מונטאג מתחרה כשעל ידה צמיד שהעניקה לה סבתה המנוחה יהודית, ניצולת שואה מפולין שנשלחה לאושוויץ ושרדה גם את צעדת המוות. הסבתא לא דיברה על השואה, אבל אחרי שנפטרה, ג'מיימה מצאה יומן ומכתבים של יהודית ונדהמה ממה שלמדה. בעתיד, אחרי השלב המקצועני, היא מתכוונת לכתוב ספר על חיי סבתה.
זו פנטזיה – ענף ההליכה כבר לא קיים בישראל, ומעבר בין מדינות דורש צינון של שלוש שנים, אבל אפשר לחלום שאולי איגוד האתלטיקה יבוא אליה בהצעה שנוגעת לרגש היהודי, ובלוס־אנג'לס היא תהיה אחת משלנו. האמת היא שג'מיימה כבר כזו.
ראובני: "ידעתי שהזהב הוא לא רק בשבילי"
(באדיבות ONE)
פורסם לראשונה: 01:30, 13.08.24
