בסיום 9.152 שניות של טירוף, מיכאל יעקובלב כבש פסגה שאף ספורטאי ישראלי לא היה בה - הוא הפך לשיאן אולימפי. זה אמנם החזיק דקות ספורות בלבד, עד שמתיו ריצ'רדסון שבר שיא עולם ועקף את הרוכב מישראל, אך זה לא משנה את העובדה שיעקובלב עשה היסטוריה. את המוקדמות הוא סיים במקום השלישי במקצה הדירוג, מה שסידר לו מפגש עם הרוכב שסיים במקום ה-22 בשלב הנוקאאוט ויותר מזה - פתח את התיאבון למדליה נוספת למשלחת בכחול-לבן.
אחת המטרות של הוועד האולימפי הישראלי לפני כל משחקים אולימפיים היא זכייה במדליה בענף "חדש", כזה שעוד לא עלינו בו על הפודיום. ישראל קטפה עד כה שש מדליות בפריז, אבל כולן בענפים "ישנים" כמו ג'ודו, שייט והתעמלות מכשירים. מי שכן יכול לעשות זאת הוא רוכב אופני המסלול מיכאל יעקובלב (23), שעלה ארצה מרוסיה לפני כשנתיים ויש לו סיכוי לא רע בכלל לכתוב את הפרק המפואר הראשון של הענף בארץ.
העלייה של הרוכב ארצה הייתה במבצע בזק. יעקובלב היהודי הבין שלא יוכל להגשים את החלום האולימפי שלו כנציג רוסיה, בשל הסנקציות שהוטלו על הספורטאים במדינה בעקבות הפלישה לאוקראינה. ולכן, הוא החליט להיכנס לתקופת צינון של שנה וחצי, שבה לא התחרה בכלל, כדי לעבור לייצג מדינה אחרת, במקרה הזה את ישראל. מה שמדהים הוא שמרגע ההחלטה ועד העלייה למטוס עברה יממה בלבד, תוך שהוא משאיר מאחור חיים שלמים במולדתו כדי להתחיל פרק חדש.
"הכל קרה מהר, תוך משהו כמו 24 שעות", הוא סיפר בראיון ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet בחודש מארס. "ידעתי שאין הרבה זמן. חלון ההזדמנויות להעפלה למשחקים האולימפיים ולאליפות העולם, אם אני לא מייצג את רוסיה יותר, הוא שנה אחת בחוץ. זה היה באוגוסט 2022. היה לי רק ערב אחד לארוז ולעזוב. המשפחה שלי עלתה לישראל חודשיים אחריי, כך שעזבתי לבד. המעבר היה קשה. גרתי במוסקבה כל חיי, ופתאום לעזוב הכל לתמיד. הייתי לחוץ, אבל בו־זמנית ידעתי למה אני עושה את זה. הייתי צריך לזכור שזו הבחירה הנכונה".
וזאת הייתה חתיכת החלטה לעלות למדינה שבה אין כאמור מסורת של רכיבת אופניים במסלול. לפני חמש שנים נחנך בת"א ולודרום בהקמתו של סילבן אדאמס, שגם אחראי על הטיפוח של יעקובלב ומשמש כספונסר שלו, אבל הענף עדיין בחיתוליו בארץ. יעקובלב לא מודאג מכך, ואחרי שהספיק לזכות בשתי מדליות ארד באליפות העולם ואירופה במדי רוסיה ("אני כמו בוגד בשבילם, ישראל עכשיו היא הבית שלי", הצהיר באותו ראיון), הוא כבר זכה בינואר האחרון כישראלי במדליית ארד באליפות אירופה בתחרות הספרינט.
לפתח את הענף
ואם כבר מסורת, אחד הדברים שיעקובלב שם לב אליהם הוא שיש דור צעיר שרק צריך עזרה בפיתוח שלו והוא לא מהסס לומר שזה תפקידו. "אני רוצה לעזור למדינה לעשות היסטוריה משלה בענף", אמר באותו הראיון.
כשהוא סיפר כיצד התאהב בענף האופניים, עיניו נצצו: "הייתי שחיין, שיחקתי כדורגל וכדורסל. ניסיתי אפילו ספורט מוטורי. לא אהבתי אף אחד מהם. הגעתי בטעות לוולודרום ברוסיה אחרי שרציתי בכלל להיות רוכב בקבוצה. יש שם רק ולודרום אחד והתחלתי לרכוב ספרינט. הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות".
למרות שמשפחתו, שעלתה כאמור ארצה אחריו, בחרה לעבור לצפון, הוא גר בת"א. עניין ההשתלבות בישראל מאוד חשוב לו, והוא לומד עברית עם מורה אונליין פעמיים בשבוע. הרוכב הגיע ממלחמה למלחמה, וגם כשאנשים מתבדחים איתו על זה, הוא שיתף שלצד שנאת מלחמות ("לא אוהב שאנשים מתים") הוא דואג למשפחתו שגרה באזור כרמיאל ונמצאת בטווח הטילים לא פעם.
הוא למד להכיר את "חג האופניים" הישראלי, הלוא הוא יום הכיפורים, אבל ביום־יום, כשהוא רוכב על הכביש, הוא התוודה שעדיין לא התרגל לנהגים המקומיים. "הם נוהגים כמו משוגעים, נוסעים מהר. זה לא נחמד כשהם מרשים לעצמם לעקוף אותך ואתה רואה את הרכב מבעד לכתף שלך", הוא שיתף והוסיף שיש גם כאלה שמזהים אותו כבר: "יש גם את הצד הטוב שהרבה אנשים מעודדים אותי ומריעים לי".
אחרי שיעקובלב יסיים עם הספרינט הוא ימשיך בשבת אל הקירין (תחרות שמתחילה כאשר כל הרוכבים רוכבים מאחורי אופנוע שמגביר מהירותו לאט, עד 50 קמ"ש לגברים ו־45 קמ"ש לנשים).
אגב, בשונה מהלוק הרוקיסטי אותו הציג בשנתיים האחרונות, יעקובלב קיצר את שיערו הגולש שבלט תחת הקסדה שלו לפני חודשיים. נקווה שבשונה משמשון הגיבור, שהכוח היה טמון בשיערו, זה ייגמר אחרת - על הפודיום.
שרון קנטור זוכה לקבלת פנים חגיגית בישראל
(צילום: פרטי)
פורסם לראשונה: 01:30, 07.08.24
