מספיק היה לראות את חגיגות השמחה של נבחרת ארה"ב באולם בברסי, רגע אחרי אחד ממשחקי הכדורסל האולימפיים הגדולים ביותר בסיומו היא ניצחה 91:95 את סרביה בחצי הגמר, בכדי להבין כמה לחץ השתחרר אצל כמה מהכוכבים הגדולים בהיסטוריה של המשחק, שלא רצו להכתים את הקריירה שלהם עם אולימפיאדה ללא מדליית זהב.
זה היה משחק שבו סרביה כבר הובילה ב-17 הפרש, וזו הייתה חתיכת סרביה, לא אותה נבחרת מנומנמת משלב הבתים. הכוכב הגדול שלה ניקולה יוקיץ', כוכב דנבר ומי שנחשב בעיניי רבים לשחקן הטוב בעולם, נתן משחק ענק, ובוגדן בוגדנוביץ' ניסה לעזור לו. היה גם את אלכסה אברמוביץ', אחד שכבר קיבל הצעה ממכבי ת"א ובחר בצסק"א מוסקבה, עם מחצית ראשונה לפנתיאון.
מאז המשחקים האולימפיים באתונה 2004, בהם כשלה הנבחרת האמריקאית והסתפקה רק במדליית הארד, האמריקאים הם כבר ממש לא הדרים טים (ואסביר למה בהמשך). כמעט ראינו אתמול קריסה של נבחרת עם כוכבי-על, אבל ברבע האחרון של 15:32 הם ניצחו בסופו של דבר ועלו לגמר שייערך מחר (שבת, 22:30) מול צרפת.
כשאנתוני דייויס עבר לידי וביקשתי ממנו לסכם את המשחק, הוא אמר: "יש לי ארבע מילים: ג'ואל אמביד וסטף קרי". כשאמביד עובר, אני עוד זורק לעברו בחצי חיוך: "אנחנו איתך, אל תדאג, לא מאלה ששורקים לך בוז". הוא מסמן לב ואחריו עובר אנתוני אדוארדס, שאמר: "יש לי רק דברים טובים להגיד על סרביה".
בזמן שדווין ווייד מתהלך באזור חדרי ההלבשה, טוני פרקר ודירק נוביצקי בדרך ליציאה, השחקנים האמריקנים מקבלים הוראות מדובר הנבחרת. כל אחד כמו חייל ממושמע עומד במקום המיועד לו כדי לדבר עם התקשורת, בלי פרצופים, בלי התחמקויות, בלי המניירות של ספורטאי העל שלנו מהכדורגל אחרי משחק ליגה. לעומתם, יוקיץ' היה מאוכזב מאוד, ולא עצר רגע כדי לדבר עם התקשורת הסרבית.
"סרביה, סרביה", שר הקהל עם הדגלים הסרבים בברסי. הוא הריח את אחת הסנסציות הגדולות בעשורים האחרונים, אבל ברבע הרביעי הדגלים האמריקנים כבר נשלפו עם קריאות ה-"USA, USA", מה שהרתיח את הצרפתים שהשתלטו על העידוד ושרו בקולי קולות בצרפתית: "אנחנו כבר בגמר", שיר שהפך ללהיט.
קרי קלע 36 נקודות בקלילות, לברון עם טריפל-דאבל של 16 נקודות, 12 ריבאונדים ו-10 אסיסטים, ושחקנים שלקחו אליפות רק לפני חודשיים עם בוסטון כמו ג'ייסון טייטום או דרק ווייט כלל לא נספרו על ידי האיש על הקווים סטיב קר. הגיבור של סוף השבוע עומד להיות ג'ואל אמביד, הסנטר של פילדלפיה שבחר לייצג את ארה"ב ולא את צרפת. מחר הוא ירגיש את כל הקהל הצרפתי על הראש שלו, שריקות בוז בכל נגיעה.
צרפת הדיחה את אלופת העולם, גרמניה, והמפגש עומד להיות מעניין מאוד, מאחר ולראשונה מאז הקמת הדרים טים המקורית ב-1992 עם לארי בירד, מג'יק ג'ונסון ומייקל ג'ורדן, הנבחרת האמריקנית תתמודד מול מארחת חזקה במיוחד, עם קהל סופר פטריוטי שידחוף אותה.
כשמדברים עם עיתונאים אמריקנים לגבי המושג "דרים טים", הם מגחכים. "הייתה נבחרת דרים טים אחת, היא הייתה בברצלונה 1992, מאז אין יותר דרים טים", מספר ג'וש שעובד באתר ה-NBA. כשאני מספר לו שאני מישראל ושואל לגבי דני אבדיה, הוא עושה פרצוף מופתע ולא ממש מכיר את השם.
דווקא את דיוויד בלאט הוא מכיר ומוקיר מאוד. כשאני מאתגר אותו למקם את הנבחרת של 2024 לעומת האחרות, הוא אומר: "זאת הנבחרת השלישית בטיבה. ברור שזו של ברצלונה היא הטובה ביותר, אחריה הייתה לנו נבחרת אדירה בבייג'ינג 2008, ואז זו. בכל זאת יש פה שחקנים שהם מעבר לשיא שלהם, זה לא מה שהם היו לפני חמש שנים, לברון בן 40 בדצמבר".
