פיטר פלצ'יק וענבר לניר, כל אחד בדרכו השונה והמיוחדת, לימדו אותנו אתמול שיעורים חשובים בג'ודו. שיעורים שראוי שילמד גם אדם שמעולם לא חגר אפילו חגורת ג'ודו לבנה.
הסירו דאגה מלבכם, אין לי כוונה לנצל את הטור הזה לניתוחים טקטיים מורכבים ולא אשתמש כאן במונחים יפניים. אין צורך בידע מוקדם כדי להבין את מה שפלצ'יק ולניר לימדו אותנו בזיעה ולחימה.
ענבר לניר ופיטר פלצ'יק, לאחר הזכייה במדליות
(צילום: עוז מועלם)
אתחיל מפלצ'יק. מי שהיה בעבר אלוף אירופה וחלק בלתי נפרד מצמרת קטגוריית המשקל שלו, הגיע לפריז אחרי עונה לא טובה, בלשון המעטה. בכל 2024, עד למשחקים האולימפיים הוא זכה במדליה אחת בלבד, סבל מפציעה ונראה רע ברוב התחרויות בהן השתתף.
אבל פלצ'יק לימד אותנו את השיעור הראשון החשוב ליום זה: בג'ודו אתה נשפט אך ורק לפי יום התחרות. זה לא משנה אם גימגמת לאורך העונה או אם זכית במדליה בכל תחרות שבה השתתפת – הכול בסופו של דבר מתכנס ליום האחד הזה – ולמי שמוכן למות על המזרן בשביל המדליות המוענקות בסיומו. לאורך השבוע ראינו איך מספר ג'ודוקא מנבחרת הגברים הצרפתית, עם טכניקה בינונית במקרה הטוב, אבל עם רצח בעיניים ורוח קרב שלא הייתה מביישת לוחמים בפלס"ר גולני, מנצחים יריבים מעוטרים ובכירים מהם – וזוכים במדליות. לא בכדי, הקרב הקשה ביותר של פלצ'יק, למעט ההפסד ברבע הגמר, היה דווקא מול יריב צרפתי שמדורג רק 50 בעולם.
ממש כמו אותם פייטרים צרפתיים, גם פלצ'יק הבין שדירוג עולמי והישגי עבר לא עולים איתך לקרב. המדליה שזכית בה לפני חודשיים לא מפילה את היריב על המזרן – רוח לחימה, רצון עז ונחישות חסרת פשרות הם אלו שעושים את זה. לפיטר היו מכל אלו בכמויות אדירות אתמול.
במקרה של לניר, השיעור אתמול היה המשך למערך לימודי שהיא מעבירה לנו כבר שלוש שנים: יש גמול למי שמוכנה לקחת סיכונים.
הג'ודו, למרבה הצער, הפך עם השנים לענף טקטי ומאופק מדי. ספורטאים שחוששים מניצול של ההתקפות שלהם נגדם מנהלים קרבות מהוססים ומשעממים שנמשכים זמן רב מדי – ומציעים לצופה מעט מדי.
לניר היא תזכורת מהלכת למה שהענף הזה יכול וצריך להיות: התקפי, לוחמני, עוצמתי, מסעיר. קחו לדוגמה את רבע הגמר שלה, קרב מאוד לא נוח על הנייר מול יריבה הולנדית שהיא לא ניצחה מעולם. מה עושים מול אחת כזו? לניר סיפקה לנו את התשובה ב־23 שניות: מתפוצצים עליה!
ומי שעוקב אחר לניר בשלוש השנים האחרונות, יודע שזו גישתה הקבועה, "לכבוש את ההר – או למות בדרך", הניחו לה משיקולים טקטיים או ממגננות – היא באה לחסל. אל תנסו לשנות אותה, אל תזהירו אותה שהיריבות יכולות לנצל את האגרסיביות שלה – ולזרוק בתרגיל נגד, היא יודעת את זה, אבל בוחרת להישאר נאמנה לעצמה ולדרך שלה. וכמה משמח לראות שהדרך שלה עדיין מנצחת.
פורסם לראשונה: 01:30, 02.08.24
