אבישג סמברג הודחה מהמשחקים האולימפיים בפריז בשלב מוקדם בהרבה מזה שחלמה עליו, והיה קשה להישאר אדישים לבכי קורע הלב שלה בסיום הקרב. לוחמת הטאקוונדו הישראלית, מדליסטית הארד מטוקיו, שמטה יתרון והפסידה בשמינית הגמר לסעודית דוניה עלי אבו-טאלב. בהמשך נקבע שהיא הודחה סופית מהאולימפיאדה ולא תתחרה בבית הניחומים, לאחר שיריבתה הפסידה ברבע הגמר.
נילי סמברג, אימה של אבישג סמברג, לאחר ההפסד בפריז
(צילום: עוז מועלם)
אימה שנמצאת בפריז, נילי סמברג, סיכמה: "מאכזב, כואב, אבל זה ספורט, וזה ספורט אכזרי. בסופו של דבר, מעבר לכישרון ויכולת, גם צריך שחלק מהדברים יתחברו באותו רגע. היא נתנה שם קרב טוב, כנראה לא מספיק טוב כדי שהיא תעבור לשלב הבא. אני גאה בה".
ראינו את אבישג זוכה במדליית ארד בטוקיו, ועכשיו היא באה מנוסה יותר, טובה יותר ובשלה יותר - מה היו הציפיות שלך?
"שוב, זה לא הציפיות שלי. בהבנה שלי ובהיכרות שלי את היכולות של אבישג, את הדרך שהיא עשתה בשלוש השנים האלה, את מה שאני חוויתי ממנה - היא מבחינתי יכלה להגיע הכי רחוק שאפשר, בצורה הכי נוצצת שיכולה להיות. אבל בספורט כמו בספורט, הכל יכול לקרות. ספורט כזה הוא ספורט אכזרי במיוחד. שש דקות, והדבר הזה יכול להיגמר כך או אחרת. נגמר פחות טוב, אבל היא יכלה באותה מידה לעשות היסטוריה שנייה".
ישבנו פה כמה דקות, ואת מקבלת הודעות בכל רגע - ממשפחות חטופים, מאימהות של ספורטאים, מאנשים שונים. אפשר לראות כמה אמפתיה אבישג עוררה בסופו של דבר.
"כן, האמת היא שלי היה קשה מאוד. לא ראיתי אותה כשהתראיינה בטלוויזיה, ואז קיבלתי את הריאיון הזה וצפיתי בו. לי באופן אישי היה קשה מאוד לראות את זה. זה ברור, אני אמא שלה, ולראות את הבת שלך מתרסקת ככה בבכי זה לא פשוט. מצד שני, כנראה יצא שם משהו מאוד-מאוד אותנטי, מאוד אמיתי וכל כך משקף את מה שהיא. היא ישראלית, ציונית, היה חשוב לה להגיע לכאן ולהניף את הדגל, לשמוע את ההמנון, להקדיש את זה לאנשים שחשובים לה. אז זה יצר הרבה אמפתיה. קיבלתי המון-המון הודעות מהרבה מאוד אנשים שמדברים על כמה שהיא מדהימה אותם בכל כך הרבה מובנים. מעבר לזה, הקרב היחיד הזה, ההפסד הזה, כואב ככל שיהיה, הוא לא מה שמגדיר אותה - לא כספורטאית ובטח לא כבן אדם".
גם בן זוגה של אבישג סמברג, נמרוד קרביצקי, נמצא בצרפת וצפה בה מקרוב. "עצוב לי בשבילה, בסופו של דבר. ציפינו למדליה גבוהה כמה שיותר, גם היא ציפתה מעצמה, והיא מסוגלת לזה", הוא אמר. "זה ספורט, אין לזה ביטוח ואין אחריות. אף אחד לא מבטיח לך שתגיע לגמר ולזהב, צריך לעבוד קשה. לפעמים יש ימים כאלה, אין מה לעשות".
שיחה עם נמרוד קרביצקי, בן זוגה של אבישג סמברג
(צילום: עוז מועלם)
"היא לא צריכה לצאת מתוסכלת או עצובה, בעיניי", ציין החבר, גם הוא לוחם טקוואנדו מקצועני. "היא עילוי. הסתובבו אנשים באולם ואמרו לי: 'אנחנו באים בשביל אבישג, אנחנו מכירים אותה מטוקיו, לפני זה לא הכרנו את הענף'. פתאום אתה קולט - היא הרימה את הענף. בזכותה אנשים מכירים את הענף. היא עילוי, והיא צריכה להבין את זה. קשה להגיד 'למידה' על אולימפיאדה, זה סוג של סוף פסוק של תקופה מסוימת, אבל היא צעירה ויש לה עוד מה לתת".
עד כמה המצב במדינה, עם החטופים, המלחמה והלחץ, השפיע עליה?
"זו שאלה טובה. אני לא יודע אם זה השפיע עד כדי כך, אבל היא רצתה מאוד להצליח. כולנו חווים את הדברים האלה, במיוחד כשאתה ספורטאי ברגע מטורף כזה, כשכל המדינה עוקבת אחרי מה שקורה סביב האולימפיאדה. היא קמה בבוקר וחשבה על החטופים, התאמנה וחשבה עליהם, אכלה וחשבה עליהם - עליהם ועל מה שקורה במדינה, במיוחד כשהיא מכירה אישית את החטוף עומר ונקרט, וחברה שלה, קים דמתי, נרצחה בנובה. קשה לה מאוד, היא חשבה על האחוז המסוים של האנשים שזה היה עושה להם שמחה בלב, וזה מה שהיא רצתה - שיהיה רגע משמח בעם ישראל".
מה הייתה התחושה שלך כשראית את החברה שלך, אבישג, בוכה ומתפרקת ככה אחרי ההפסד?
"קשה, קשה מאוד. בגלל האבטחה הכבדה אני אפילו לא יכול לגשת אליה. הייתי רוצה לתת לה חיבוק, להגיד לה שהכל טוב. אני מבין את הכאב, אני גם ספורטאי אז אני מבין אישית איך זה לחוות כאבים, במיוחד ברמות האלה כשאתה מצפה מעצמך את הכי טוב שיש. הייתי אומר לה שאין עליה, שהיא מטורפת, שהיא עילוי בספורט בסופו של דבר. יש עוד דרך לפניה, שלא תישבר, וככל שהימים יעברו היא תרגיש קצת יותר טוב. בהתחלה זה קשה, אני מאמין שהיא תבכה יום-יומיים, אבל בסוף היא תשמח, כי בסוף הכל לטובה".
כמה העובדה שזה קרה מול יריבה סעודית, שלא לחצה את ידה ולא קדה לה, השפיעה עליה?
"העובדה שזה היה מול סעודית לא השפיעה, אנחנו לא התעסקנו בפוליטיקה. לא משנה מי עולה מולנו, אנחנו צריכים לעשות את הכי טוב שלנו, לתת מאה אחוז מעצמנו".
