הפנים של האולימפיאדה בפריז מאז שהתחילו המשחקים הן אלו של אנג'לינה קוהלר, השחיינית הגרמניה בת ה-23, שזינקה לבריכה לעיני 17,000 צופים ביום ראשון בלילה בגמר משחה ה-100 מטר פרפר בפריז. הראש של קוהלר, סוויפטית לפי הגדרתה, היה במינכן בכלל, שם הופיעה טיילור סוויפט באצטדיון האולימפי. לפני הזינוק היא שמעה באוזניות את "קול סאמר" של הזמרת, אותו שיר שלו האזינה לפני שזינקה לאותו משחה באליפות העולם בדוחא, קטאר, שם זכתה בזהב.
קוהלר זמזמה את מילות השיר וחשבה על הילדות שלה, על ההצקות שסבלה בבית הספר, על המגושמות שלה, על זה שאף אחד לא רצה להיות לידה, על איך לא הייתה לה אפילו סוכנות שתדאג לכל הבקשות לריאיונות אחרי שזכתה בזהב בקטאר. היא זינקה לבריכה באצטדיון הרוגבי שהוסב לבריכה האולימפית, ונתנה את כל מה שיש לה.
טורי הסקה סיימה ראשונה את המשחה בפריז, כמה מאיות לפני גרטשן וולש, מחזיקת השיא העולמי (במפגן נדיב של ספורטיביות, הסקה שיתפה את הפודיום עם וולש בעת נגינת ההמנון). שלישית סיימה ז'אנג יופיי הסינית, 21 מאיות השנייה לפני המדליה של קוהלר - שיצאה מהבריכה ממררת בבכי.
זה דבר אחד שהחלומות שלך על מדליה אולימפית יתנפצו בתחרות הוגנת מול וולש והסקה, וזה דבר אחר לחלוטין להפסיד ארבע שנים של הקרבה, יזע ודמעות, למי שלפי תחקירים בתקשורת הבינלאומית הייתה אחת מ-23 שחייניות ושחיינים סיניים שהשתמשו בסם אסור לפני אולימפיאדת טוקיו (שם זכתה יופיי בשתי מדליות זהב, כולל במאה מטר פרפר), ויצאה פטורה מעונש בתירוץ מטופש לפיו המטבח במלון שבו שהו השחיינים היה מזוהם. כי אפשר להתאמן על סיבולת וטכניקה, אבל מי יכול לאמן אותך להתחרות ברמאות?
"המדליה שייכת לה, אבל זה סיפור שמריח לא טוב", אמרה קוהלר בספורטיביות לאחר שברחה מהבריכה בדמעות וחזרה לענות על שאלות, ביניהן ציטוט האולימפיאדה עד עכשיו, "מקום רביעי הוא מקום מעצבן ומטופש. הוא רק אומר שהיית הכי טובה בין כל המפסידות. מחוץ לפודיום אתה מוצא את הכאב, הזיעה והדמעות". קוהלר ביקשה הבהרות לגבי הפרשה, אבל באבירות אין קץ הבהירה שעד שיוכח אחרת, יופיי אינה אשמה.
אולי קוהלר עוד תזכה במדליה הזאת בעוד ארבע או שמונה שנים. אבל עד אז, הבריכה האולימפית תמשיך להיות מוכתמת ברמאות ובפחד של הרשויות לצאת למלחמה נגד הרשויות הסיניות. ברור שיופיי לא תהיה היחידה מבין השחיינים הסיניים החשודים ברמאות שתקפוץ למים ותתחרה על מדליות, השאלה היחידה היא כמה מהם יצטרפו אליה ויגנבו מדליות משחיינים נקיים.
הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט, זרוע של הוועד האולימפי הבינלאומי, מוכיחה שהיא לא גוף שאמור להילחם בשחיתות כזו, ברמאות, במה שעומד נגד כל מה שאולימפיאדה אמורה לייצג. הם ידעו על הסינים כבר באולימפיאדה בטוקיו ונתנו להם לכבוש את הבריכה, והם נותנים לשחיינים ולוועד האולימפי הסיני להמשיך לרמות מבלי לעשות דבר. הפרצוף של קוהלר היה צריך להיות הפרצוף של הרוח האולימפית, אבל יש להודות באמת הלא נעימה: עם כל השחיתות והכניעה לכוח והכסף של הוועד האולימפי, ז'אנג יופיי היא אולי הפנים היותר מתאימות לייצג את חמשת הטבעות.
שלוש שנים היו לסוכנות לחקור את הפרשה, והיא החליטה לאמץ את התירוץ הסיני המטופש שכל חוקר ושופט מתחיל היה זורק אותו מהמדרגות. רק באביב, כשהפרשה עלתה על הפודיום הציבורי, מונה חוקר מיוחד שכמובן לא הספיק לסיים את חקירתו, ומכיוון שאתה לא אשם עד שהוכח אחרת, יופיי קפצה לבריכה וזכתה במדליה. שלוש שנים שהסוכנות והוועד האולימפי יכלו לחקור ומסמסו כדי לא להתעסק עם הסינים. 21 מאיות השנייה הפרידו בין קוהלר למדליה אולימפית.
המסקנה היחידה מכל הפרשה המכוערת הזו, שמילאה את הבריכה האולימפית היפה להפליא בספקות ואי אמון, היא שאת החקירות הללו צריך להוציא מידיה של הסוכנות והוועד האולימפי. רק חוקרים עצמאיים היו מגיעים כבר מזמן למסקנות ובודקים את הספקות לגבי הטענות הסיניות לזיהום במטבח (בזמנים של עוצר הקורונה, כשהכל היה מסריח מניקיון) או לעובדות המצביעות על כך שלא כל 23 החשודים שהו באותו מלון.
זו האולימפיאדה השנייה ברציפות שבה מתלווה שערוריית סמים למשחקים (בבייג'ינג 2022 זו הייתה מחליקת הקרח הרוסיה). בעגה הספורטיבית, הסוכנות למניעת סמים בספורט משולה לקופץ במוט שמתמתח, רץ בכל כוחו, נועץ את המוט באדמה, ממריא - וקופץ לאחור. קוהלר היא הקורבן האמיתי של השחיתות הזו, שהורסת כל מה שאמור להיות טוב בספורט האולימפי.