כרגיל, כל הספורט הישראלי נדפק בגלל הכדורגל.
החוויה האולימפית שהתרגלנו אליה נמתחה מעבר לרגיל, עם משחק הנבחרת של גיא לוזון מול מאלי שהקדים ביומיים את טקס הפתיחה. אז כמו ג'ט-לג ספורטיבי, עברנו רק שלושה ימים של תחרויות "קלאסיות", מהסוג שרובנו צופים בהן רק פעם באולימפיאדה, אבל ההרגשה היא של כמעט שבוע. כשמוסיפים לכך את העובדה ש(בואו נודה בזה)הנבחרת שיחקה ממש רע בצמד משחקיה עד עכשיו והעמיסה עוד על צלחת הבאסה הלאומית, אפשר להבין את ההקצנה בחוסר הסבלנות הישראלי כלפי ההישגים של המשלחת האולימפית עד כה.
גם אבישג סמברג הרסה את ענייני פריז באופן די רציני. בטוקיו היא הביאה מדליה ביום הראשון והורידה מכולם את הלחץ, ספורטאי המשלחת וספורטאי הישיבה על הספה גם יחד. הפעם אנחנו תקועים עם המתח הרגיל. אבל אלו עדיין לא סיבות טובות מספיק לקבוצות הווטסאפ מלאות ההתבכיינויות, לביקורות החריפות, לקהל ששואל בעצבים למה עדיין לא קיבל תמונה אידיוטית של מישהו נושך מדליה. כן, זה קורה בימים האחרונים יותר מבדרך כלל, באובססיביות ובעיקר בקטע שמשאיר הרגשה של המתנה בפינה בדיוק להזדמנות הזו, שיהיה אפשר ללכלך ולהילחץ.
3 צפייה בגלריה
היכולת הלא טובה שלהם תרמה לתסכול של האוהד הממוצע. שחקני נבחרת הכדורגל
(צילום: עוז מועלם)
הבה ננשום נא. היו עד כה רק שני פספוסים ממשיים וכואבים, בתחרויות בהן הישראלי היה שווה הרבה יותר – אבל מדליה לא הייתה באמת ריאלית: ההדחה של הסייף יובל פרייליך בסיבוב הראשון, והחמצת הגמר ב-400 מ' מעורב של השחיינית אנסטסיה גורבנקו. זה ממש מרגיז כי רצינו לראות אותם מצליחים יותר, אבל לא קרה שום דבר נורא. כל מי שהתחרה וסיים את דרכו עד כה לא היה אמור להגיע לפודיום, כך שלא הפסדנו שום מדליה, והאכזבה מבוססת על שום דבר בעצם.
זה נכון לגבי כל הג'ודאים והשחיינים, הקלע סרגיי ריכטר ורוכב האופניים תומר זלצמן. תמיד נחמד לחלום על התעלות של יום אחד, אבל רובם המכריע לא היה מגיע לפודיום גם במקרה כזה. מה שקרה עד כה, תחזיקו חזק, הוא האירוע המדהים בו אנשים עשו בדיוק את מה שהיה אמור לקרות ביחס לרמתם בתוך התחרות.
אני לא רוצה לסגור לגמרי את האפשרות שנוכל כולנו לעשות את זה בחדווה. לא אהרוס תחביב ישראלי כה אהוב. יש לנו ארבע אופציות למדליה מספורטאים שנמצאים בחוד החנית של הענף שלהם: ארטיום דולגופיאט, למרות ההרגשה שהותירו המוקדמות, עלה לגמר ושם הכל מתחיל מאפס. זה רק מוכיח עד כמה רמת הביצוע שלו גבוהה; נבחרת ההתעמלות האמנותית מבריקה ואפשר ומותר לפתח ציפיות עצומות ממנה; רז הרשקו היא חברה קבועה בפודיומים בתחרויות גדולות, ושווה לכל הפחות מדליית ארד אחרי קמפיין הכנות מעולה; שרון קנטור לא התחילה מספיק טוב, זה ברור, אבל הרוח חזרה למארסיי והיא שוב בעניינים. גם סמברג יכולה להפתיע שוב, בטח שתום ראובני.
אם כל זה לא יקרה, הרשות נתונה. עד אז, רק עוד קצת סבלנות.
גיא לוזון מדבר אחרי ההפסד לפרגוואי
(צילום: עוז מועלם)
