למעט מאוד ספורטאים ישראלים יש ברזומה ארבע אולימפיאדות. עד כה עשו זאת ארבעה בלבד - יואל סלע (שייט), גיא סטריק (קליעה), אריק זאבי (ג'ודו) ואנסטסיה גלושקוב (שחייה אמנותית) - ובפריז יצטרפו לרשימה היוקרתית עוד שניים: מישה זילברמן (בדמינטון) והקלע סרגיי ריכטר.
רגע לפני שינסה לעשות בפריז את מה שלא הצליח בלונדון, ריו וטוקיו - לעלות לגמר, חזר ריכטר (35) לישראל, אותה עזב לפני כשמונה שנים לטובת מגורים ברוסיה יחד עם אשתו. מי שהיה פעמיים אלוף אירופה (2013, 2019) שב ארצה כדי להשתתף באליפות ישראל, שבה כצפוי זכה בתואר. משהו בקמפיין האולימפי הנוכחי, בשונה מהשלושה שקדמו לו, הרגיש לו אחרת. "התבגרתי קצת. הספורט עדיין בוער בתוכי. יש עצבים, מרמור ועייפות אחרי כל השנים האלה, אבל אני מרגיש שזה רגע האמת שלי".
בפעמים הקודמות היית בין הראשונים במשלחת שקבעו קריטריון, הפעם נכנסת ממש בדקה ה־90.
"העונה שעברה הייתה מאוד לא פשוטה בשבילי. הייתי צריך להתחרות בגביע העולם באינדונזיה בחודש מארס ולא יצאתי אליו כי לא נתנו לנבחרת להתחרות עם דגל והמנון. זה היה גביע עולם שנתן ניקוד לדירוג האולימפי והחלטנו שאנחנו לא משתתפים. אני לא רואה טעם, לא מבין בכלל איך נותנים למדינות, כולל רוסיה ובלארוס, להתחרות בלי דגל. זה לא תורם לאף אחד, בטח אם זה הגיע לחצר האישית שלנו. אסור לתת לזה לקרות בשום רמה".
ויתרת למרות שמדובר בניקוד שיכול לסדר כרטיס לאולימפיאדה.
"בוודאי. גם אם היו אומרים לי להתחרות במשחקים האולימפיים בלי הדגל, לא הייתי משתתף. לגביע העולם הזה לא הגעתי, והוא היה יחסית קל כדי לקבל את הנקודות. הדירוג העולמי שלי נפגע, אנשים עברו אותי. אספתי את הנקודות בתחרויות אחרות".
היו רגעים שחשבת שכבר לא תצליח להתברג בין הקלעים שיהיו בפריז?
"היו ממש חישובים של מה כל אחד צריך לעשות כדי להיות בפנים. אני יכול להגיד על עצמי שמינואר החלטתי שאני לא מסתכל על הדירוג. ניגש לתחרות, עושה את המקסימום ומאמין שאגיע לשם. השנה היה גביע עולם במצרים, גם עליו ויתרנו בגלל המצב הביטחוני. לא הייתה לי מחשבה שלא אגיע לפריז. התנהלתי כרגיל, התאמנתי לתחרות האחרונה במינכן בידיעה שמשם אני יוצא עם הכרטיס. אחד הצלמים של ההתאחדות העולמית פוגש אותי, אנחנו שותים קפה, והוא מברך אותי: 'מזל טוב, כל הכבוד'. אני לא מבין על מה. הוא אומר לי: 'אתה בפנים', ובכלל לא סיימתי את התחרות".
"ב־7 באוקטובר הייתי בחופשה בתאילנד עם המשפחה ואז התחילו הדיווחים. במשך שבוע וחצי לא יכולתי לעזוב את הנייד. אמא שלי, אחותי, רוב המשפחה שלי פה, גרים ברחובות. קיבלתי את כל החדשות מהאתרים, הודעות מחברים, ממשפחה. מאותה תקופה אני לא מצליח להיכנס לרשתות ולהעלות אפילו פוסט אחד, כלום. זה מרגיש לי לא טוב, לא יודע למה"
"הלוואי שישחררו את כולם"
ב־2012 הגיע איתות ראשון לגבי המעבר לרוסיה, כאשר ריכטר עבר להתאמן במוסקבה. הוא הכיר שם את נטליה, מי שהפכה לאשתו, ובחלוף שלוש שנים עבר סופית לגור ברוסיה. היום השניים מגדלים תאומות בנות שבע. "הילדות יודעות מה אני עושה", הוא מתגאה. "הן ירו בבית ברובה אוויר, צפו בי באולימפיאדה בטוקיו ובכלל, אנחנו בית ספורטיבי. נטליה שחקנית עבר בכדורעף ועכשיו מאמנת".
ניסית לשחק?
"אני משחק כדורעף חופים שלוש פעמים בשבוע. זה תורם לכושר, ואני שונא לרוץ. אשתי אמרה לי 'לך תשחק כדורעף במקום להתעלל בעצמך'".
בקליעה נעשים חדים יותר ככל שהשנים עוברות, אבל מה קורה לגוף?
"יש כאבי גב, ברכיים, כפות רגליים. עם השנים זה רק מחמיר. נכון שבראש דברים משתפרים, אבל בגוף זה נהיה יותר רע. עד שיודעים כבר להתנהל עם הראש, מגיעים כאבי הגב. הייתה לי תקופה שזה היה בלתי נסבל".
3 צפייה בגלריה
"עד שיודעים כבר להתנהל עם הראש, מגיעים כאבי הגב. הייתה לי תקופה שזה היה בלתי נסבל"
(צילום: עוז מועלם)
אז ריכטר חי ברוסיה, מדינה שמנהלת מלחמה מול אוקראינה כבר שנתיים, מגיע לישראל, מדינה שבה יש מלחמה מאז 7 באוקטובר, והוא מודה שהמצב הזה מורכב עבורו: "יש לי רגשות אשם סביב זה. ב־7 באוקטובר הייתי בחופשה בתאילנד עם המשפחה ואז התחילו הדיווחים. במשך שבוע וחצי לא יכולתי לעזוב את הנייד. לא הייתה חופשה. אמא שלי, אחותי, רוב המשפחה שלי פה, גרים ברחובות. קיבלתי את כל החדשות מהאתרים, הודעות מחברים, ממשפחה. לא יודע איך לתאר. מאותה תקופה אני לא מצליח להיכנס לרשתות ולהעלות אפילו פוסט אחד, כלום. זה מרגיש לי לא טוב, לא יודע למה".
ספורטאים ישראלים מספרים שדווקא העובדה שהם מתחרים בתקופה הזו גורמת להם לגאווה והם מפיצים את זה ברשתות.
"אני לא מצליח. חשבתי כמה פעמים להעלות פוסט. אני לא יודע איך לבטא את עצמי, זה קשה, עצוב. קשה להתנהל כשאתה מול החדשות כל הזמן. אני כן מקבל הודעות ברשתות, אנשים תומכים, מבקשים שנשמור על עצמנו. כשהגעתי לתחרות לא היה שיח על זה. לא נתקלתי גם בשום הפגנות שקשורות לישראל. הלוואי שישחררו את כולם וייגמר הסיוט הזה".
איך אתה חווה את המלחמה של רוסיה?
"אני חווה את זה אולי רק במה שקשור לטיסות. בעיניי זה קטסטרופה שקטעו לאנשים קריירה באמצע הדרך, מנעו מספורטאים בענפים שהקריירה בהם קצרה להתחרות בחו"ל".
3 צפייה בגלריה
עבור חובב הספורט הממוצע ענף הקליעה הוא לא הדבר הכי נגיש באולימפיאדה
(צילום: Kevin C. Cox/Getty Images)
"עם החליפות אנחנו כמו רובוטים"
עבור חובב הספורט הממוצע ענף הקליעה הוא לא הדבר הכי נגיש באולימפיאדה והוא גם לא ממש טלוויזיוני. הספורטאים שעוסקים בו לבושים בחליפות עבות, התחרות מתנהלת מול מטרות מרוחקות ועם כדורים זעירים שמקשים על מעקב אחרי הפגיעות, והכל נמדד במילימטרים ספורים - לא התנאים האולטימטיביים לבניית דרמה ספורטיבית.
"גם לנו הענף נראה מוזר לפעמים", אומר ריכטר ומרשה לעצמו לשחרר צחוק. "זה אחד הנושאים שהכי מדוברים היום. אנשים צופים ולא מבינים את הניקוד, לא רואים את הפעילות עצמה. זה שעומד בן אדם עם רובה ויש מטרה וקורה זה מעניין אולי אותנו, הקלעים. הכל הלך קדימה ואנחנו נשארנו מאחור. ארבע עד שמונה שנים והכל ייראה אחרת".
לאיזה כיוון זה ילך?
"יציגו הכל אחרת. יפשיטו אותנו מהחליפות האלה, אני מניח, כי איתן אנחנו כמו רובוטים. כל הרובים והמטרות יצטרכו לעבור שינוי, כמו החץ וקשת שנראה מעניין. צריך שהקהל יבין מה קורה בין היורה למטרה. אולי זה גם יקרב את הדור הצעיר. יש דור המשך, אבל לא מספיק. אם אפשר היה לעשות את הענף יותר פשוט, אני מניח שהיה לו יותר ביקוש".
כל הרגעים הגדולים של מסי בספרד ב-10 דקות
(ONE)
פורסם לראשונה: 01:30, 11.07.24
