איכשהו, תמיד למשלחת האולימפית קורה אירוע על טבעי במשחקים: פעם זו המשקפת הקרועה של ורד בורוכובסקי, פעם סאגת הנעליים של דונלד סנפורד, ועכשיו ההשעיה של רוי רביבו, שאף אחד לא ידע שהייתה קיימת.
קשה לעשות סדר באירועים, אך ננסה בכל זאת: רוי רביבו הורחק באותו הפסד מביך של הנבחרת הבוגרת 4:1 לאיסלנד בחצי גמר פלייאוף היורו, מאז לא התקיים משחק רשמי. הוא היה צריך לרצות את עונש ההרחקה, ויצא שהמשחק הבא קורה באולימפיאדה ובגלל שהוא ספג אדום ישיר אז מדובר בהרחקה משני משחקים. בנבחרת לא ידעו, או אולי לא רצו לדעת, שההרחקה תקפה גם במשחקים האולימפיים. אולי חשבו שאופ"א תגיד להם: "טוב נו יאללה, אולימפיאדה ראשונה שלכם מאז 1976, אז נוותר לכם". "פתאום אמרו לנו שרביבו מורחק", אמר המאמן גיא לוזון. כמו תלמיד שגילה שיש היום מבחן, וביקש לדחות אותו כי הוא לא ידע. חבל שאין מועד ב' באולימפיאדה בקיץ הבא.
למזלנו, נמנעה בושה עוד יותר גדולה. תארו לכם שהיו מגלים בדיעבד על הרחקתו של רביבו אחרי המשחק מחר (רביעי, 22:00) מול מאלי והיינו מקבלים הפסד טכני. אפשר להתעודד מכך שאחת מנציגות הוועד האולימפי עלתה על זה בזמן. רביבו עוד היה כובש שער ניצחון בדקה ה-90 ומגלה אחרי המשחק שישראל הפסידה. לצד הערך בוויקיפדיה של "פרשת הפקס" המפורסמת של מכבי חיפה (היא לא ידעה שוואליד באדיר מורחק והודחה ממוקדמות ליגת האלופות ב-2001), היה קם ערך חדש בשם "פרשת רביבו" או "רביבו גייט".
כמה חבל שאין היום פקסים, אולי אם ההוראות היו מודפסות על נייר, אז כל זה היה נמנע מאיתנו. במקום לכעוס על הוועד האולימפי או להגיש ערעור מגוחך ל-CAS, צריך לחבק את מי שאמרה להתאחדות שרביבו מורחק. במידה שהנבחרת תזכה במדליה, מגיע לה גם לעלות על הפודיום. נמנעה מאיתנו פארסה בממדים הרבה יותר גדולים. צריך למלמל "תודה רבה" ולהמשיך בחיינו. האירוע ייכנס למצעד הפדיחות של הכדורגל הישראלי, אבל בגלל שהכל קרה מחוץ למגרש אז הוא יהיה במיקום נמוך. קרו דברים משמעותיים יותר בעבר, ובכל זאת התחושה לא נעימה. הכדורגל הישראלי חיכה כל-כך הרבה זמן לרגע הזה, לתחושה של להיות במרכז הבמה, אך כהרגלו הוא חייב למעוד בעלייה לבמה. ולהתחיל ברגל שמאל. נבחרת צריכה ברגעים הללו שקט תקשורתי, ויש סביבה רעש כמו בהופעה של עומר אדם.
הנבחרת יכולה להתנחם בכך שזה קרה גם לריאל מדריד הגדולה והמסודרת, שב-2015 שיתקפה את דניס צ'רישב שלא כחוק והורחקה מגביע המלך. אפשר לערער, אפשר לזעוק "אנטישמיות", אבל בסופו של דבר האחראי על התחרויות יסתכל על התקנון, יביט על נציגי ההתאחדות בסימפטיה ויגיד בחביבות: "אין מה לעשות חבר'ה, זה החוק".