שניות ספורות אחרי הזכייה במדליית ארד במשחקים האולימפיים בפריז, פיטר פלצ'יק פשוט פרץ בבכי. כל ההתרגשות האדירה מההישג רק התעצמה כשהג'ודוקא הביט לעבר מאמנו, אורן סמדג'ה. מי שזכה בעצמו במדליית ארד אולימפית בברצלונה 1992, הראשונה של גבר ישראלי במשחקים האולימפיים, איבד לפני כחודש וחצי את בנו עומר ז"ל שנהרג בלחימה ברצועת עזה, ולמרות הכל החליט לצאת למשחקים עם חניכיו.
"התפרץ לי שם איזשהו רגש שבאמת היה עצור תקופה ארוכה מאוד בכל ההכנות בגלל הרצון להתפקס", הסביר פלצ'יק, שנחת אתמול (ראשון) בארץ עם שאר נבחרת הג'ודו. הג'ודוקא המתחרה במשקל עד 100 ק"ג היה שותף לאולימפיאדה המוצלחת בתולדות משלחת הג'ודו הישראלית, שחזרה ארצה עם שלוש מדליות - שתי מדליות כסף, של ענבר לניר ורז הרשקו, ומדליית הארד שלו. "התחושות הן פשוט מדהימות. אושר טהור ועילאי. פשוט אי אפשר להגדיר את זה אחרת", אמר המדליסט האולימפי.
2 צפייה בגלריה
רז הרשקו, פיטר פלצ'יק וענבר לניר מציגים לראווה את המדליות
רז הרשקו, פיטר פלצ'יק וענבר לניר מציגים לראווה את המדליות
רז הרשקו, פיטר פלצ'יק וענבר לניר מציגים לראווה את המדליות
(צילום: יאיר שגיא)
2 צפייה בגלריה
פלצ'יק וסמדג'ה
פלצ'יק וסמדג'ה
פלצ'יק לצד אורן סמדג'ה בפריז. "האדמה מתחתנו רעדה"
(צילום: עוז מועלם)
"כשקרה מה שקרה עם אורן, האדמה מתחתנו רעדה וטלטלה אותנו", הוא נזכר. "למרות הכל אורן חזר לאמן אותנו, הוא הגיע לכפר האולימפי כדי להיות איתנו, וכשזכיתי בקרב האחרון הבנתי את המהות של הדבר הזה. ראיתי את הפנים שלו והכל התפרץ ממני. קיבלתי מבול של הודעות לגבי זה, שזה נגע בכל כך הרבה אנשים. זה היה בעצם תמצית של כל התחושות של האנשים בישראל - מצד אחד השמחה, הגאווה והעוצמה הישראלית, ומצד שני הכאב והעצב".
לפני האולימפיאדה הרבה אנשים לא האמינו בנבחרת הגברים בג'ודו, אבל הצלחתם להוכיח אחרת. "יש לנו נבחרת מדהימה, כל אחד מהספורטאים פה הוא לוחם על. הספידו אותנו מוקדם מדי. הגענו נבחרת מלאה עם שבעה משקלים. כדי להגיע לאולימפיאדה צריך לעבור מסע מפרך מאוד, יש ספורטאים שלא הלך להם באולימפיאדה אבל זה לא מוריד מערכם".
צפו: נבחרת ישראל בג'ודו נוחתת בנתב"ג
(באדיבות ONE)
עברת תקופה לא קלה לפני האולימפיאדה. היה לך איזשהו פחד להגיע לפריז בעקבות המצב הביטחוני? "באמת עברתי תקופה לא קלה, סביב כל מיני עניינים שהיו לי ברשתות החברתיות עם חדירה לפרטיות. לקחו איזשהו פוסט שכתבתי מתחילת המלחמה והפיצו איזו עצומה שחתמו עליה בסוף המון אנשים מכל מיני מדינות עוינות, ניסו בעצם להחרים אותי, וכל העניין הזה העלה הילוך אחרי שהבינו שאני גם אהיה נושא הדגל בטקס הפתיחה. יש כל כך הרבה אנשים שלא רצו שהמדינה שלנו תשתתף באולימפיאדה, ובסוף הבאנו שש מדליות, אז זה הניצחון הגדול שלנו. לא היה לי פחד להגיע לאולימפיאדה. הוועד האולימפי באמת דאגו למעטפת ולכל הסטריליות.
"כל אירוע כזה או אחר שקשור לרמה הביטחונית, שהיה מלווה בהודעות נאצה ואיומים - הוועד דאג לטפל בו. באמת שאפו על זה. הייתה אבטחה מטורפת מחוץ לכפר האולימפי ובתוכו. אני באמת רוצה להגיד תודה לכוחות הביטחון ולשב"כ, אלה אנשים מדהימים וגיבורים. לרגע אחד לא הרגשתי חשש, וזה הרבה בזכותם".
מה המסר שלך לעם? "אני רק השליח, אני מקווה שהצלחתי לשמח את כולם, להעלות את המורל. עברנו תקופה מטלטלת, התקופה הכי קשה שמדינת ישראל חוותה, ואנחנו עדיין בתוך זה. אז באמת אני רק רוצה לחזק את כל המשפחות, שהחטופים שלנו יחזרו אלינו כמה שיותר מהר, שאלוהים ישמור על כל החיילים בכל הגזרות, ואני מחבק את כל משפחות הנופלים, המדליה הזאת שלי מוקדשת לכל אחד ואחד מהם".
פורסם לראשונה: 08:03, 05.08.24