הן נולדו באיראן, רק 415 קילומטרים זו מזו, ובהפרש של שלושה שבועות. שתיהן שוקלות 57 קילוגרם, קבוצת המשקל שהן מתחרות בה כלוחמות טאקוונדו. אחת, קימיה עליזאדה, מתנשאת לגובה 1.86. השניה, נהיד קייניצ'אנדה, מתנשאת לגובה 1.73. שתיהן מעוטרות במדליות מתחרויות שונות. שתיהן גמישות ולשתיהן שיער בצבע שחור עורב.
את השיער של עליזאדה היה אפשר לראות מאז שערקה למערב מאיראן ב־2020, ארבע שנים לאחר שהפכה לאישה הראשונה שזוכה במדליה עבור מולדתה, ארד בריו. את השיער של קייניצ'אנדה היה אפשר לראות בינואר, כחלק מהפגנות האזרחים באיראן, כשהורידה את כיסוי הראש שלה, והעלתה פוסט תחת ההאשטאג: "נשים. חיים. חופש". היא הוסיפה: "השתיקה שלי לא אומרת שאני מרוצה". זאת לא הייתה הפעם הראשונה שקייניצ'אנדה מרדה. היא סירבה שפוסטר שלה יעטר כיכר מרכזית בטהרן. היא הושעתה מהנבחרת, אבל אף משטר, מושחת עד כמה שלא יהיה, לא יהיה מוכן לוותר על כך שאלופת העולם תייצג אותו באולימפיאדה.
אתמול הן נכנסו למשושה שהוא זירת הטאקוונדו. כרטיס לשלב רבע הגמר למנצחת. שיערה של קייניצ'אנדה היה מכוסה. בסוף היא נכנעה למשטר שממנו ברחה עליזאדה, מותירה את משפחתה לאיומים ועינויים מצד הרשויות. "במשך שנים הם ניצלו אותי, הלכתי, דיברתי ולבשתי בדיוק כפי שהם אמרו לי לעשות", היא כתבה בחשבון האינסטגרם שלה לאחר שערקה, תחילה לגרמניה, ואחר כך לבולגריה אותה היא מייצגת בפריז. "אני לא מוכנה לשבת יותר בשולחן השקרים, הצביעות וחוסר הצדק ביחד עם משטר מושחת שרק מנצל ומדכא אותי ואלפי נשים אחרות באיראן".
טוקיו, הסיסמה והחיג'אב
קייניצ'אנדה ועליזאדה נכנסו לאולם התחרות, ועלו למשטח. רק מטרים בודדים הפרידו ביניהן, ועולם ומלואו. הן קדו אחת לשנייה. לפי כללי הנימוס של הענף. אי־אפשר לדעת מה עבר בראש של קייניצ'אנדה, אולי היא הייתה רוצה להיות בצד השני, חופשייה, לא מדוכאת. אי־אפשר לדעת מה עבר בראש של עליזאדה שחיה מנותקת ממשפחתה כבר ארבע שנים. הן בטוח חשבו על כל השעות שהתאמנו ביחד, נלחמו זו בזו, דוחפות אחת את השנייה למצוינות. על השעות שבילו ביחד בחדר במחנות האימונים, משתפות חלומות, פורמות סודות של נערות, רוקמות עתיד.
קייניצ'אנדה זוכרת היטב את מה שכתבה עליזאדה בפוסט הפרידה שלה: "זה היה מעשה קשה יותר מאשר לזכות במדליה". ואת התמונה, לבושה במדי הטאקוונדו, בשחור־לבן, ראשה קבור בידיה. קייניצ'אנדה זוכרת את עצמה בוכה שעות אחרי העריקה של חברתה. אבל בעקבות זאת היה הפכה ללוחמת הטאקוונדו הבכירה של איראן בקטגוריה.
הן נפגשו כבר בטוקיו. עליזאדה, אז חברה במשלחת הפליטים, ניצחה 9:18. קייניצ'אנדה כתבה בפוסט לאחר ההפסד: "לא חשבתי שיום אחד, ביום הגדול בחיי, שאליו ניסיתי להגיע כל כך הרבה זמן, אצטרך לעמוד מול אישה מארצי, מול מישהי שאיתה יש לי כך הרבה חלומות משותפים. מה הייתי אמורה לעשות?" שנה לפני הקרב בטוקיו, בבית הטאקוונדו שבו התאמנו שתיהן, עדיין הייתה תלויה כרזה עם תמונתה של עליזאדה תחת הכיתוב: "אולי פעם אעזוב את הספורט, אבל לעולם לא אעזוב את החיג'אב שלי".
השלטונות באיראן נמנעו מלשדר את הקרבות של עליזאדה, חוץ מהקרב נגד קייניצ'אנדה, במהלכו הם כינו אותה "נציגת הפליטים" או "ההומלסית". אחרי ההפסד סיפרה כי קייני כי כמעט כל הסיסמאות הפרטיות שלה הן צירוף המספרים 2020, להזכיר לה לאן היא רצתה להגיע. ל־2024 היא כבר באה עם תיאבון גדול יותר.
שברה את השוויון
עליזאדה באפוד וקסדה בכחול, וקייניצ'אנדה באפוד וקסדה באדום, הפליאו אחת בשנייה את כל שהן התאמנו עליו ביחד במשך שנות הנעורים שלהן. עליזאדה לקחה את הסיבוב הראשון, קייני השוותה. בסיבוב השלישי המכריע, אחת הובילה, והשנייה מחקה את היתרון ועלתה ליתרון בעצמה. אחרי שוויון 7:7, השופטת העניקה את הניצחון לקייניצ'אנדה לאחר בעיטה לראש של עליזאדה.
קייניצ'אנדה הניפה את ידיה בשמחה מאופקת. ולמרות חגיגות השמחה שלה, ההכרזה על ניצחונה וההעפלה שלה לשלב הבא, לא היה ברור כלל וכלל מי פה הייתה המנצחת.
אחרית דבר: בזכות העלייה של קייניצ'אנדה לגמר (הפסידה וזכתה בכסף), היא משכה את חברתה לבית הניחומים. עליזאדה ניצלה זאת לזכייה בארד. שתיהן עלו יחד על הפודיום.
אבישג סמברג בריאיון אחרי ההדחה מפריז
(צילום: עוז מועלם)
פורסם לראשונה: 01:30, 09.08.24
