קשה להיפרד מתחרויות האתלטיקה בפריז. לא סתם מלכת הספורט – כמעט בכל מקצוע קיבלנו דרמות ותוצאות איכותיות במיוחד, ולא היה יום שקט. חלק מהמקצים ממש העבירו צמרמורת. למי שהחמיץ או רוצה שוב להתרפק: כך נראה אחד מהשבועות הגדולים בתולדות האתלטיקה האולימפי.
המיוחדת: סיפאן חסן (הולנד)
עד הבוקר האחרון בפריז, נראה היה ששום מכשול לא יעמוד בדרכה של סידני מקלופלין-לברון בדרך להכתרתה ככוכבת התחרות. היא הייתה המרשימה מכולן וכולם, החדשנית ביותר, ובעלת אופי חסר פשרות. ואז הגיעה התחרות האחרונה, המרתון לנשים, שנעלה את אירועי האתלטיקה בפריז 2024, וסיפאן חסן, אתלטית-על, סיימה שבוע בינוני ביחס לדרישות של העולם ממנה ושלה מעצמה עם הופעה עוצרת נשימה.
"על כל דבר יוצא דופן שעליו אני מכריזה אומרים שאני מדברת שטויות, כי אלה לא דברים רגילים. מבחינתי, אני אומרת דברים בעלי משמעות, מחפשת לעשות את מה שלא עשו קודם", אמרה ההולנדית ממוצא אתיופי. היא התייחסה לטרבל שניסתה להשלים: 5,000 מ', 10,000 מ' ומרתון, וזה עוד אחרי שוויתרה ברגע האחרון על 1,500. בסך הכל ארבע ריצות לאורך של כ-62 ק"מ בתחרות אחת. כבר בטוקיו היא הלכה על משולש (עם 1,500 במקום מרתון) הוציאה שני זהב וארד ב-1,500, וחזרה עם עוד יותר תיאבון.
הבעיה שלה בשני הגמרים הראשונים הייתה ביאטריס צ'בט. הקנייתית הפנומנלית הפכה למלכת ה-5,000 והמרחק הכפול, ולא השאירה סיכוי לאחרות בדרך לדאבל, כך שחסן הסתפקה בשתי מדליות ארד. ואחרי המאמץ האדיר הזה, היא התייצבה מרצון לריצה האכזרית ביותר, בהשתתפות השמנה וסלתה של הצמרת העולמית, כולן רעננות כאילו זה עתה הקיצו משנתן לעוד יום גדול אחרי שהתכוננו רק למרתון. אחת מהן הייתה שיאנית העולם הטרייה, טיגסט אספה האתיופית. חסן הגיעה אחרי מאמץ חריג.
עד הקילומטרים האחרונים היא שמרה את הקלפים קרוב לחזה, אבל אף אחד מאיתנו לא קנה את הטריקים שלה. פשוט מאוד, אנחנו מכירים אותה ומה היא מכינה לפינאלה. בסוף אפילו אספה נכנעה, אחרי דחיפות קלות בין שתיהן לקראת הסיום, וחסן חצתה ראשונה וקיבעה את מעמדה כאתלטית היסטורית.
האדם האחרון שהצליח במסלול דומה היה לאסה וירן הפיני במונטריאול 1976. הוא לקח זהב ב-5,000 ו-10,000, וסיים את המרתון במקום החמישי. זה הספיק כדי לקבל תהילת עולם. חסן שייכת לאותה קטגוריה, לצידו, של המיוחדים ביותר.
הנוצצת: סידני מקלופלין-לברון (ארה"ב)
אחרי מה שפמקה בול עשתה כדי להוביל את הולנד לניצחון במקצה המיקס, נראה היה שהיא באה במצב רוח ווינרי במיוחד לפריז, ואלו היו חדשות רעות עבור מקלופלין-לברון לקראת גמר ה-400 משוכות המיוחל. אבל סידני היא חדשות רעות עבור כל מי שחולמת על תהילה במקצוע הזה. הרצה המופלאה מניו-ג'רזי מקדימה את זמנה בעשרות שנים, ושיא העולם המופרע שקבעה בגמר, 50.37 שניות, מקרב אותה למחסום שנראה עד עתה כבלתי אפשרי: לרדת מ-50 שניות. זה יהיה ראוי שהיא תעשה זאת, אחרי שהייתה הראשונה לרדת מ-52, ואז מ-51 שניות. איך אפשר לדמיין בכלל שהחמיצה את אליפות העולם בשנה שעברה בגלל פציעה לא קלה בברך, ולא התאמנה והתחרתה עד למספר חודשים לפני פריז.
כמו בול, גם לה היה רגע נוצץ במרוץ שליחים. בתור הרצה השנייה ב-4X400 של האמריקאיות, היא סיפקה נקודת ציון חשובה, עם פער עצום שפתחה על היריבות וזמן של 47.70. זה סימן נהדר לבאות: היא רק בת 25, ויש סיכוי טוב שבהמשך הקריירה תרצה לפרק לגורמים עוד שיא עולם, עתיק ומפוקפק, זה של מריטה קוך המזרח גרמנייה ב-400 נטול המשוכות, 47.60, שסודותיו שמורים עמוק במרתפי השטאזי. אמנם סידני לא יצאה מעמדת זינוק, אבל זו עדיין תוצאה מטורפת שמעידה על הפוטנציאל. ב-2025 ימלאו 40 לשיא של קוך, והגיע הזמן להעלים אותו בצורה ספורטיבית.
אז מי מהן האתלטית של פריז, חסן או סידני? התשובה קלה: שתיהן. למה חייבים לבחור רק אחת? זה כמו בגמר הקפיצה לגובה בטוקיו בו ג'אנמרקו טאמברי ומוטאז בארשים התחלקו בזהב. כאן יש מקום לשתיהן על הדוכן מספר 1.
המחשב: ארמנד דופלנטיס (שבדיה)
הבן של זוג ספורטאי העבר השבדי-אמריקאי ענה בגדול על סוגיית "מיהו הגבר המוביל כיום באתלטיקה", עם כל הכבוד למאמץ של נואה ליילס שהקורונה הכריעה אותו אחרי הניצחון ב-100. זו אפילו לא שאלה, ואפילו לא דיון תיאורטי. זה הוא גבוה מעל כולם. פער של 6.25 מטרים. היריבים שלו פותחים שמפניות כשהם עוברים או מתקרבים לשישה מטרים, הוא רק מתחיל להתחמם שם. כמיטב המסורת בענף, הוא מוסיף בכל פעם סנטימטר לשיא העולם, אבל הפעם זה היה שונה: בדרך כלל ההישג נשמר לתחרויות שמחלקות פרסים גדולים. אבל דופלנטיס רצה שהזהב האולימפי השני שלו יהיה נצחי, עם שיא שרק הוא יוכל לשפר אולי בלוס-אנג'לס, התעקש למרות שתי פסילות, ואת הטירוף אחרי ההצלחה היה מרגש לראות.
דופלנטיס הוא אקזמפלר סופר-משודרג של סרגיי בובקה, אגדת המאה הקודמת שהתעופף עד 6.15 מ'. כל פרט אזוטרי כביכול, שעלול לחבל במבצע, נזרק מהתכנון. הוא רובוט עם רגשות, תוכנת מחשב בדמות בן אנוש. הוא מיישם בזמן אמת את מה שהכין מראש, ולעיני 80 אלף ביציעים ומאות מיליונים בבית, הוא משחרר את הקוד שפיצח מעל לרף. איפה יש אלוף שמנצח ב-30 ס"מ (!) בגמר אולימפי? לא היה ולא יהיה גאון כמוהו. והוא בן 24.
הענק: רוג'ה סטונה (ג'מייקה)
כשמדברים על ג'מייקה באתלטיקה, מדברים על ספרינטרים מדהימים, כולל הגדול מכולם, יוסיין בולט. אבל זריקת דיסקוס? מה לג'מייקה ולזה? אבל לא רק שסטונה לקח את הזהב עם 70 מטרים עגולים, אלא שהוא עשה את משום מקום באחד המקצועות העמוקים ביותר כיום, מול פייבוריט מוחלט בדמות מיקולאס אלקנה הליטאי, מת'יו דני האוסטרלי, קריסטיאן צ'ה הסלובני ודניאל שטול השבדי.
אז הנה, ג'מייקה קיבלה את הנציג שלה על המדרגה הגבוהה ביותר– תרתי משמע, סטונה הוא ענק בגובה שני מטרים. באין זהב ב-100 מ' ובכל מקצוע אחר, זו נחמה מעניינת. יכול להיות שההתפתחות הספורטיבית של האי הקאריבי תגיע דווקא מהמקצועות הכבדים, כשגם רג'ינדרה קמפבל מרשים עם ארד בכדור ברזל. היו גם מדליות בקפיצה למרחק לגברים ומשולשת לנשים – כך שיש לג'מייקה להציע הרבה יותר מאשר מאוצים.
ההפתעה: ארשד נאדים (פקיסטן)
מילא ג'מייקה בדיסקוס, אבל שפקיסטן, כן, פקיסטן, תכבוש את ממלכת הכידון בצורה מרשימה כל כך? ההסבר היחיד שנשמע הגיוני הוא שהפקיסטנים קינאו בהודו ששלחה את האלוף בטוקיו, ניראג' צ'ופרה, והיו נחושים לפתח מישהו שינצח את האויבת המרה במגרש שלה.
צ'ופרה שמר על רמתו בפריז עם 89.45 מטרים, אבל השיגור של נאדים הרחיק את הכידון לשיא אולימפי, 92.97, תוצאה אדירה ומטריפה. השיפור לשיא האישי הקודם של נאדים עמד על שני מטרים ו-40 סנטימטרים! מה לא עושים כדי לחגוג בפנים של ההודים.
הלוחמת: ירוסלבה מהוצ'יך (אוקראינה)
באה ממדינה שסועת מלחמה, שתושביה מאוימים מדי יום ע"י טילים מרוסיה, מצאה את הפינה שלה בדרכים (התאמנה מחוץ לבית), שברה שיא עולם ישן נושן לפני פריז, והגיעה כדי לנצח בקפיצה לגובה ו"לשמח את האזרחים". אמנם הגמר לא היה מרשים, ו-2.00 הספיק לזהב, אבל זה היה אחד המקרים האלה בהם התוצאה לא חשובה, אלא רק ההמנון שהשמיעה אתלטית נהדרת בת 22 עבור כל מי שהתפלל עבורה בבית.
המטאור: לטסילה טבוגו (בוצוואנה)
לא להאמין, רק לפני שנתיים הוא הפסיד בגמר אליפות העולם לנוער לבלסינג אפריפה, ועכשיו טבוגו הוא כוכב ענק. בגיל 21, טבוגו הוביל את בוצוואנה (2.63 מיליון תושבים) למדליית כסף ב-4X400, אבל זה היה כלום לעומת כיתת האמן בגמר ה-200, שם עשה בית ספר לכל האמריקאים ואפילו הרשה לעצמו להאט מעט עבור חגיגות לפני קו הסיום. ב-100 הוא סיים חמישי, כך שיש מצב שהכוח העולה מאפריקה עוד ישיג דאבלים אולימפיים בעתיד.
האכזבה: נבחרת ישראל
שבע מדליות למשלחת הישראלית, ואכזבה דווקא בענף המוביל במשחקים האולימפיים. דווקא אחרי מספר שנים סבירות ומעוררות תקווה, האתלטיקה הישראלית קיבלה בפריז חבטה חזקה שהחזירה אותה למציאות. אלמלא לונה צ'מטאי סלפטר, שהשיגה את המקום התשיעי המצוין במרתון הנשים, המצב היה עוד יותר גרוע – והיא כבר בת 35 ולא תוכל להיות חוד החנית בעתיד הרחוק. מלכתחילה מעטים השיגו את הקריטריון, מה שמציג בעיה רצינית באתלטיקה שלנו.
בלסינג אפריפה, שהשתחל בקושי לרשימה האולימפית, המשיך בכושר הירוד עם יכולת לא טובה ב-200. איפה טבוגו ואיפה הוא, רק שנתיים אחרי הדו-קרב ביניהם. נדמה היה שהוא עומד להשיג בבוגרים דברים שמעולם לא ראינו מספרינטר ישראלי, אותת שהוא הולך לעשות דברים שטרם נראו כאן בספרינטים, אבל למעט עלייה לגמר אליפות אירופה ב-200 מ', והצלחה באליפות אירופה עד גיל 23, הוא לא מהווה פקטור בבמות הגדולות. לא ל-20.78 ש' ציפינו. לא לפספוס נוסף במקצה הניחומים ציפינו. זה היה מרגיע יותר אם בלסינג היה מביע דאגה מכושרו ומהדריכה במקום, ומחפש דרכים לצאת קדימה, אבל נראה שהאצן בן 20 שמח בחלקו ולא מעכל שהוא חייב לעשות שינוי כלשהו.
היה מתסכל לצפות גם ברצי המרתון, אבל חשוב לומר שהם לא נחלו כישלון. קצת צניעות לא הזיקה לאף אחד, וההצהרות הנוגעות להישגים הצפויים שלהם היו מוגזמות. גם החלפת מאמן הנבחרת גזצ'או יוסף זמן קצר לפני המשחקים ודאי לא הועילה. הרכב מנצח לא מחליפים.
הגעגוע: האתלטיקה בפריז 2024
לא נעים לנופף לשלום לתחרות ברמה היסטורית. מתי אתם חוזרים?
פורסם לראשונה: 06:01, 12.08.24
