הקלישאה על ספורטאים מקצועניים אומרת שהם מתים פעמיים, ושהפעם הראשונה היא הרבה יותר קשה. אין ממנה דרך חזרה. אבל צ'ייס באדינגר הצליח לחזור מהמתים: אחרי קריירה של שבע עונות ב-NBA (ועוד גיחה קצרה לספרד), באדינגר פרש מכדורסל ב-2017 והתחיל קריירה חדשה בכדורעף חופים. אתמול (שני) הוא ניצח יחד עם שותפו מיילס אוונס (מדורגים 13 בעולם) במשחק הבכורה שלהם באולימפיאדה. הצמד האמריקני גבר בשתי מערכות (14:21, 11:21) על הצמד הצרפתי המקומי, יוסף קרו וארנו גוטייה-רה, וניצחון נוסף יבטיח לו העפלה לשלב הנוקאאוט.
באדינגר גדל בקליפורניה על שני המקצועות. בשנה האחרונה שלו בתיכון הוא נבחר לשחקן השנה בכדורעף, ובמשחק המקדנולד'ס אול-אמריקן (משחק כדורסל בין שחקני התיכון הטובים ביותר באמריקה) הוא נבחר לשחקן המשחק יחד עם קווין דוראנט, שבימים אלה ממשיך לככב במדי נבחרת ארצות הברית. הוא קיבל מלגות משתי אוניברסיטאות גדולות בקליפורניה למשחק בשני הענפים, אבל בחר באריזונה, אוניברסיטה ללא קבוצת כדורעף לגברים, בגלל החיבור שהיה לו עם המאמן האגדי ליוט אולסון.
3 צפייה בגלריה
צ'ייס באדינגר בפעולה בפריז. "תמיד ידעתי שאוכל לחזור לכדורעף"
(צילום: Aleksandra Szmigiel / רויטרס)
"החלטתי להתרכז רק בכדורסל", אמר באדינגר בזמנו, "תמיד ידעתי שאני אוכל לחזור לכדורעף". הוא רשם מספרים טובים באריזונה, נבחר בסיבוב השני בדראפט 2009 (אותו דראפט שבו נבחרו סטף קרי, ג'יימס הארדן, דמאר דרוזן, ג'רו הולידיי, בלייק גריפין וגם אחד, עומרי כספי) והתחרה בתחרות ההטבעות של האולסטאר, אבל לא השאיר חותם ממשי על הפרקט. שבע עונות, ארבע קבוצות, משחק שיא של 35 נקודות ב-2011, פציעות. באדינגר סומן כאחד שלא מימש את הפוטנציאל שלו, את הנתונים הפיזיים, את הניתור המדהים.
בחופשות הקיץ הוא היה חוזר לחוף הים בקליפורניה ומשחק כדורעף חופים עם סטיב נאש ובלייק גריפין, לוק וולטון וריצ'רד ג'פרסון, בין השאר. לימים, אחרי יותר מ-400 משחקים בליגת הכדורסל הטובה בעולם וסך משכורות של מעל ל-18 מיליון דולר בקריירה, באדינגר נכנס לפרק השני של החיים הספורטיביים שלו. היום, כשהוא בן 36, נראה שהפרק הזה יכול להתפתח לקריירה טובה יותר מזו שהייתה לו בכדורסל.
אין פה מיליונים, אין מעריצות, אין תהילה, אין קהל גדול. יש שקט. מקסימום הרעש של הגלים באימונים. אבל בסרט ההוא באדינגר כבר היה פעם. עכשיו הוא כבר נשוי פלוס ילד. האש בוערת בו, כמו חזרה לאהבת נעורים שתמיד חיכתה בבית, שיחזור מהנדודים. "זאת הייתה התוכנית מההתחלה", אמר באדינגר לפני תחילת המשחקים האולימפיים, "הייתי חייב לעשות משהו עם הרוח התחרותית שלי וזה לקח אותי לשתי אהבות ילדות שלי, כדורעף והחוף. עכשיו אני רוצה להדהים את העולם עם מיילס ולהביא מדליה".
3 צפייה בגלריה
צ'ייס באדינגר. נבחר בדראפט ה-NBA שבו נבחר גם עומרי כספי
(צילום: Michael Reaves / Getty Images)
ההצלחה שלו לא פחות ממדהימה, ובתוך שבע שנים מתחילת הקריירה בענף, הוא הצליח להיות מדורג כזוג השני בארצות הברית ולהשיג מקום באולימפיאדה. "כשאתה שחקן כדורסל, אין לך זמן לחלום, בטח שלא שחקן כדורסל כמוני שלא היה בטופ. אתה מקווה להיקלע לסיטואציה הנכונה ושהקבוצה שלך תגיע לשלבים הגבוהים", אמר באדינגר, "אני זוכר שכהתחלתי עם כדורעף החופים, למדתי הרבה על הטכניקה, התאמנתי על חלקים פיזיים שצריך להתעמק בהם יותר עבור הענף. ראיתי המון-המון סרטונים כדי ללמוד את המשחק ואחר כך את היריב, ואני זוכר שכל זה השאיר לי הרבה זמן לחלום, ואחד החלומות הראשונים שלי היו שאני מגיע לאולימפיאדה".
"יש תכונות רבות שצ'ייס מביא איתו מהכדורסל כמו האתלטיות, הניתור והיכולת לכסות שטחים", אמר עליו שותפו, אוונס, "גם התיאום בינינו, שמאפשר לנו לתת לו להנחית כבר במכה השנייה ולא לחכות למכה השלישית, או החסימות שלו, וגם העובדה שהוא פחות נפצע כי חול הרבה יותר עדין במגע מהפרקט. אבל התכונה הכי בולטת שלו היא האיי-קיו שיש לו למשחק הזה. אני חושב שרק בן אדם עם איי-קיו כזה ואהבה כזו לספורט קבוצתי ולמשחק יכול להמציא את עצמו מחדש כמו שצ'ייס עשה".
הפרידה מהכדורסל לא הייתה קלה. זו הייתה האהבה הראשונה שלו, והוא בחר אותה על פני הכדורעף. אבל החל מהשנה הרביעית שלו במקצוענים הוא נפצע והחלים, ושוב נפצע והחלים. כל פציעה העלתה את מפלס ההססנות שלו והורידה את הביטחון בו ובגוף שלו. הוא פרש מכדורסל עוד לפני גיל 30. במגרשים בקליפורניה הוא נאלץ להתאים את עצמו למשחק החדש, לכדור קל יותר, לממדי מגרש קטנים יותר, ולעובדה שמדובר בענף שאין בו חילופים. שון רוזנטל, שייצג את ארה"ב באולימפיאדות 2008 ו-2012, לקח אותו תחת חסותו, והנסיקה הייתה מטאורית.
3 צפייה בגלריה
באדינגר (מימין) לצד מיילס אוונס. "אנחנו כמו זוג נשוי"
(צילום: Michael Reaves / Getty Images)
האם נהר הסן בפריז בטוח לספורטאים האולימפיים?
(צילום: עוז מועלם)
באדינגר משחק עם אוונס בשנתיים האחרונות. "אנחנו כמו זוג נשוי", אומר באדינגר, "אנחנו עושים הכל ביחד, מתאמנים חמש פעמים בשבוע, משקולות ארבע פעמים בשבוע, וידאו. הוא מוחצן יותר ואני מופנם יותר. אני לא שומע כלום כשאני מתחרה והוא חייב את המוזיקה שלו. אנחנו מתווכחים ורבים וצועקים ומקללים, ואחרי זה יודעים שאנחנו חייבים עוד פעם לשבת ביחד סביב השולחן. כמו זוג נשוי".
"היה לי חלום להיות שחקן כדורסל והגשמתי אותו, והיה לי חלום להיות באולימפיאדה והגשמתי אותו", ציין באדינגר, "מה שכיף בחלומות הוא שהם לא נגמרים, ועכשיו אני רוצה מדליה, ואני חייב את מיילס לידי כדי להתעורר יום אחד ולגלות שהמדליה היא כבר לא חלום - היא המציאות".
