מורן סמואל רשמה אמש (ראשון) הישג חלומי. אחרי שסיימה בארבעת המשחקים הפראלימפיים האחרונים במקום החמישי (לונדון 2012), השלישי (ריו 2016) והשני (טוקיו 2021), זכתה החותרת הישראלית בת ה-42, סוף סוף, במקום הראשון בגמר 2,000 מ' (PR1), וקטפה מדליה פראלימפית שלישית אבל הפעם מזהב.
"כולנו רצינו את הסדרה החשבונית הזו - גם אני, כולם, כמובן", אמרה הבוקר מורן סמואל בשיחה עם אולפן ynet, ושיתפה את התחושות המעורבות שליוו אותה בעקבות מותם של החטופים בעזה אמש: "איכשהו זה גם קרה ביום שבו לא יכולתי לבקש יותר מאשר להשמיע את ההמנון".
ריאיון אולפן מורן סמואל
(צילום: ליאור שרון )
איך בכלל ניגשים, לתחרות ביום כזה, איך עושים את זה? מאיפה שואבים את הכוחות?
"אז בדרך כלל באמת אנחנו כספורטאיות, כספורטאים, מתאמנים על הניתוק הזה שצריך לעשות לפני תחרויות. אפילו לפני אימון, לפעמים את יכולה לבוא מהבית עם מטענים ועם דברים שקרו, ובסוף כשאת מתיישבת בסירה או שאת יוצאת לאיזשהו אימון, את חייבת לנתק את זה כדי להיות ברגע, וכספורטאית זה הדבר הכי חשוב. ובאמת, קודם כל אני מאוד טובה בזה, ואני מאוד מאומנת בזה, אבל אני חייבת להגיד שאתמול זה היה הכי קשה שהיה לי בחיים. להתנתק וככה להשאיר את זה בצד.
"וניסיתי לחשוב על דרך איך מצד אחד אני מתנתקת ומבצעת ברמה הכי גבוהה, אבל מצד שני אני גם לא, כאילו, איך אפשר? איך אפשר? ובאמת הייתה השאלה. פשוט שמתי לי איזושהי מנטרה בראש, החלטתי שאני בסירה שלי, בזכות כל מה שקורה, ולמרות מה שקורה ובגלל.
"הבנתי שכל מה שאני צריכה זה לבצע את מה שהתאמנתי עליו, ובסוף באמת נתתי לזה פשוט לצאת ממני. בסוף המקצה שלי התפרקתי. בהמנון, לא הצלחתי לעצור את הדמעות, עם המון המון כאב על האובדן".
כן, כי בהמנון, אחרי התחרות כבר אי אפשר בטח להתנתק מהחדשות מהארץ.
"ממש לא. ברגע שחציתי את קו הסיום, זה כאילו כל מה שקרה בבוקר, כל מה שיצאנו איתו מהכפר האולימפי, פשוט נחת עליי בבת אחת, תפסתי שם את הראש ולא האמנתי שעוד ועוד משפחות צריכות להתמודד עם הבשורות האלה, ושמחתי מצד אחד שזה מאחורי, שעשיתי את זה, שעשיתי מה שאני אמורה לעשות. ומצד שני, איזה יום קשה וכל מה שבא לי זה לעמוד דקה דומייה, זה במקרה שלי לשבת, אבל זה מה שבפנים, זה מה שרציתי לעשות. אז כשהשמיעו את ההמנון, פשוט צרחתי אותו מהנשמה שלי בשביל כל מי שבבית ורוצה קצת תקווה ואור ביום כל כך מורכב".
אנחנו היינו שם ביחד איתך, באמת, בלב ובראש, וזהו, אלה היו המשחקים האחרונים מבחינתך זה סופי?
"אסור לי להגיד את זה, פה מחזיקים אותי חזק שאני לא אודיע על פרישה, אבל כל מי שיעשה את המתמטיקה של הרקורד הספורטיבי שלי יראה שיש לי את הסט השלם. כמו שאני מצוינת בספורט, ככה אני יודעת להיות מצוינת בהמון דברים אחרים שאני רוצה להביא לידי ביטוי, והאמת היא שאני כבר די מתרגשת לקראת היום שאחרי. אז אני לא מודיעה, אבל נראה לי שבין השורות אפשר לקרוא את זה".
