המשלחת הישראלית למשחקים הפראלימפיים סופרת חמש מדליות - ושלוש מתוכן מזהב! מורן סמואל סיימה היום (ראשון) ראשונה בגמר ל-2,000 מ' חתירה (PR1), כשחצתה את קו הסיום בזמן של 10:25.40 דק'. סמואל הוליכה מהרגע הראשון והציגה מקצה פשוט מושלם.
עוד לא נרגענו ממדליית הזהב של סמואל והצמד הישראלי שחר מילפלדר וסלאח שאהין קטפו כמה דקות לאחר מכן את מדליית הארד בתחרות הזוגות. מילפלדר ושאהין סיימו במקום השלישי בזמן של 8:31.85 דק'.
בואו ונחזור לרגע אל סמואל. זו הייתה המדליה הפראלימפית השלישית ברציפות עבור החותרת בת ה-42, אחרי השתיים שבהן זכתה בריו (ארד) ובטוקיו (כסף) - ובמהלך ההמנון היא פשוט פרצה בבכי מרגש. סמואל הגיעה אל הגמר לאחר שסיימה את שלב המוקדמות במקום הראשון, וקבעה שיא משחקים חדש כשחצתה את קו הסיום בזמן של 9:58.02 דקות. היום השיגה זמן פחות טוב, אך זה לא הפריע לה לסיים על ראש הפודיום.
הרגע ששינה את חייה
אחרי המדליות בריו 2016 ובטוקיו 2020, סמואל, כאמור, המשיכה להוכיח מאילו חומרים היא עשויה. אי אפשר שלא להעריך את הקריירה של מי שרצתה שהחיים ייקחו אותה לכיוון אחד בספורט, אבל מצאה את עצמה בכיוון שונה לחלוטין. סמואל הייתה שחקנית נבחרת ישראל בכדורסל, כבר הייתה על דרך המלך כאשר שירתה בצה"ל על תקן ספורטאית מצטיינת ובהמשך השתתפה עם נירוסופט כרמיאל במשחקי גביע אירופה, אבל בהיותה בת 24 בלבד, קרה הרגע ששינה הכול.
מום מולד בכלי הדם בעמוד השדרה שלה התפרץ, והפך אותה למשותקת מבית החזה ומטה. "הלכתי לישון ממש רגיל אחרי עוד אימון", היא סיפרה בעבר, "התעוררתי בבוקר עם איזשהו כאב גב מאוד קיצוני. בשפה המקצועית הוא נקרא שבץ. רוב האנשים מכירים שבץ מוחי, לבבי, והעניין הזה של שבץ בחוט השדרה הוא לא מוכר, מאוד-מאוד נדיר".
סמואל לא ויתרה על חלום הכדורסל, ותוך כדי השיקום שלה פעלה להקמה מחדש של נבחרת נשים בכדורסל כיסאות גלגלים. חמש שנים אחרי, לא רק שהנבחרת הייתה קיימת, היא העפילה לאליפות אירופה. סמואל הצטיינה לא רק עם הנשים אלא גם עם הגברים בבית הלוחם בתל אביב, ובנבחרת המעורבת זכתה באליפויות ובגביעי מדינה, ואף שיחקה במשחקי גביע אירופה. בהמשך היא אף קיבלה את התואר "קפטנית", כאשר הייתה חלק מנבחרת שסיימה במקום השביעי באליפות היבשתית. בתחרות הזו היא נבחרה לאחת מחמש השחקניות הטובות באירופה.
ב-2010 הבינה סמואל, שהחלה להתנסות בענף החתירה, שהיא יכולה להשיג את הכרטיס למשחקים הפראלימפיים בלונדון, שנערכו שנתיים לאחר מכן. היא סיימה בגמר במקום החמישי, אבל זאת הייתה רק ההתחלה עבורה. בהמשך הגיעו עוד ועוד מדליות, גם מהתחרויות הגדולות בעולם. "רגעי האימה", כפי שכינתה את היום שבו הבינה שתהפוך לנכה המתניידת בכיסא גלגלים, הולידו הרבה "רגעי הצלחה" מרגשים לאחר מכן, עם מדליית הארד במשחקים בריו ומדליית הכסף בזו שבטוקיו.
למרות האהבה הגדולה מאוד שלה לכדורסל, היא ממשיכה "לשדך" אנשים שנפצעו והפכו לנכים במהלך חייהם אל החתירה, וכבר כיום אפשר לראות בנבחרת את שחר מילפדר, שחותרת בסירה זוגית עם סלאח שאהין, שהגיעה בתיווכה אל הענף.
מחוץ למים סמואל היא בוגרת תואר ראשון בלימודי פיזיותרפיה ותואר שני בחינוך והתפתחות בגיל הרך, שניהם מאוניברסיטת חיפה, ועובדת כפיזיותרפיסטית ילדים. בחיים האישיים החותרת מעולם לא הסתירה את זהותה המינית, והיא נשואה כבר 12 שנים ללימור גולדברג, שאותה הכירה בהתאחדות לספורט הנכים. לשתיים יש שלושה ילדים, וסמואל עצמה ילדה את בנה רום תוך כדי הקמפיין הנוכחי למשחקים בפריז. חמישה חודשים לאחר הלידה היא כבר זכתה במדליית הכסף באליפות העולם.
התחום החברתי חשוב לחותרת, ומלבד היותה מרצה ושותפה בפרויקט "אתנה", המעצים נשים בספורט הישראלי, היא הוציאה בשנה שעברה ספר ביכורים לילדים. שמו הוא "סבתא שלי ואני", והוא נכתב לזכר קרוב משפחתה אלעד אזרן, שנפטר בגיל שנתיים ושמונה חודשים, ואיבריו הושתלו בגופם של חמישה אנשים.
צמד חמד
ואנחנו כמובן לרגע לא שכחנו את הצמד שחר מילפלדר וסאלח שאהין. גם להם יש סיפור מרגש. אצל מילפלדר בת ה-26 אובחן סרטן עצמות נדיר בגיל תיכון, שגרם לכריתת חלק מהאגן שלה, והוא חובר מחדש ביצירתיות של רופאים. היא שיחקה כדורסל בתיכון, ואולי הייתה הופכת לשחקנית בליגת העל. אבל המחלה הרסה את זה. ובכל זאת, מדובר בספורטאית מלידה, והעולם יצר חיבור בינה לבין סמואל. "לימור, זוגתה של סמואל, ממש שיגעה אותי כשהייתי בטיול בדרום אמריקה. לחצה עליי לבוא לארץ ולנסות את הענף. כשהגעתי, ראינו שאני בכיוון טוב והמשכתי עם זה", היא סיפרה בחודש שעבר בריאין ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet.
גם הסיפור של שאהין, דרוזי בן 41 ששירת בצנחנים, מטורף. ב-2005 הוא נפצע בפיגוע במעבר קרני שעל גבול עזה, כאשר מחבלים חדרו למקום, והוא הסתער עליהם בגבורה. שאהין חיסל שלושה מחבלים, אבל חטף ארבעה כדורים ברגל שמאל. הוא פונה לבית חולים בהכרה, אבל לאחר מכן עבר ניתוח דחוף שארך 17 שעות. "רק כשראיתי את ההורים שלי עומדים לידי עם חלוקים ירוקים הבנתי שנפצעתי בצורה קשה", הוא סיפר בריאיון המשותף עם מילפלדר. הספורט, כמובן, נתן לו את הכוח לחזור לחיים.
