מורן סמואל אחרי הזכייה במדליית הכסף בטוקיו
(צילום: באדיבות ההתאחדות לספורט נכים)
פשוט ענקית. החותרת מורן סמואל חגגה הלילה (בין שבת לראשון) מדליה שנייה במשחקים הפראלימפיים. אחרי הארד בריו 2016, סמואל השתדרגה עם מדליית הכסף בטוקיו. זאת לאחר שסיימה שנייה בגמר ל-2,000 מטר בסירת יחיד עם זמן של 11:18.39 דקות.
המשחקים הפראלימפיים ב-ynet: למתחם המיוחד
הייתה זו המדליה הרביעית של ישראל במשחקים הפראלימפיים בטוקיו, אחרי הזהב של איאד שלבי ומארק מליאר והכסף של עמי דדאון בבריכת השחייה. "זה היה מרוץ מאוד קשה", סיפרה סמואל בת ה-39 לאחר הגמר. "התנאים הקשו, הרוח הייתה מטורפת. עם המיקום הנוכחי של הכיסא שלי, הייתי צריכה לחתור חזק עם הזרועות ובכתפיים".
"אם הייתה לי רוח גבית זה היה טוב יותר, אבל אנחנו לא יכולים לשלוט במזג האוויר", המשיכה סמואל. "אבל אני לא יכולה שלא להיות שמחה על המדליה שלי, לעמוד שוב על הפודיום".
הדרך של סמואל לגמר הייתה קשה, כאשר בשלב המוקדמות היא אמנם סיימה ראשונה והשיגה את הכרטיס האוטומטי לגמר, אך לאחר בדיקת השופטים, הוחלט לפסול אותה בגלל כיסא לא תקין עם בוכנות. לכן היא הייתה צריכה גם לחלוף על פני שלב הניחומים. "כל מה שרציתי זה לצאת מהמשחקים האלה עם חיוך על הפנים. אני מרוצה מהתוצאה שלי. נתתי הכל היום, למרות שבאמת ניסו לשים לי מקלות בגלגלים", הודתה סמואל. "אבל לא נתתי לשום דבר להזיז או להפריע לי. נשארתי עם הראש ממוקדת במטרה, ועשיתי את זה".
על הגמר עצמו, הוסיפה: "הפסדתי במירוץ לאחת הספורטאיות הטובות ביותר שאני מכירה (בירגיט סקרשטיין הנורבגית, א.א)". סמואל התרגשה כשדיברה גם על משפחתה בארץ: "אני רק רוצה לחזור הביתה, לילדים המדהימים שלי. אני כל כך מתגעגעת אליהם, לא ראיתי אותם שבועיים וזה קורע לב. הם הרוח מתחת לכנפיים שלי. התרוצצתי בשנת 2017 כשהייתי בהריון, ולאחר מכן ארבעה וחצי חודשים אחרי הלידה בשנת 2018. אני יודעת כמה הילדים גאים בי. הבטחתי להם שלי שאני אחזור עם מדליה, וקיימתי".
סמואל, שהחלה את דרכה ככדורסלנית בכרמיאל ובנבחרת ישראל, הפכה בגיל 24 למשותקת בפלג גופה התחתון בעקבות התפרצות מום מולד בכלי דם בעמוד השדרה. לאחר שיקום ארוך היא הצטרפה להתאחדות ספורט הנכים כדי להקים מחדש את נבחרת הכדורסל בכיסאות גלגלים, עד שעברה לענף החתירה בו הביאה רשימת הישגים, כשהשיא הגיע הלילה בטוקיו.
