ביקור בשפרעם ומפגש עם משפחתו של איאד שלבי
(קרדיט: ליאור אל חי)
כמו באולימפיאדת טוקיו, גם במשחקים הפראלימפיים בבירת יפן המשלחת הישראלית פתחה בעוצמה. בחודש שעבר הייתה זו אבישג סמברג עם הארד בטאקוונדו ביום התחרויות הראשון, ואתמול איאד שלבי הוציא את הנבחרת לדרך עם זהב אדיר במשחה ה־100 מטר גב. בכך, שלבי בן ה-34 הפך לספורטאי הערבי־ישראלי הראשון שמשיג מדליה אולימפית או פראלימפית.
המשחקים הפראלימפיים ב-ynet - למתחם המיוחד
זה ממש לא היה פשוט: שלבי, שעד כה הישג השיא שלו היה מדליית זהב באליפות אירופה, הוביל בפער ניכר בחצי המרחק, אך ב־50 המטרים האחרונים אנטון קול האוקראיני הלך וסגר עליו. נראה היה שהמהפך בדרך, אבל שלבי סיים חזק ונגע בקיר אחרי 2:28.04 דקות, לעומת 2:28.29 של יריבו. עכשיו הפנים לעוד מדליות: לשלבי עדיין צפויים שני משחים, 50 מ' גב (המקצוע בו הוא אלוף אירופה המכהן) ו־150 מ' מעורב. בשניהם נראה שהסיכויים שלו להגיע לפודיום מעולים.
אין מצליח כבעל ניסיון
שלבי, שגדל וחי בשפרעם, הוא חירש־אילם מלידה, ובעקבות תאונה קשה שעבר בגיל 13 סובל משיתוק בארבע גפיו ומתנייד בכיסא גלגלים. דרגת הנכות שלו, S1, היא הגבוהה ביותר במשחקים הפראלימפיים.
הסיפור שלו ממחיש את הכוח של השחייה הפראלימפית בישראל. ראשית, מבין 376 המדליות כחול־לבן במשחקים, 168 הגיעו מהבריכה. נכון, רבות מהן היו בתקופה מוקדמת יותר של המשחקים – אבל כאן באה לידי ביטוי הדומיננטיות הישראלית בשחייה גם בעידן מקצועני יותר, בו העולם סגר פערים בענפים פראלימפיים אחרים. הנבחרת הנוכחית איכותית בצורה יוצאת דופן, כשעמי דדאון ומארק מליאר מועמדים להביא מדליות נוספות מטוקיו, והיא גם משתפרת ומתחדדת לאורך זמן, כפי ששלבי מדגים בעצמו.
זו הפעם הרביעית בה שלבי משתתף במשחקים, אבל נראה היה שהוא לא ישבור את תקרת הזכוכית: בבייג'ינג 2008 הוא סיים פעמיים במקום הרביעי, בלונדון 2012 החמיץ במאית אחת את מדליית הארד ובריו 2016 לא הצליח בשלושת המשחים שלו: מקום 8, מקום 11 ופסילה אחת. אבל הצוות המקצועי של הנבחרת, בראשות המאמן יעקב ביננסון, יצר תוכנית מהצמרת העולמית ששידרגה את כל השחיינים, ולמרות שנדמה היה ששלבי בנסיגה בקריירה הוא פרץ מחדש. השיא היה, תרתי משמע, השיא: לפני ארבעה חודשים, במסגרת תחרות בשפילד, הוא ניפץ את שיא העולם ב־150 מ' מעורב (שהיה שייך לו) וקבע 4:57.72 דקות.
מלחמה נגד כל העולם
שלבי מתאמן במרכז השיקום של איל"ן בחיפה, אותו מנהל טניסאי העבר שחר פרקיס, שסיפר אתמול בגאווה: "שלבי הוכיח שהכל אפשרי, אבל זו תוצאה של שני דברים: עבודה קשה ומקצוענות. הוא חלק מנבחרת שמתאמנת בשנים האחרונות באופן אינטנסיבי שאי אפשר להעלות על הדעת. 12 אימונים בשבוע, נכנסים למים ב־6 בבוקר, אימונים בסוף השבוע, בחורף, בקיץ, הרבה נסיעות לחו"ל. וכשהם נוסעים לחו"ל, זה לא כמו שכל אחד נוסע - זו אופרציה שלמה, התארגנות, רכבים ומטענים מיוחדים. זה כיסאות גלגלים, אין־סוף בעיות, מלחמה מול הרשויות והביטוח הלאומי, מלחמה נגד כל העולם.
יעקב בנינסון, מאמנו של איאד שלבי, אחרי הגמר
"המקצוענות זה כמובן המאמן ביננסון, שיודע לבחור את האנשים המתאימים. עד לפני זמן קצר איאד היה בדרגה S2, וכשהצלחנו להעביר אותו לדרגת נכות אחרת זה עשה את ההבדל. זה תפקיד המאמן, לרדת לפרטים הקטנים, לעומק".
אתה צופה שעכשיו תקבלו גל של שחיינים חדשים?
"זה בהחלט יעזור. אנשים שלא שפר מזלם נמצאים בתקופה של הלם, תחושת אובדן, רחמים עצמיים. לאחר התאוששות פיזית ומנטלית, מי שלא ויתר נחשף למקום כמו שלנו. מתחילים בטיפולים, ואז בחור כמו ביננסון קולט אותם וחי אותם. זה לא במקרה, מה שרואים זה השפיץ של הפירמידה".
אבל הגאווה הגדולה ביותר הייתה של האב, יוסוף. בניגוד לכל משחקים פראלימפיים, הפעם הספורטאים לא זכו לכך שבני משפחותיהם יהיו לצידם – אך המקרה של שלבי שונה. אביו הוא חלק מהצוות שעוטף אותו, ומטפל בו במסירות לאורך כל חייו. הוא זה שהוביל אותו אל שפת הבריכה, ונישק אותו בחום ובהתרגשות אחרי הזכייה.
פרקיס: "יוסוף מלווה את הילד 24 שעות ביממה. הוא נמצא איתו בכל מקום, הוא איתו בכל תחרות, בכל אימון, בכל מקלחת. אי אפשר להבין את ההשקעה וההקרבה הזו עד שרואים אותה בעיניים".
