עכשיו כשנגמרה האולימפיאדה, כל שנותר הוא להודות לספורטאים שלנו על ההישגים המדהימים והמדליות באירוע החימום, כי מחרתיים מתחיל הדבר האמיתי: המשחקים הפראלימפיים.
- המשחקים הפראלימפיים ב-ynet – למתחם המיוחד
נשמע כמו בדיחה? מי שמעולם לא ראה את המשחקים הפראלימפיים לא ראה עוצמה אנושית מהי.
אני חייב להודות שהחיבור שלי לעולם ספורט הנכים התחיל בשלב יחסית מאוחר בחיים. למעשה, לא נחשפתי לספורט נכים עד שנפצעתי – לא בילדות, לא בטלוויזיה, לא במגרשים.
כמה חודשים אחרי מלחמת לבנון השנייה לקחו את כל הפצועים הקשים לסיור בבית הלוחם בת"א, ושם לראשונה ראיתי אנשים עם מגבלות עושים ספורט. שם לראשונה ניסיתי טניס בכיסאות גלגלים. שם החיים שלי השתנו.
רוב האנשים שאני מכיר אוהבים לתת לעצמם תירוצים להימנעות שלהם מלעשות דברים. מהצד, כולם נשמעים אותו דבר: "אני כבר מבוגר מדי לדברים האלה... אין לי זמן... יש לי מלא עבודה... יש לי ילדים... אני לא יכול... יש לי ואין לי ולא וכן...".
מה אם אני אגיד לכם שבמשחקים הפראלימפיים בלונדון 2012 ראיתי בחור בלי ידיים יורה בחץ וקשת עם הרגליים? קטועי רגליים שקופצים לגובה? עיוורים שמשחקים כדורגל? עיוורים שמשחקים כדורגל! הם משחקים עם כדור רועש והם משחקים מדהים – יש שיגידו יותר טוב מהנבחרת הרגילה של ישראל.
חוויית המשחקים הפראלימפיים הייתה החוויה הכי עוצמתית בחיים שלי. ראיתי את הכוח הפנימי שיש לאנשים, ראיתי אנשים שלא נותנים לעצמם תירוצים, כאלה שלא מוכנים להקשיב כשהסביבה משדרת להם "לא", שלא מעניין אותם אם מסתכלים עליהם מוזר. אנשים שלא נותנים למגבלה שלהם להכתיב להם את החיים.
כן, אני יודע שכולנו כבר חזרנו לחיים, לשגרה ולצרות שלנו. אבל בפעם הבאה שנרצה לתת לעצמנו תירוצים ל"למה לא" – בואו ניזכר בקטוע הרגל שרץ מרתון.
אני רוצה להזמין את כולם לראות גם את המשחקים הפראלימפיים, ולעודד את הספורטאים שלנו, כי העוצמה הפנימית שלהם, הנחישות וכוח הרצון מבטאים את הרוח האולימפית בצורה הכי חזקה שיש.
נועם גרשוני הוא זוכה מדליית הזהב בטניס בכיסאות גלגלים במשחקים הפראלימפיים לונדון 2012
האתר של נועם גרשוני: noamgershony.com
