אפשר להיות שבעי רצון מהמשחק הראשון של דני אבדיה בליגה הטובה בעולם. ההתרגשות ניכרה ברבע הראשון, וזה שלב בלתי נמנע, אבל הדרך ארוכה היא ורבה, עוד 71 משחקים בעונה הרגילה.
הסיכויים שנראה את דני אבדיה במשחק פלייאוף העונה לא גדולים, כי וושינגטון קבוצה בינונית. החמישייה הפותחת היא לפרוטוקול, החמישייה החשובה היא זו שמסיימת את המשחק, והעובדה שסקוט ברוקס החזיר את אבדיה ל-1:28 הדקות האחרונות, מדברת בעד עצמה.
היו גם מהלכים קטנים שהראו שהרוקי הוא לא עוד שחקן בהרכב. נכון שדבר יקום או ייפול על פי ראסל ווסטברוק ובראדלי ביל, אבל כשהיה לו יתרון גובה על סת' קרי (האח של), הורידו את דני לשחק בלואו-פוסט משם מסר אסיסט יפהפה לביל. האם המהלך חזר על עצמו בהמשך? ממש לא.
ברבע הראשון דני כמעט לא הורגש. באנגלית אין מילה מתאימה לגישושים, אבל חוץ משלשה אין הרבה לספר. ברבע השלישי הילד כבר השתחרר והפך לפקטור משמעותי בשני צידי המגרש. באותן דקות הוויזארדס עברו להוביל ב-12 הפרש, הבעיה שמשחקים מוכרעים בישורת הסופית, וכמה טעויות עלו לוושינגטון בהפסד במשחק פתיחת העונה.
הכדורסל שמשחקים ב-NBA שונה מהכדורסל האירופי. הסלים אמנם באותו גובה וקו העונשין באותו מרחק, אבל הכדורסל פחות מסודר. המשחק בנוי על כוכבים שעושים הכל ומאיימים על הסל בכל פוזשן, והלילה זה היה ראסל ווסטברוק ובראדלי ביל מוושינגטון נגד ג'ואל אמביד ובן סימונס מפילדלפיה. היתר הם צוות משלים.
מי שאינו סופרסטאר חייב להיות יוצא מן הכלל בקטגוריה כלשהי. דווייט הווארד מפילדלפיה הוא חוסם וריבאונדר, דאוויס ברטאנס, סטרץ' פור, הוא צלף שלשות אוטומטי. תוך פחות מדקה הוא ירה שלוש שלשות ללא החטאה (4 מ-5 במשחק כולו) והחזיר את וושינגטון למשחק. מה שווה צלף כזה, אם את השלשה המכרעת במאני-טיים לקח הקלע הכי גרוע של הוויזארדס - הסנטר תומאס בראיינט.
שוקי שוורץ שמבין דבר או שניים בכדורסל, אמר לי השבוע שלדני אבדיה יש בייגלה מעל הראש. המשחק הלילה רק חיזק את דעתו, ודווקא בגלל שאבדיה לא גדול בשום קטגוריה. יש לבחור פוטנציאל להפוך לאול-אראונד פלייר, משהו שקשה למצוא. הוא לא אתלט כמו ווסטברוק ולא צלף כמו ביל, אבל עושה הרבה דברים בסדר, גם בהגנה.
משחק ההתקפה של מאמן הסיקסרס דוק ריברס בנוי על הסנטר האדיר שלו ג'ואל אמביד. לקמרוני הענק (2.13 מ') יש יד רכה מחצי מרחק וראיית משחק, והמטרה הראשונה של פילדלפיה היא שהכדור יגיע לאמביד. כשסקוט ברוקס החליט להשתמש באותו דאבל-טים על שחקן בלואו-פוסט בו נוקט גם ספרופולוס במכבי ת"א, המשחק התהפך.
אבדיה הצטרף לשמירות כפולות, נכנס למשחק דרך ההגנה והצליח לאלץ את אמביד להוציא את הכדור מידיו. רק זמנית. אמביד הכריע את המשחק בדקות הסיום והיה ה-MVP עם 29 נקודות ו-14 ריבאונדים. המעורבות של דני במשחק ההגנה מגדילה את הסיכוי שיקבל את הכדור הראשון אחרי ריבאונד או חטיפה ולהוביל מתפרצות. הוא עושה את זה הכי טוב בקבוצה, ורק החטאות של החברים שלו מנעו ממנו לרשום שלושה אסיסטים נוספים לזה שרשום לו בסטטיסטיקה.
ההערכות במזרח התיכון שצפו לדני אבדיה תואר רוקי העונה היו מוקדמות ומוגזמות. צעיר שמשחק ליד ראסל ווסטברוק ובראדלי ביל, שלא יצפה שיהיו לו הרבה זריקות, לכן צריך לנוע בלי כדור ולדאוג שהזריקות שלו תהיינה טובות. ברירת המחדל של ווסטברוק היא הזריקה לסל. זה ידוע, אבל הוא מושך אליו שני שומרים ואחריותו של דני היא לנוע ללא כדור לעמדות שקל למסור לו, כי בהדרגה שחקנים יבינו שהבנת המשחק וקבלת ההחלטות שלו היא ברמה גבוהה.
ווסטברוק השיג טריפל-דאבל מספר 137 בקריירה שלא מנע הפסד. הוא וביל זרקו 36 מ-71 הזריקות של הוויזארדס וזה לא ישתנה. גם השופטים, כמו בכל העולם, לא יעשו הנחה לרוקי. שלושה שחקנים עשו לאמביד הורדת זקיף, השופטים הדביקו את הפאול לדני שבכלל לא היה מעורב במהלך. ולאלה שמתלוננים על לואיג'י למוניקה, גם ב-NBA שופטים מתנחלים בשולחן המזכירות בבדיקת ה-VAR.
שורה תחתונה: 7 נקודות, 2 מ-2 מחוץ לקשת, ארבעה ריבאונדים, אסיסט, חטיפה ואיבוד, מדד פלוס-מינוס 14 לוושינגטון בדקות בהן הוא שיחק. בסדר גמור.
