10 זה המספר שמסכם את גמר המערב. 10 שנים חלפו מאז שלוס-אנג'לס לייקרס עלו לגמר הפלייאוף (וגם לקחו את האליפות האחרונה שלהם), וכעת לברון ג'יימס מזנק לסדרת הגמר העשירית בקריירה שלו, בניסיון להשיג אליפות רביעית. כמו שזה נראה, ולמרות שבגמר המזרח מתמודדות שתי קבוצות מצוינות בדמות מיאמי ובוסטון, הוא פייבוריט מוחלט לעשות את זה. מיותר לציין שהוא סיים את הסדרה עם עוד טריפל-דאבל לאוסף.
הלייקרס סגרו הלילה (שבת) את הסיפור מול דנבר הנהדרת עם 107:117 שהשלים 1:4 בסדרה, ופשוט נראים כמו כוח שלא ניתן להחזיק מעמד נגדו לאורך זמן. הנאגטס כבר חזרו פעמיים ברצף מ-3:1 בפלייאוף הזה, אבל בגמר המערב ראו מולם יריבה עם עומק, מאמן מבריק בדמות פרנק ווגל, הרבה סבלנות ושני סופרסטארים שפשוט גומרים אותך בכל דרך אפשרית. לברון ג'יימס ואנתוני דייויס הם צמד ברמה אחרת.
צריך לתת לדנבר הרבה כבוד. בשני המשחקים האחרונים ניקולה יוקיץ' סיבך את עצמו בעבירות ולא היה אפקטיבי, אבל שחקני רוטציה המשיכו ללחוץ וללחוץ, לקלוע ולשמור, ולמנוע תבוסות. דנבר לקחה משחק אחד בסדרה, הראתה כמה פוטנציאל טמון בה – כי יוקיץ' וג'מאל מארי עדיין צעירים – ומה שכנראה חסר לה כדי ללכת רחוק יותר הוא עוד גו-טו-גאי אמין, ושדרוג של מייקל פורטר ג'וניור שיכול להיות משמעותי מאוד בעתיד לפי הניצוצות שהוא מראה. כרגע, זו התקרה של הנאגטס, וזה גבוה יותר ממה שציפו ממנה.
הרבע הראשון היה עמוס בחילופי יתרון בזמן שהלייקרס היו עדיין רדומים, אבל כבר אז ניתן היה לראות כמה נקודות מפתח – השמירה הכפולה על מארי שהקשתה עליו להיכנס למשחק, והעבירות המוקדמות של יוקיץ'. זה נגמר ב-30:33 ללייקרס, והרבע השני התחיל טוב עבור הנאגטס כאשר יוקיץ' חזר וחיפש לקחת על עצמו יותר עם מהלכים יפים – אבל תוך קצת יותר משלוש דקות הוא ירד שוב מהפרקט עם עבירה שלישית אחרי פאול תוקף מיותר על קארוסו.
זה היה רגע המפנה שיצר בסופו של דבר מעט הפרדה ונתן ללייקרס את הביטחון לברוח קצת. בדקות הבאות, לברון חתך את הנאגטס בסדרה של חדירות חזקות לסל שסיים בנקודות, וגם כאשר הקשו עליו, הוא שיחרר אסיסטים יפהפיים לקארוסו, מרקיף מוריס וקייל קוזמה. המלך שלט לגמרי בכל היבט של המשחק, ואפילו שמר מצוין על מארי למשך מספר דקות. כשמארי התעורר סוף-סוף לקראת ההפסקה והתחיל להשחיל סלים למרות פציעה ברגל שהקשתה עליו, זה עזר רק במניעת יצירת כדור שלג – ו-51:61 ללייקרס אחרי שני רבעים, בהם לברון תרם 16 נקודות, 7 כדורים חוזרים ו-6 אסיסטים.
מייקל מלון ראה את העסק מתחיל להתפרק בתחילת הרבע השלישי ולקח פסק זמן כשהלייקרס עלו ל-15 הפרש, כשהם פשוט הולמים בדנבר בצבע עם סלים קלים. רק 6:26 דקות לסיום הרבע שחקן ראשון בדנבר הגיע למספר נקודות דו-ספרתי (יוקיץ' עם 11), רק ששנייה לאחר מכן לברון העיף מסירה על כל המגרש לדאנק של דייויס, כדי להדגיש עוד יותר את האינטנסיביות של אל-איי.
אבל דווקא אז, ג'רמי גרנט לקח אחריות ועשה כמעט הכל בשני צדי המגרש, בזמן שמארי לא זרק ונראה כמו מי שהכאבים משפיעים עליו ויוקיץ' הסתובב על הפרקט בלי להשפיע. איכשהו, ההפרש ירד בזכות עבירה נוראה במתכוון של דווייט האוורד (שוב פתח בחמישייה) על פול מילסאפ שנתנה לדנבר מעט מומנטום, למרות שלאחר מכן סופרמן גם הוציא מיוקיץ' עבירה רביעית חשובה עם הצגה יפה לשופטים. דקה לסיום הרבע, מארי כבר הוריד ל-2 עם סל ועבירה, ואפילו השווה מהקו ל-84:84 כשנותרו 11 שניות, לא יאמן (ההפרש עמד בשיאו על 16). לברון עוד מסר אסיסט לשלשה של דייויס בסוף הרבע, אבל דנבר הרגישה שזה לא בשמיים.
הבעיה היחידה הייתה שיש גבול עד כמה השחקנים המשלימים כמו גרנט ומילסאפ היו יכולים להחזיק מעמד. האנרגיה של גרנט סידרה את הקאמבק, אבל ברבע האחרון הוא מצא את עצמו שוב ושוב במצב שהכל תלוי בו, וזה היה גדול עליו. גם כשיוקיץ' התעורר למהלך אגרסיבי של שלוש נקודות, התשובה המיידית הייתה בשלשה של דני גרין שהשלימה טריפל-דאבל של המוסר לברון (ה-27 שלו בפלייאוף, שני רק למג'יק ג'ונסון עם 30), ואז עוד ג'אמפ של קינג ג'יימס.
בסך הכל היו ללברון 14 נקודות ברבע האחרון, כשהוא נכנס לזון מטורף בדקות האחרונות, ואז כבר לא היה משנה מה קורה בדנבר. 107:117 בסיום, הלייקרס אלופי המערב, האולם באורלנדו התמלא בקונפטי, אבל זה לא מה שלברון מחפש.
לברון סגר עם 38 נקודות, 16 ריבאונדים ו-10 אסיסטים, כשהוא מפגין יעילות גם בכך שאיבד פעמיים בלבד. אנתוני דייויס, לו זה יהיה גמר NBA ראשון בקריירה, הוסיף 27 ושוב היה חד מהקו (9 מ-9), גרין וקארוסו 11 כ"א. גרנט קלע 20 במשחק נהדר עבור הנאגטס, בדיוק כמו יוקיץ' – אבל הסרבי שיחק רק 30 דקות בגלל העבירות, והיה כבוי יותר מדי זמן גם כשכבר שיחק. היה בו משהו מאוד מהוסס ולא אסרטיבי מספיק. מארי, שעשה מה שאפשר במגבלות הפציעה, סיים עם 19.
