דני אבדיה הוא ילד של שנות האלפיים, עידן אחר. סביר להניח שהוא לא חווה את מה שעברו המוני צעירים ישראלים, שפתחו בהתרגשות את העטיפה של מסטיק בזוקה והאמינו לכל מילה שהופיעה שם בטקסט ה"עתידות" – במיוחד אותה קלאסיקה שהפכה למטבע לשון בעברית: "עד גיל 21 תגיע לירח". רק שגם אם המסטיקים שלו היו משודרגים יותר, בין חמישה טעמים לחמישה דגנים, הוא בין הבודדים שיכול להגיד שהמשפט הזה נכון בהקשר שלו. היום המאמי הלאומי חוגג 20, והרבה לפני 21 הוא כבר הגיע לירח. איזה ירח? הוא כבר עקף אותו לפני כמה שנות אור ועכשיו מכוון לאיזו טבעת בנפטון.
בדיוק בזמן הנכון, אבדיה גם חגג אתמול לפנות בוקר ניצחון ראשון ב-NBA, 109:130 של וושינגטון במינסוטה אחרי שהוויזארדס פתחו את העונה עם חמישה הפסדים מחמישה משחקים. זו הייתה ההופעה הטובה ביותר שלו עד עכשיו בליגה הטובה בעולם: 11 נקודות (הפעם הראשונה שהוא קולע בדו-ספרתי), שבעה כדורים חוזרים, שלושה אסיסטים ושלוש חטיפות. את יום ההולדת הוא יבלה בנסיעות והכנות. ממיניאפוליס הקפואה וושינגטון יצאה לניו-יורק, שם תשחק מחר בברוקלין מול קווין דוראנט וקיירי ארווינג. אין מנוחה ב-NBA, אין מנוחה בעונה מקוצרת של לו"ז צפוף, ותאמינו לנו שהוא נהנה מכל רגע.
אולי המשחק הזה ירגיע את האש שבוערת בישראל מאז כדור הפתיחה של העונה. מה שקורה ברשתות החברתיות ובשיחות בין חברים בשבוע וחצי האחרונים יצא מכלל שליטה. אלו פוסטים בלתי פוסקים שנאפו באותה תבנית של "עכשיו כבר אפשר להגיד". תובנות בסגנון, זהו, זה נגמר: "עכשיו כבר אפשר להגיד" שפתיחת העונה של אבדיה מאכזבת. "עכשיו כבר אפשר להגיד" שוושינגטון היא אחת הקבוצות החלשות בליגה. "עכשיו כבר אפשר להגיד" שעכשיו כבר אפשר להגיד. הסוגים הפופולריים של השיחות, הווירטואליות או פנים אל פנים, הם הקיצוניים, מאה אחוז לפה או לשם: אבדיה אשם לגמרי בכך שאין לו לפחות 25 נקודות במשחק בגלל שהוא מתחבא בפינה, או שבקבוצה נערכה ישיבה סודית בלעדיו שבה הוחלט רשמית שלא מוסרים לישראלים וחובה לארגן עצומה שתישלח לבעלים כדי שיטפל בזה.
אין אף שחקן ב-NBA שמקבל כל כך הרבה אהבה ותמיכה מהמדינה שלו, והוא מרגיש את זה ושמח בזכות זאת. זה בחור שבגיל 20 גורם אושר אינסופי לאנשים חולי ספורט שכבר לא האמינו שיוכלו ליהנות כך ממישהו משלהם. ולא היו קיצורי דרך או פוקסים: אבדיה הוא שחקן כדורסל יוצא מן הכלל. מי שחושב שששת המשחקים הראשונים שלו ב-NBA היו "אכזבה" – שישה משחקים שבהם פתח בחמישייה, קיבל כמות דקות משמעותית (הרביעית בגובהה בקבוצה) והראה שיפור מתמיד – חי במציאות אחרת. והוא עוד יהיה טוב יותר. הרבה יותר.
מזל טוב, דני, על החלפת הקידומת. אני מאחל לך מכאן שתקבל את מה שיונה וולך ביקשה: "שלח לי שקט בקופסה מארץ רחוקה".
