אז מילווקי ויתרה על ג'רו הולידיי, ווינר מוכח, כדי להביא את דמיאן לילארד עם הקליעות מתשעה מטר אבל בלי ניצחונות ממשיים על השרוול. נשמע נורמלי אחרי משחק המופת שלו, שכלל חמש נקודות מכריעות וחטיפה גורלית ב-38 השניות האחרונות ב-111:114 של בוסטון על אינדיאנה שקבע 0:3 לסלטיקס בגמר המזרח, לא?
הסלטיקס לא היו מוכנים לתת לסדרה הזו להימתח יותר ממה שהיא אמורה. כל שחקני החמישייה שלה שיחקו מעל 35 דקות, עם 44 לג'ייסון טייטום. טייטום עצמו רשם שורה סטטיסטית נהדרת (36 נקודות, 10 ריבאונדים ו-8 אסיסטים), כולל מסירה מאחרי הגב לשלשה מהפינה של אל הורפורד שצריך להראות אותה בלופים במוזיאון לכדורסל. הורפורד עצמו? אין מילים. בוסטון נשארה צמודה. השאירה לעצמה הזדמנות. ואז היא פתחה מבערים בהגנה.
בחצי הראשון אינדאינה קלעה 69 נקודות (ספליט של 31 ו-38) באחוזים נהדרים. בשני הרבעים האחרונים, היא קלעה 21 נקודות בכל אחד מהרבעים. זה היה קונצרט של חסימות (12), חטיפות (7), זריקות קשות, זריקות בלחץ של שעון הזריקות, והכל בניהולם של דרק ווייט, הורפורד ובעיקר הולידיי.
המעבר הזה של הולידיי, שהחליש את מילווקי, אחת המועמדות העיקריות של בוסטון בדרך לאליפות, וחיזק את הסלטיקס, הוא גניבת השנה. איפה הולידיי ואיפה מרכוס סמארט של העונה שעברה?
הנבואה ניתנה לטיפשים
אם יש דבר אחד שלמדנו בפלייאוף הזה הוא הוכחה לכך שנבואה באמת ניתנה לטיפשים. כמו בפרק ההוא של ג'ורג' קונסטנצה בסיינפלד: כל מה שאנחנו חושבים עליו, צריך לכתוב עליו הפוך.
ובכל זאת: 0:3 לבוסטון, 0:2 בחוץ לדאלאס. הכל מתמרק למפגש ענק: דונצ'יץ' וקיירי נגד ווייט והולידיי, צמד הגארדים הכי מוכשר בהתקפה בליגה, נגד צמד הגארדים הכי טוב בהגנה בליגה.
שם את הביקורות בצד
מילה על ג'ו מאזולה, מאמן בוסטון, שחטף ים של ביקורות על יכולות והחלטות האימון שלו בשנה שעברה. השנה הזו הוא הצליח לקנות את חדר ההלבשה. היום, לדעתי, הוא היה האיש שניצח את המשחק.
הוא לא עשה את זה בטקטיקה, לא בחילופים ולא בהתאמות. מאזולה, 35, התנהג כאילו שהוא בליגה 35 שנים, מאמן שראה הכל. הקולות שלו מפסקי הזמן העידו על חוסר מוחלט בפאניקה. הוא הרגיע את הסלטיקס, אמר להם שהם במרחק נגיעה, לא להתרגש. השחקנים שלו האמינו לו במשחק מספר שלוש, הם יאמינו למה שהוא יאמר גם בשלבים אחרים של הפלייאוף. האמירות וההבטחות שלו יישמעו להם אמינות.
העייפות משפיעה
עוד תופעה שחוזרת על עצמה בפלייאוף היא העובדה שהרבה קבוצות ושחקנים, בעיקר כאלו שלא הגיעו לשלבים הללו בעבר, מגיעים לשלבים המכריעים של המשחק בלי אנרגיה וחמצן. פסקל סיאקאם ומיילס טרנר הפסיקו לבקש את הכדור עם הגב לסל בדקות האחרונות, הכדורים גירדו את הטבעת, כל התקפה הייתה אלתור על גבי אלתור.
5 צפייה בגלריה
הגיע למאני-טיים בלי אנרגיה. טרנר
(צילום: Justin Casterline / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
יש גבול לכמה הופעה מסחררת של טי.ג'יי מקונל יכולה לסחוב אותך.
פליטת פה? ממש לא
אז לריץ' פול, סוכן העל וחבר הילדות של לברון ג'יימס, הייתה פליטת פה. והפליטת פה הזו רמזה שלברון ג'יימס מוותר על האפשרות להישאר בלייקרס תמורת 51 מיליון דולר בשנה הבאה ויהפוך לשחקן חופשי.
קודם כל, לריץ' פול, אין פליטות פה. זה בן אדם שיודע איזה אומלט הוא רוצה לארוחת בוקר בשביעי בפברואר 2025, בן אדם שלא נכנס למיטה לפני שהוא עושה על זה ישיבה של סיעור מוחות בזום אם לשכב על הגב, הבטן או הצד. הכל מתוכנן שם עד הפרט האחרון. מחר נקרא באיזו קבוצה ברוני יראה את הכישורים שלו.
לברון ג'יימס הוא נרקומן של תשומת לב. אולי הפעם הוא יודיע על ההחלטה שלו בטיסה לחלל. כל השטויות האלו מסביבו יכולות לחכות עוד כמה שבועות. לתת קצת כבוד לרגע לדונצ'יץ'? זה לא בסיסטם שלו.
חובת האזנה
ולמי שיש זמן: האזינו לשיחה של דן לה באטארד עם סטן וון גנדי בפודקאסט "סאות' ביץ' סשנס", שבה חושף המאמן לשעבר והפרשן בהווה את העובדה שאשתו קים התאבדה באוגוסט האחרון לאחר שאובחנה עם מחלה נפש. מצמרר.
