בשבוע האחרון דני אבדיה עשה את הקפיצה המיוחלת למעמד של שחקן משמעותי ב־NBA. הדבר הזה, שכדורסלנים מחכים לו ולא תמיד זוכים לקבל, הרגע בו אוהדים מתחילים לשים לב למישהו שהיה קל להתעלם ממנו, השינוי הגדול. הוא קיבל כינוי.
בוושינגטון הדביקו לו את הטייטל "טורבו", על שם מהלך במשחק הווידיאו 2K, ויחד עם התנועה שהתחיל לעשות אחרי מהלכים גדולים – אותה אפשר לתאר בהגדרה התנ"כית "ורום ורום על האופנוע" – העניין תפס תאוצה. לא במקרה זה הגיע במקביל לסיבה נוספת שכדאי להזכיר, סתם ככה על הדרך – אבדיה עשה בדיוק את מה שהוויזארדס חיכו לו במשך שנתיים וחצי, מאז שבחרו אותו במקום התשיעי בדראפט, ופשוט התפוצץ. זו לא עוד הבלחה חד־פעמית של רבע או ערב בודדים, שאחריה הוא שוב מתחבא בפינה או מפגין חוסר ביטחון בהתקפה: שפת הגוף, היכולת, המעמד המוצהר בקבוצה – כל אלו מעידים על כך שדני אבדיה הגיע רשמית ל־NBA.
זו הייתה דילמה סמנטית עד לא מזמן. זה לא שאבדיה היה חלש או אלמוני, אבל המציאות הקרה של ה־NBA היא שהכותרות והתהילה הולכות לאלו שהסטטיסטיקה שלהם מרשימה, לא לשחקנים שעושים את העבודה האפרורית בהגנה, ההיבט בו אבדיה הצטיין במיוחד לאורך כל הדרך. השאלה הבולטת סבבה את היכולת של הישראלי לצאת מהקטגוריה הזו ולהפוך גם לתורם נקודות יציב יותר, מה שישדרג אותו בבירה ובארה"ב כולה.
הסוויץ' קרה באותו טרייד של רוי האצ'ימורה, ששלח את היפני ללייקרס תמורת קנדריק נאן. כבר אחרי העסקה הערכנו כאן כי המהלך יפעל לטובת אבדיה, אבל היה קשה לתאר עד כמה – כי לא רק שמדובר בתפנית מקצועית, אלא בכך שהבוס של הישראלי אמר בפה מלא ששיפור מצבו של הפורוורד היה החלק המרכזי בהחלטה. הג'נרל־מנג'ר טומי שפרד הודה במשחק הראשון שאחרי הטרייד כי בוושינגטון רצו לסדר לאבדיה יותר דקות, הזדמנויות ואחריות על ידי "שחרור הפקק" בעמדה שלו – כלומר, הוויזארדס ויתרו על שחקן שהיו מושקעים בו, שנהגו בו בסבלנות בתקופות הקשות וטיפחו אותו ככוכב עתידי, כדי שאבדיה יוכל לממש את הפוטנציאל שלו. זו אמירה עוצמתית. זה לא משהו שקרה בחדרי חדרים, מאחורי הקלעים, במסדרון אחרי אימון, או תחושה שמשדרים מלמעלה. הציטוט נאמר מול המצלמות וכוון ישירות לאבדיה כדי שיידע שקיבל את המפתחות לאוטו.
התוצאה של ניהול המצב היא אבדיה מעולם אחר. לוושינגטון יש שישה ניצחונות רצופים, ארבעה מהם בשבוע שמאז הטרייד, ואבדיה קלע בהם 65 נקודות, 16.2 למשחק. אתמול לפנות בוקר הוא נכנס לטירוף, והוביל את הקבוצה עם שיא קריירה חדש של 25 נקודות (לצד תשעה ריבאונדים) ב־106:127 בסן־אנטוניו. הוויזארדס לא ניצחו שם מאז דצמבר 1999, יותר משנה לפני שאבדיה נולד!
צ'ייס יוז מ־NBC שאל עוד לפני המשחק הזה בנוגע לאבדיה החדש, "מי זה?" ומדובר בתהייה כללית של האמריקאים. הם לא רגילים לראות את זה ממנו. אז באמת מי זה? אם מורידים את מעטה הערטילאיות סביב הקביעה "יש לו יותר ביטחון", אפשר לדבר על נקודות ספציפיות בהן חל השינוי. הן לא נוגעות רק לחילופי השחקנים, אלא גם להיבטים שאבדיה הפנים והחל ליישם – אך העובדה שזה קורה בתזמון הזה מוכיחה עד כמה הצעד סייע לו.
הנקודה הראשונה היא, כמובן, ההרגשה הנוחה שלו כעת. זה לא שכשהאצ'ימורה שיחק אבדיה הושבת, הם היו זה לצד זה בדקות רבות, אבל האצ'ימורה הוא דוגמה קלאסית לתחנה אחרונה. אף אחד אחר לא נגע בכדור אחרי שהגיע ליפני, ואבדיה גם התקשה לקבל מסירות לצד שלושת הכוכבים, כך שבכל הרכב לישראלי הייתה בעיה להפוך את הדקות על הפרקט לאפקטיביות בהתקפה. המטרה של וושינגטון לא הייתה שאבדיה ישחק בהכרח יותר, אלא שיזכה לעשות יותר עם הזמן שהוא מקבל. הרשמים הראשוניים מוכיחים שבאמת הייתה בעיה שיצר האצ'ימורה בהקשר של הישראלי.
השנייה – בחירת המהלכים. הדבר בלט מאוד במשחק האחרון, כאשר אבדיה צימצם את השימוש במהלך הקבוע שלו – חדירה לסל ומסירה החוצה – ובמקום זאת הוא מסיים חזק בעצמו. כך הוא הולך מחוף לחוף אחרי חטיפות (קרוב ל־2 למשחק מאז הטרייד), או מקבל את הכדור בחוץ והולך בכל הכוח לבדו. זה אולי פחות "אירופי", הרעיון של לא לחלוק בכדור כל הזמן, אבל זה מה שמכבדים ב־NBA ומה שמבליט אותך בתוך סגל מוכשר ומשכנע את החברים ללכת עליך. כשאתה משחק לעומק ולא לרוחב, אתה מהווה סכנה.
לאחר מכן צריך לדבר על כך שאבדיה הופך יותר מהמהלכים הללו לנקודות. הוא סבל בעונה שעברה מבעיה קשה של החטאות מתחת לסל, ליי־אפים חופשיים או זריקות אחרי חדירות. בקיץ הוא עבד על כך באימונים, וסוף־סוף רואים תוצאות: הוא משדר נחישות, לא מוגבל רק לזריקה בימין, וכפי שהגדיר זאת צ'ייס יוז, "יצירתי יותר" בסביבת הטבעת. המשמעות היא ארסנל רחב יותר, כולל סיומת משופרת ביד שמאל ושדרוג כמות ההטבעות. לשומרים קשה לנחש איך יבחר לסיים את המהלך, וזה פועל לטובתו לא פחות מהשיפור באחוזים (10 מ־12 מהשדה בסן־אנטוניו).
ולבסוף, חייבים לדבר על הפיל המשולש שבחדר. מול סן־אנטוניו הוא דווקא עמד על 2 מ־2 משלוש, אבל האחוז העונה עדיין עומד על 28.6 בעייתי. רק מה? אחרי שתי עונות וחצי, בוושינגטון הבינו, ואולי גם הוא בעצמו הבין, שאין חיבור הכרחי בין שני האלמנטים האלו – כלומר, שכדי להיות יעיל בהתקפה, ברמה של 25 נקודות, אבדיה לא חייב להיות צלף שלשות. אם זו באמת משוואה שתחזיק מעמד לאורך זמן, היא יכולה להיות קריטית בהתקדמות של אבדיה בליגה, מאחר שהנקודה החלשה ביותר במשחק שלו כבר לא תהווה הפרעה בממדים מכריעים, אלא רק הערת שוליים. וחוץ מזה, כפי שראינו, לכו תדעו אם הביטחון הגובר בקליעה בצבע לא ייתן את אותותיו גם בעלייה באחוזים מעבר לקשת, מה גם שפחות תחרות פירושה אישור לטעות. אם אבדיה יודע שמותר לו לפספס שלשות, וזה לא יעלה לו בירידה בכמות הכדורים שיקבל, הוא יקלע טוב יותר.
בניצחון שפתח את הרצף הנוכחי, 105:116 לפני שבועיים בניו־יורק, היו כמה דקות מעולות של אבדיה בהן קלע שמונה נקודות רצופות עבור וושינגטון. הניקס יצאו לפסק זמן, ובחזרה למגרש אבדיה לא ראה יותר את הכדור עד שהוחלף. לוויזארדס לא היה חשוב שיהיה טוב בהתקפה. אבל עכשיו הדבר שונה, מאחר שהם צריכים את הנקודות שלו בתפקידו הקבוע החדש כשחקן השישי של הקבוצה. הוא חייב לתרום נקודות מהספסל, כי אין יותר מדי אחרים שיעשו זאת.
אז למה לוותר על האצ'ימורה, איש שבמשחקו האחרון קלע 30 נקודות, ולא על אבדיה? כי בוושינגטון יודעים שגם אם אבדיה הוא סקורר פחות טוב, יש לו חבילה שלמה יותר – הגנה, אינטליגנציה, ובעיקר היכולת לנהל משחק. אפשר לראות את אבדיה לאחרונה מוביל את הכדור גם כאשר ישנם שני רכזים לצידו. אם הוא גם ישמור פחות או יותר על ממוצעי הקליעה של האצ'ימורה, שתרם 13 נקודות למשחק, אז וושינגטון בעצם מקבלת איתו יותר מאשר ממה שהיפני נתן.
השלב הנוכחי בקריירה הוא הוורוד ביותר שאבדיה חווה, זה שמוכיח שהפוטנציאל תמיד היה שם ורק היה צריך לחכות שהתנאים יבשילו. התקופה בוושינגטון הייתה רצופה בעליות ומורדות, וכנראה שבעתיד יהיו שוב קשיים, זו מנת חלקו של כל ספורטאי. אבל כשהקבוצה כבר תשיעית במזרח ומחזקת את מעמדה במאבק הפלייאין, והישראלי משחק מצוין, מותר לתת לאופטימיות לפרוח. לשים אותה על מצב טורבו.
המספר הנוסף: 38
חשוב לציין שלצד הקפיצה בממוצע הנקודות, בארבעת המשחקים המדוברים אבדיה גם הוריד 38 ריבאונדים, קרוב ל-10 למשחק. אם יצליח להתקרב לממוצע של דאבל-דאבל בזמן שנותר לעונה, או שיעמוד על המספרים הללו בחישוב של "זמן מאז הטרייד", אלו יהיו נתונים שקשה מאוד להתעלם מהם, ברמה של האיש החשוב ביותר אחרי שלישיית הכוכבים.
רק רשת
"מה התקרה של דני אבדיה? שומר ברמה הגבוהה ביותר, מנהל משחק יציב. והוא רק בן 22"
הגולש ריבר בראון מתלהב ממה שהוא רואה
מה אתה אומר
"אני רואה שיפור אדיר בסיומת של דני. הוא מתחיל להבין את העניין"
המאמן ווס אנסלד ג'וניור רואה פירות
פורסם לראשונה: 12:00, 01.02.23
