אף אחד לא באמת הופתע מהמכירה של פיניקס סאנס (וקבוצת הנשים, פיניקס מרקורי). ההשעייה לשנה של הבעלים הקודם, רוברט סארבר, לאחר שהואשם ביצירת סביבת עבודה עם נטיות גזעניות, מיזוגניות והכלה של סקסיזם, הייתה רמז עבה בשבילו ללכת. גם זהות הקונה, מאט אישביה, מיליארדר לבן עם זיקה לספורט שנולד לתוך כסף, לא ממש הפתיעה. הפתעה־זוטא היא אולי רק העובדה שאישביה (כמו דן גילברט שקנה את קליבלנד קאבלירס בזמנו) עשה את הונו בשוק ההלוואות למשכנתאות, וכמו גילברט עשה את הונו בדטרויט, אולי הסמל הגדול ביותר לקריסת הנדל"ן האמריקאית.
אבל ההפתעה האמיתית והגדולה ביותר טמונה בסכום שאותו הסכימה משפחת אישביה לשלם עבור התענוג. לפני המכירה הממשית, העריכו עיתוני הכלכלה באמריקה את שווי שתי הקבוצות ב־3.1־2.8 מיליארד דולר, סכום שהיה ממקם את פיניקס במרכז הטבלה מבחינת שווי ב־NBA – שוק די קטן, אבל עיר אטרקטיבית בגלל מזג האוויר. לא ניו־יורק ולא קליבלנד. אבל הכסף שהשקיעה משפחת אישביה (סכום הקנייה לא ידוע, וידוע כי נרכשו מעט יותר מ־50 אחוז משווי הקבוצות) העיף את הערך המשוער של פיניקס אל מעל 4 מיליארד דולר, מה שמציב אותה בין לוס־אנג'לס לייקרס לברוקלין נטס, שתי הקבוצות עם השווקים הגדולים ביותר לטלוויזיה ולפרסום באמריקה.
רק לשם השוואה: סארבר קנה את שתי הקבוצות ב־2004, עבור 401 מיליון דולר. מחשבון האינפלציה מראה שמאה דולר ב־2004 שווים כיום 158.23 דולר. ההשקעה של קארבר צמחה פי עשר. מאיפה נובע ההבדל בין ההערכה למחיר האמיתי? ולמה מיליארדרים מוכנים להשקיע כל כך הרבה כסף בקבוצות ספורט מקצועניות?
המוצר המבוקש ביותר
אם עד 2015 הקפיצות בשווי מועדונים ב־NBA אירעו במדרגים נורמליים, שדי שיקפו את ערך השוק של הקבוצות והערים שבהן שיחקו, וגם את קצב ההתייקרויות הכללי, הרי שמאז 2015 ערך הקבוצות (לא רק בכדורסל) קפץ הרבה מעבר להתייקרויות הכלליות או קצב האינפלציה. אם בקבוצות כמו ברוקלין (שוק ענק) או לוס־אנג'לס קליפרס (גם שוק עצום וגם בעלים קפריזי בלי יחס לכסף כמו סטיב באלמר) עוד אפשר להבין את העסקה, הרי שקבוצות בינוניות משווקים לא ממש נחשקים כמו יוסטון ויוטה נמכרו ביותר ממיליארד וחצי דולר. הערך הממוצע של קבוצת NBA ב־2022 הוא 2.48 מיליארד דולר, קפיצה של 13 אחוזים לעומת השנה שעברה. סכום כמעט שערורייתי בהתחשב בעובדה ששוק ההון נפל באחוזים דומים בשנה שעברה.
שידורי ספורט חי הם אולי המוצר הכי מבוקש בטלוויזיה האמריקאית. ספורט הוא לא מסוג הדברים שאתה מקליט ורואה אחרי המסעדה. זה מקור הכנסה משמעותי עבור קבוצות ובעלים של קבוצות, בעיקר ב־NBA, שם כל קבוצה חותמת עצמאית על חוזי הטלוויזיה מול הרשת המקומית שלה – זאת לעומת ליגת הפוטבול, שבה חוזי הטלוויזיה קולקטיביים ומתחלקים שווה בשווה בין הקבוצות, ללא קשר לעוצמת הרייטינג של כל אחת (מתאם דומה קיים בליגת הבייסבול, שם ערך הקבוצות עולה, באחוזים, הרבה יותר מאשר ליגת הפוטבול).
מארק קיובן התעניין לפני כמעט יותר מעשור בקנייה של קבוצת הבייסבול לוס־אנג'לס דודג'רס. קיובן, מיליארדר אינטרנט והבעלים של דאלאס מאבריקס, יצא מהעסקה לאחר שהתברר לו שיריביו להצעה הגישו הצעות גבוהות פי 4־3. "זה נשמע לי לא הגיוני", הסביר קיובן, "אבל אז הבנתי שההצעה בכלל משנית. בעלי העסקים הגישו הצעה עבור זכויות השידור של הדודג'רס. זאת אומרת שאתה כבר לא קונה קבוצת ספורט, אתה קונה קבוצת מדיה שיש לה קבוצת ספורט". במקרה של ה־NBA, הליגה החזקה ביותר מבחינת נוכחות והשפעה ברשתות החברתיות, הודות לבעלים כמו קיובן, מדובר בהכנסה הרבה יותר גבוהה, שרק תלך ותצמח לאור ההשקעה העכשווית שלה בתשתיות.
4 צפייה בגלריה
"אתה כבר לא קונה קבוצת ספורט, אתה קונה קבוצת מדיה שיש לה קבוצת ספורט". מארק קיובן
(צילום: AP)
אלופה, גם כלכלית
רוב הבעלים מוכנים להשקיע הרבה כסף בקבוצות ספורט מקצועניות, מסיבות רבות: יש להם המון כסף, מועדון ספורט נותן להם פלטפורמה, הן אישית והן לעסקים שלהם, מעניק להם נוכחות חברתית, ומאפשר להם לארח בעלי שררה מהפוליטיקה ועולם העסקים. עבור חלק מהם מדובר בצעצוע נחמד. אבל בעשור האחרון נוסף לכך אלמנט אחר: בעלי קבוצות התחילו להרוויח כסף מהקבוצות שלהם. הרבה כסף.
האלופה בשנה שעברה, גולדן סטייט ווריירס, הגיעה לשווי של 7 מיליארד דולר, 25 אחוז יותר מאשר השווי שלה בשנה שעברה, היא הובילה בהכנסות (765 מיליון דולר, לאחר שחתמה על צ'ק עבור שותפות בהכנסות בין כל הקבוצות בליגה), והרווח התפעולי שלה עמד על 206 מיליון דולר. חלק גדול מהסכומים הללו הגיעו מפרסומות וספונסרים ומכירת מושבים יוקרתיים. אולי עבור הבעלים של המועדונים הללו מדובר בסכומים די זניחים, אבל בשבילם, ברוב המקרים, הקבוצות הללו משמשות רק כמנוף לצרכים העסקיים האמיתיים שלהם. העובדה שזה בא עם רווח כספי היא מריחת חמאה על קצה הקרואסון.
אם סטיב באלמר התלונן בעבר על המחיר הגבוה שאותו נאלץ לשלם כדי לחלץ את הקליפרס ממלתעותיו של דונלד סטרלינג, הרי שההשקעה שלו לפני שמונה שנים (2 מיליארד דולר), שווה היום פי שניים (על הנייר, אבל כנראה שיותר). באלמר בונה אולם חדש לקליפרס, ועוד לפני שהונחה שם אבן הפינה, הוא מכר שם שטחי פרסום בחצי מיליארד דולר.
בנוסף לעובדה שהליגה הוכיחה שהיא חסינת קורונה, גם מבחינה כלכלית, הרי שבנוסף לחוזי הטלוויזיה המקומיים, ב־2025/6 הליגה צפויה לחתום על חוזי טלוויזיה ארציים חדשים. החוזה הנוכחי שווה לליגה 2.66 מיליארד דולר לשנה. לפי ההערכות, הסכום החדש יהיה כפול. מאט אישביה קנה את פיניקס בפי 1.3 מהערך המשוער שלה על ידי כלכלנים? יכול להיות. אבל מתברר שהוא עשה אחלה דיל.
