בזמן שידור חצי גמר הפיינל-פור הישראלי בו ניצחה מכבי ראשון לציון את מכבי ת"א בדרך לאליפות היסטורית כעבור שלושה ימים, קבר ה-MVP העתידי של הפלייאוף, דרל מונרו, עוד ג'אמפ שוט. "קייל היינס", קרא ניב רסקין השדר, "אשכרה קייל היינס". פיני גרשון, ששימש כפרשן הגדיל ואפילו אמר כי היינס – אלוף אירופה הטרי דאז עם צסק"א מוסקבה – הוא "ריבאונדר יותר טוב, אבל מונרו קלע יותר טוב". באותה עונה אגב, סיפק היינס את עונת השיא שלו מבחינה התקפית (13.6 נקודות למשחק), אך בכל זאת, הושווה לשחקן הפנים של אלופת ישראל העתידית – ואפילו לא יצא מהשוואה זו כשידו על העליונה. זה אולי ממחיש יותר מכל את סיפורו של אחד הווינרים הגדולים בתולדות הכדורסל האירופי.
קייל היינס הוא לא כוכב יורוליג סטנדרטי. סנטר בגובה 1.98 מטר, לא הכי אתלט, לא סיפק באף עונה נתונים סטטיסטיים מרשימים יתר על המידה, ללא עבר ב-NBA. לכאורה לא ברור כיצד הגיע להיכן שהגיע. בפועל, כל מי שעקב אחרי הקריירה שלו יודע – הוא נחשב לאחד הגדולים בזכות. שחקן הפנים נמוך הקומה זכה בתארים בכל קבוצה בה שיחק, אך מעבר לכך, רשם לא פחות משמונה תארי MVP, אותם גרף בכל קבוצה בה שיחק.
עוד כשהיה שחקן בליגת התיכונים בארה"ב, נאלץ היינס לגרד את דרכו לסגל של תיכון קמדן בו למד, לפני שעבר לטימבר קריק – שם נפתחה הדלת עבורו. הוא זכה להכרה, דווקא בגלל יכולות ההתקפה שהציג (לא בדיוק התכונה החזקה שלו בקריירה המקצוענית שהגיעה לאחר מכן). ובכל זאת, אף קולג' לא עט עליו, והוא זכה למעט הצעות מלגה, הרבה בעקבות ממדיו הקטנים יחסית לשחקן פנים. בסופו של דבר, הוא זכה לאמון מצדו של פראן מקאפרי, שאימן אז את אוניברסיטת דרום קרוליינה. רוצים לנחש איך זה הסתיים?
הוא נבחר לרוקי השנה של הקופנרנס הדרומי בליגת המכללות ושחקן העונה ב-2007. הוא אחד מבין שישה שחקנים בתולדות ה-NCAA שרשם 2,000 נקודות, 1,000 ריבאונדים ו-300 חסימות, כשאיתו ברשימה נמצאים אגדות NBA כמו טים דאנקן, דייויד רובינסון ואלונזו מורנינג. גם כאן, תבנית הקריירה של היינס נמשכה כאשר הוא לא הצליח להיבחר בדראפט של הליגה הטובה בעולם והוא נאלץ להתחיל את הקריירה המקצוענית שלו בליגת המשנה באיטליה, שם חתם בוורולי האלמונית.
מכונת תארים
היינס, בחור חזק פיזית, אבל יותר מכל מנטלית, הפך גם הלימון הזה ללימונדה ואחרי שנתיים מוצלחות באיטליה עבר לבאמברג, שם בעונה אחת הספיק לזכות באליפות גרמניה, בגביע, בסופרקאפ וגם הוכתר ל-MVP של גמר הפלייאוף ולמצטיין של משחק האולסטאר הגרמני. מכאן, הדרך לטופ של הכדורסל האירופי הייתה קצרה ומהירה.
עונה לאחר מכן חתם באולימפיאקוס, בה שיחק שתי עונות וזכה עמה פעמיים ביורוליג, מה שהוביל את הקבוצה העשירה באירופה דאז – צסק"א (שחטפה מנחת זרועו בשני פיינל פורים) להחתימו בעצמה. המהלך השתלם למועדון הפאר הרוסי, ובגדול. בשבע העונות שלו בבירת רוסיה גרף עוד שני תארי יורוליג (2016 ו-2019) תוך כדי שהוא נבחר פעמיים לשחקן ההגנה של העונה.
התרופה ללוזריות של מילאנו
ואז, בתחילת עונת 2020/21, הגיע המעבר למילאנו העשירה, אך הלא הישגית (לפחות ביורוליג). 29 עונות לא הצליחה הקבוצה מבירת האופנה לעלות לפיינל פור, לא משנה כמה כסף השקיעה וכמה כוכבים נחתו אצלה. בעונתו הראשונה במועדון שבבעלות איל האופנה ג'ורג'יו ארמאני הצליחו היינס ומילאנו להגיע לפלייאוף היורוליג עם יתרון ביתיות, כשמנגד עמדה באיירן מינכן. במשחק מספר 5 איבדה מילאנו יתרון של 12 נקודות, במה שהזכיר את "נס מילאנו" חמש שנים קודם לכן - כשמכבי ת"א מחקה פיגור של 12 הפרש בדרך לניצחון במשחק 1 ואז בסדרה כולה, בדרך לזכייתה האחרונה במפעל – אך הפעם, היה לה את קייל היינס.
הסנטר עצר את כוכבה הגדול של באיירן – אחד העונה לשם ווייד בולדווין – שהיה בדרכו לטבעת וסידר לקבוצתו הופעה ראשונה בפיינל פור מאז 1992, אבל יותר מכך – ריפא אותה מכל-כך הרבה טראומות. הווינריות של היינס, שנמצא תמיד במקום הנכון ברגע הנכון - עם המהלך הנכון - גברה על הלוזריות של מילאנו. בחצי הגמר השדים שוב צצו, בדמות הפסד דרמטי לברצלונה, אך זה לא שינה את העובדה שהיינס שדרג את מילאנו ולקח אותה צעד קדימה, – כפי שעשה בכל הקבוצות בהן שיחק לאורך הקריירה.
בספטמבר האחרון מלאו להיינס 36, וכמו כל אחד, גם הוא לא חסין מפני הזמן, ונראה כי לא נותרו לא עונות רבות לשחק. מילאנו, שהחלה את העונה בצורה רעה מאוד, רחוקה שני ניצחונות בלבד מהמקום השמיני המוליך לפלייאוף, וכשנותרו שלושה משחקים לסיום העונה – זו נראית משימה כמעט בלתי אפשרית. הערב (חמישי, 21:05) היא מתארחת אצל מכבי ת"א, כשהיא זקוקה לניצחון, ובמצבים כאלה קייל היינס פורח. נכון שהצהובים נמצאים בכושר נהדר, במיוחד בבית. אבל בקבוצה בה משחק היינס אסור לזלזל. תהיה התוצאה אשר תהיה, את החדירות עד הטבעת יעדיף בולדווין לעשות כשקייל היינס לא יהיה בסביבה.