"אנחנו התזמורת, הוא המאסטרו", ארון גורדון בהפסקה בין הרבעים
ניקולה יוקיץ' הוא תוכנת מחשב. הוא לא טועה ולא מתעייף. הוא לא מתלונן ולא מתוסכל. הוא מקבל נתונים, מעבד אותם כמו שבב של אינטל, ופולט החלטות. הלילה (בין חמישי לשישי) הוא החליט שהוא ישתלט על המשחק עם 12 זריקות מהשדה, ועדיין קלע יותר מכל שחקן על המגרש.
הוא היה רחוק ריבאונד אחד מטריפל דאבל כבר בסוף הרבע השלישי. הוא השיג אותו שתי דקות לסיום המשחק (תשיעי בפלייאוף). את הזריקה הראשונה שלו לסל הוא לקח עם 3.3 שניות לפני שנגמר הרבע הראשון. דנבר קלעה ברבע הזה ב-60 אחוז מהשדה.
תוכנה זדונית
לתוכנות מחשב אין אגו. הן אלרגיות לתשומת לב ולמחמאות, והן אויבות של המיקרופון של השדרים. יוקיץ' כבר עכשיו הוא האירופאי הטוב ביותר ששיחק כדורסל מעולם. אני חושב שאפשר לנהל עליו כבר עכשיו דיון כאחד משלושת המוסרים הגדולים בתולדות המשחק. ממציא הזוויות. בסרביה מלמדים גאומטריה לפי המסירות שלו.
יוקיץ' הוא מכונה: אתה מכניס מטבע של לחץ וצורך להוכיח בצד אחד, ומקבל מהצד השני שלוות נפש והנאה מהמשחק. תסתכלו על ג'מאל מאריי, ארון גורדון ומייקל פורטר ג'וניור, ששכב לפני 18 חודשים על שולחן הניתוחים לניתוח גב שלישי (מסוג שבדרך כלל מסיים קריירה). פורטר ג'וניור היה מדוכא, היו לו חרדות, הוא בקושי היה מסוגל לשרוך את נעליו. תסתכלו עליו עכשיו. ברוס בראון עשה קריירה מלאסוף פירורים שהשאירו אחריהם הכוכבים. חצי שנה ליד יוקיץ' והוא הפך לגרסה מקוצרת ועניה של סקוטי פיפן.
הבאג הרגשי היחיד שלו הוא ליפוף טבעת הנישואין שלו מסביב לשרוכי נעל ימין, הוא קוד לא מפוענח. אין לו מילימטר אחד על הפרקט שבו לא נוח לו לשחק. יש לו עבודת רגליים שמזכירה את האקים אולג'ואן, קליעה בירדית-נוביצקית, מסירה של מג'יק, והוא מאגד בגוף אחד עוד שתיים-שלוש תכונות של גדולי השחקנים בהיסטוריה של הליגה (הוא אפילו קופץ כמו סטוקטון!!). הוא פרופסור למדעים מדויקים, אבל הוא גם אמן יצירתי. הוא קוסם עם רפרטואר בלתי נדלה של קסמים.
יוקיץ' הוא תוכנה זדונית. הוא מגלה את החולשות שלך ותוקף אותן שוב ושוב עד שהיריב מצליח למצוא את האנטי וירוס. מיאמי ניסתה להפתיע אותו באזורית 2-3, 1-3-1, מץ'-אפ זון או 3-3-3 פחות ארבע? יוקיץ' עלה לפוסט אפ ופשוט פירק את ההגנות הללו לחתיכות. וארון גורדון, אחרי ששמר על דוראנט ולברון, קיבל טיול בפארק נגד ג'ימי באטלר.
למיאמי לא היה סיכוי
להיט יש הרבה תירוצים. הם סיימו סדרה מעייפת פיזית ונפשית נגד בוסטון, בעוד הנאגטס באו אחרי מנוחה ארוכה. תוסיפו לזה גם את האוויר הדליל בדנבר. ועדיין, מיאמי הצליחה להגביל את דנבר למספר נקודות נורמלי יחסית, כזה שנותן לה סיכוי לגנוב משחק בבול ארנה. באם אדאביו היה ממש יעיל אחרי סיום סדרה רע נגד הסלטיקס, אבל למיאמי לא היה סיכוי עם שלוש נקודות (אחת מ-17) של מקס סטרוס וקיילב מרטין, צמד שהביא לה כמעט 25 נקודות למשחק בפלייאוף.
התפוקה של דאנקן רובינסון והאנמיות היחסית של באטלר לא ממש נתנו לחבורה של אריק ספולסטרה סיכוי. ומיאמי חייבת להיות הרבה יותר אגרסיבית. היא השיגה שיא גמר NBA שלילי עם רק שני ניסיונות מקו העונשין בכל המשחק. למיאמי הייתה אחת ההתקפות הגרועות בליגה במהלך העונה הרגילה. הם לא ממש השתפרו מבחינת דרגת הקושי ובחירת הזריקות. הזריקות שלהם פשוט נכנסו בפלייאוף. זה לא יכול לעבוד מול מכונה כמו דנבר.
מיאמי נקלעה הלילה בפעם הראשונה לפיגור בסדרה בפלייאוף השנה. אבל היא סינדרלה שממאנת להגיע לחצות. ספולסטרה, זה ברור, יזרוק עליהם את ההתאמות ויזכיר לשחקנים שלו כמה הם אמורים לסבול. באטלר כבר ריסק את מילווקי, רשם נוכחות נגד הניקס ושרד מלחמת התשה נגד בוסטון. אין סוג קרב שהוא לא בקיא בו.
אסור אף פעם לבטל את הסיכויים של מיאמי. מצד שני, דנבר עדיין לא הפסידה בבית - בעוד ניקולה יוקיץ', זה שחשבו ב-2014 שיש 40 שחקנים טובים ממנו בדראפט (אני מסופק אם יש 40 שחקנים טובים ממנו בהיסטוריה), וזה שחשבו השנה שהוא רק שני לג'ואל אמביד במירוץ לשחקו היעיל של השנה - הופך את פלייאוף 2023 לטקס ההמלכה שלו.