זה היה המשחק הכי טוב עד עכשיו בפלייאוף. אולי לא ברמה, אבל באינטנסיביות, בלחימה, במרדף אחרי כל כדור, בחוסר הפשרה בכל עמדה. אני רק צפיתי במשחק וסיימתי 990 מ"ל של משקאות אנרגיה. ניו יורק ידעה שהיא לא יכולה לתת לסדרה הזו להימשך כמה שהליגה והמפרסמים רוצים. תום ת'יבודו הכניס לרוטציה שחקנים שקצת פחות שייכים לרמה הזו, והזריקות בסוף הלכו ונהיו קצרות מדי, אפילו מהעונשין, אפילו ג'יילן ברנסון. אינדיאנה ידעה שאסור לה לרדת ל-3:0. זה היה משחק של דם, יזע ודמעות ומה שלא תרצו.
ריק קרלייל הוא לא מאמן של ראש בקיר. הוא הבין שהקצב של שני המשחקים האחרונים לא יביא לו ניצחונות, והוא הלך על משחק הרבה יותר פיזי שהיה אמור לעייף את הניקס. זו תוכנית שדי הצליחה, רק שניו יורק היא קבוצה מפוצצת באופי, אי אפשר לשבור אותה. היא כמעט תמיד מוצאת דרך לחזור. הלילה (בין שישי לשבת), רק נס של סל 17.8 שניות לסיום שבר אותה סופית.
2 צפייה בגלריה
המשחק הרביעי הולך להיות דו-קרב. ג'יילן ברנסון מול טייריס האליברטון
(AP Photo/Michael Conroy)
אינדיאנה לא ניסתה לקיים עוד תחרות יופי עם הניקס. היא השוותה את רוח הקרב שלהם, הקשיחות, האנרגיות. זו תחרות קשה בפרמטרים האלה, כשאתה משחק מול ג'וש הארט שמגלם את כל התכונות הללו. הקאמבק והניצחון של הפייסרס הובטחו מהרגע שהם השתלטו על הכדורים החוזרים בהתקפה, קטגוריה שהיא ברובה המוחלט כוח רצון.
שני הכוכבים הגדולים של שתי הקבוצות סוחבים פציעה ("אם אני יכול ללכת, אני משחק", אמר ברנסון אחרי המשחק). המשחק הרביעי הולך להיות דו-קרב. המאבק בין אינדיאנה לניקס חזר ל-DNA שלו.
האלופה לא מוותרת
דנבר ניצחה הלילה גם בגלל שהיא ניצחה את מינסוטה במשחק שלה: היא באה אגרסיבית ופיזית, נדבקה לתוכנית המשחק, יוקיץ' היה יוקיץ', מארי שיחק כמו מארי מהפלייאוף בשנה שעברה, וכל השחקנים האחרים שיחקו עם נשמה של אלופים: הם לא תכננו לעוף מהפלייאוף ככה, אם בכלל. כמעט כל זריקה של הטימברוולבס הייתה מאותגרת.
אבל היה גם את האלמנט של הנרדף והנרדפת. מינסוטה עלתה גם למשחק השלישי נגד פיניקס ביתרון 0:2 ועם אפשרות להוציא את הרוח ממפרשי הסדרה כבר במשחק מספר 3. היא ניצחה, גם בגלל שהיו הפרשי רמות גדולים מדי באיכות בין הקבוצות. דנבר היא לא פיניקס. מינסוטה הרגישה הלילה מה זה אומר לשחק כפייבוריטית, ועוד נגד האלופה. הידיים רעדו. היא לא הצליחו לחזור מפיגור משמעותי ראשון שלה בפלייאוף. משחק מספר 3 נראה כמו העתק של מספר 2, בהיפוך תפקידים.
דנבר חזרה בגדול. כתבתי לפני הסדרה, וזה נכון אפילו יותר אחרי המשחק השלישי: When You Come At the King, You Best Not Miss.
הרגע שהשאיר את דונצ'יץ' בהלם
(ONE)
פורסם לראשונה: 10:58, 11.05.24
